שלום

זלדה 2

New member
שלום

אני לא בטוחה שזה קשור, וסורי שפתחתי על זה הודעה חדשה, אבל בכל זאת, [אני מתה על ג'וני דפ, שזה פרט שלא קשור לכלום אפילו לא לנושא ההודעה עצמו] יש פה עוד בנות שמשוגעות כמוני על "הבילויים"? ושכ"כ היו רוצות להכיר אותם??
 
../images/Emo32.gif אני ככה קרובה להשבר.

אני קמה בבוקר ויוצאת מהמיטה רק כי אני יודעת שככה הימים יעברו יותר מהר והשלושה חודשים האלה יסתיימו מתישהו. אני לא מצליחה להתרכז במשהו בלי לחשוב עליו. הכל מתקשר לי אליו... כל פעם שאנחנו מדברים הוא אומר שקשה לו ושהוא מתגעגע ושהוא לא מצליח לא לחשוב עלי. הוא אומר שגם כשהוא יושב באיזה חוף בהודו זרוק כזה על ערסל, מנסה להרגע - הוא חושב רק עלי. לפעמים זה מעלה לי חיוך, לפעמים אני כועסת שהוא אומר לי דברים כאלה. כי למה אתה מספר לי את זה?? זה כואב לי יותר לשמוע את זה. אם כל כך קשה לך למה אתה שם ואני פה? למה פאקינג 3 וחצי חודש?! למה להיות ישראלי מצוי ולעשות הכל בגדול, למה.... אח שלך נסע לחודש וחצי ואמר שמיצה כל דבר והיה לו כייף, למה לא חודש וחצי?! זה גם הרבה, אבל אני יכולה לחיות עם חודש וחצי יותר מאשר 3 וחצי חודש. לפעמים בא לי פשוט לעזוב הכל ולשכב במיטה בלי לצאת ממנה לחכות שהוא יחזור... לפעמים בא לי פשוט לומר לו "תודה על שהיית חלק מהחיים שלי, אבל לשבת ולחכות לך זה לא אני" ופשוט לקום ולנסות לעבור הלאה. לפעמים בא לי פשוט לקחת את הכרטיס אשראי של אמא ולקנות כרטיס טיסה לשם. ולפעמים סתם בא לי למות... לא יכולה יותר....
 

Immortality

New member
בובה..

אין לי מילים להסביר לך כמה אני מבינה אותך. אל תעצרי את החיים כי הוא נסע, תצאי ותבלי עם חברים, תעבדי הרבה, זו הסחת דעת טובה. אבל גם אל תדחקי פנימה את הרגשות שלך, ואם את מרגישה שאת לא מסוגלת לחכות לו אז תנסי לעבור הלאה. מצד שני, אם רק קשה לך הגעגוע, ואת אוהבת אותו ויודעת שכשהוא יחזור תוכלו לחזור לאותו הקשר-- תשמרי עליכם. זה הכל בידיים שלך. ועם כמה שקשה לשאת את החתיכת מעמסה המטורפת הזו, תדעי שהוא חושב עליך כל הזמן ואם תיכנסו לשיגרה כלשהי ותצליחו לעבור את זה, תצליחו לעבור הכל. משהו שהבנתי אתמול זה שזה לא נקרא "לשבת ולחכות" אם נמשיך בחיים שלנו, כמובן שלא לשכוח וכמובן שלא לנסות להפסיק להתגעגע כי אחרי הכל הגעגוע זה מה שיחזיק אותנו ואותם. אבל כן לצאת, כן להינות, כן לחזור לקשרים עם אנשים מהעבר שהתגעגעת אליהם, כן להיתמך ע"י חברים וחברות. ולא למות בובה, למות זה ביג NO NO, ומה הוא יעשה כשהוא יחזור ולא תהיי כאן.. כמו שהוא לא עצר את החיים שלו ואת תכנוני העולם הגדול שלו על אף האהבה שלו אליך, גם לך מותר לתכנן תכנונים גדולים ולצאת לטיולים, אפילו בארץ, או לחרוש את העולם בקניות או לעבוד כמו מטורפת וביום אחד לבזבז את כל המשכורת. ואת עוד אדם שכל הזמן מחייך ואת יודעת להינות יותר מכל אחד אחר, אז את יכולה לעבור את זה.. את יכולה להתרגל לגעגוע ולתת לו לנקר בך, אבל תוך כדי גם לעשות את ההפרדה וממש להצליח להינות [בונא זו מילה מוזרה], אפילו שהוא בצד השני של היבשת. היי, הוא לפחות עדיין באותה יבשת... אני סומכת עליך שתעברי את זה, ועל שניכם שתחזרו לאותו קשר מדהים שהיה לכם לפני שהוא נסע וגם עכשיו כשהוא שם. כי אחרי הכל ה-3 וחצי חודשים האלה קטנים עליכם אם זה מנט טו בי, אפילו אם זה מנט טו בי לעכשיו. ואני אוהבת אותך, רק שתדעי, ואני מחזיקה לך אצבעות שהכל יהיה בסדר ושתרגישי קצת יותר טוב. את יודעת איפה לתפוס אותי אם תרצי לדבר, ואת יותר ממוזמנת...
 
לא ידעתי שהודו זה באותה יבשת ../images/Emo6.gif

בכל אופן אני יודעת שיש בינינו אהבה גדולה. אין אני פשוט חולה עליו ברמות שבחיים לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותו ולא רק רומנטית, אני גם אוהבת אותו בתור בן אדם. הוא החבר הכי טוב שלי, הוא כל החברים שלי ביחד. הוא חבר שלי, הוא חבר הכי טוב, הוא חברה שלי, הכל. אני בכלל לא מבינה איך הסתדרתי בלעדיו לפני שהכרתי אותו, ואני ממש רצינית. הוא פשוט כל מה שרציתי בבחור ומעבר. ואני יודעת שהוא מרגיש אותו דבר כמוני. אומנם בשבילו זו לא אהבה ראשונה, אבל אני יודעת ובטוחה בזה שהאהבה שלו אלי הרבה יותר עמוקה ואמיתית ממה שהיה לו עם האקסית. בגלל זה אני לא אוותר עליו בחיים. ואני ממשיכה לחכות לו, אומנם זה קשה אין מה לעשות, הקשנו על עצמו עוד יותר כי התרגלנו להיות כל יום ביחד... אבל אני לא אוותר. למרות שלפעמים בא לי להתפוצץ מרוב שכואב לי ונמאס לי, הבטחתי לו שאני אחכה לו וזה מה שיהיה... בדיוק בגלל שאני יודעת שיהיה לנו הרבה יותר טוב כשהוא יחזור :) תודה מיכלי... כל העניין הזה הוא דו צדדי, אני מקווה שאת יודעת. אני אוהבת אותך גם :)
 

Liraz 6q

New member
פיצקי שלי

את תראי שהתקופה הזאת תעבור הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת.. אני גם חושבת, שאת חייבת להשתחרר מהמועקה הזאת ומההתעסקות בחסרון שלו.. זה קשה זה מעפן וזה מבאס אבל אין לך הרבה מה לעשות.. את ידעת שזה מה שהולך לקרות מההתחלה ואת היית מוכנה לזה.. בערך. בכל אופן, את חייבת לחזור להתעסק בדברים שהיו מעסיקים אותך פעם.. אם זה חברות טיולים עבודה נסיעות ומשפחה חייבת!! מזה 3 חודשים בובי? קטן עליך.. זה עובר כלכך מהר שאת לא תשימי לב בכלל.. ואם הוא כלכך מתגעגע יכול להיות שהוא יחזור אפילו יותר מהר.. לשכוח את העובדה שהוא לא פה אני יודעת שלא תשכחי אבל זה עשוי להקל עליך קצת.. בכל אופן, את תמייייייד מוזמנת לבוא לתקופת ניקוי ראש אצלי נעשה שטויות בלילות כמו פעם.. ונטמטמם אנשים חח אוהבת אותך ומחבקת אותך גם מרחוק..!!!
 
רוב היום אני בכלל לא מתעסקת

בזה שהוא לא פה. אומנם אני חושבת עליו כל הזמן ומדברת עליו כל הזמן, אבל אני לא עצובה מזה ואני גם לא בוכה כבר. רק ביומיים הראשונים בכיתי כל היום בלי הפסקה. עכשיו כבר לא בכיתי מיום שישי (אני ממש גאה בעצמי, נשבעת לך). אני יודעת שיהיה בסדר. אני יודעת את זה גם בלי לדבר איתו מאתמול. כל פעם שאני מרגישה חרא ואז מדברת איתו, פתאום אחרי זה הכל נראה לי יותר טוב וכאילו יש אור ממש קרוב בקצה המנהרה, אבל אז למחרת אותה הרגשה חרא חוזרת עד שאני מדברת איתו שוב חחח. ועכשיו אני מחייכת ואני בסדר, אני מקווה שיהיה בסדר לפחות. אני אעבוד, אצא ואפגש עם אנשים שלא נפגשתי הרבה זמן. וגם אבוא לאילת :) אני חייבת קצת... אחרי המשכורת הבאה אני אבוא לאיזה סופ"ש להרגיע את עצמי ולעשות שטויות קצת. אוהבת גם :)
 

Magic Melody

New member
אויי בובית

תדמייני את הרגע הזה בנתב"ג בו תראי אותו מתהלך עם המזוודות [ועם ראסטות או משהו
] ואת קופצת עליו ואתם לא זזים אחד מהשני שבועיים..
זה עובר, וכשהוא יחזור יהיה אפילו יותר מדהים.
 
אני לא אלך לנתב"ג ../images/Emo3.gif

אבל אני בהחלט מחכה ליום שלישי, ה27.11 בשעה 6 וחצי בערב
(טוב, 7 וחצי, כי יקח לו זמן להגיע הביתה לשים ת'דברים בבית וכל זה)
 

Tin Doll

New member
לא אמרת שהוא טס לחצי שנה?

3 חודשים זה לא כזה הרבה כמו שזה נראה.
 

©big smile©

New member
מותק, זה יעבור לך. ../images/Emo24.gif

ותעזרי לזה לקרות. אני מבינה שקשה לך, וברור שזה שהוא שם ואת פה זה לא עושה טוב. אבל תני לזמן לעבור בכמה שיותר חוויות, ולא סתם שכיבה במיטה בלי מעש. את רק מכניסה את עצמך לזה וזה עושה לך עוד יותר רע. תנסי לשפר את המצב בעצמך, כי להחזיר אותו בכח את לא יכולה. ובאמת תחשבי אם את רוצה לשבת ולחכות לו, כי אם חשבת על זה ככה סתם באמצע כל מה שהוצאת ממך, אז.. יש בזה קצת משהו. ואני חושבת שזה חשוב. בכל מקרה, אני שולחת לך
גדולה. ובאמת שזה יעבור ויהיה בסדר.
 

TiKi PooH

New member
../images/Emo32.gif

אתן מכירות את זה ששיחה עם אדם שלא ציפיתן,פתאום מוסיפה לכן עוד מיימד לתמונה, עוד פרספקטיבה שקיוויתן שלעולם לא תצטרכו לקחת בחשבון? שפתאום מישהו בא, מדפדף לכן אחורה בתיק האישי, ושותל עוד מסות של עמודי חיים שלא ידעתן על קיומם? ופתאום אני קולטת שהמון חרא אנשים אחרים אוכלים בשביל לדשן את האדמה שאני בעצמי מתחשלת ממנה, והמון דמעות אני בוכה בשביל להרוות שורשי התחשלות של אחרים, והכל כך כך קשור בהכול ואיך אין לנו בכלל מושג מזה. למה אימא שלי מחביאה כל כך הרבה דברים מתחת לשטיח? איך בן אדם מתרגל לחיות בכזו דממה, אלוהים? איך למישהו יש כוח לסחוב על עצמו את כל התיקים האלו?! אני לא יודעת אם אני כועסת עלייה קצת, או מאוכזבת או מעריכה אותה על המאמץ להפחית ממני עומס, באינסטינקט כזה מקסים של אימא או מרחמת עלייה על השקט שבהתחלה כפתה על עצמה ואחר נכפה עלייה, כי הרשת סודות הזו משקה את עצמה מעצמה אבל כך בא לי לחבק אותה, וזה מצטרף אל הגעגוע ששם כבר נצח וחונק אותי. שיחה של חצי שעה עם הבת של סורין (הבעל של אימא) ערערה לי כל כך הרבה פיסות עבר שחשבתי שעיכלתי מזמן. פתאום אני שוב מצטערת קצת שברחתי לי לחיים שלי שסידרתי לעצמי כל כך יפה, ברחתי מהבלאגן של הבית המדוגם והנקי שלהם בלי לדעת כמה גם עליי עבדו בעיניים. אני לא רוצה להתעסק בזה בכלל, צרות שמותר לי להתרחק מהן.. אחריות שלא אני אמורה לקחת. אלו בכלל לא החיים שלי מרוחים שם בג'יפה.. ומצד שני- מתי זה כבר נחשב לברוח? ואיך אני יכולה להשאיר אותה שם בסבך המחורבן הזה, ושלא יהיה לי איכפת..? אני מפחדת להתחיל להזיז את התפאורה ולגלות מאחורייה יותר מדי קברים, אני מפחדת להתחיל לפתוח קברים של מתים ואולי אני עוד יותר מפחדת להתחיל לפתוח קברים של חיים ממתי יש לפנדורה כל כך הרבה תיבות
 

Mrs big

New member
../images/Emo32.gif דחוף! ../images/Emo41.gif

מישהי יודעת אם בסביבות 20:00-21:00 יש עדיין הסעות של קוקה קולה מהכניסה לקיבוץ ניצנים (איפה שקו 353 מוריד) אל הקופות של הכפר?
 

LimiMimi

New member
אין מצב.

אני כלכך מחכה לדיסק שלהם אינעל. איך הם מתפרקים?
 
למעלה