../images/Emo32.gif איך החופש אט הופך לו לבדידות.
חזרתי לפנות בוקר מ12 ימים מדהימים בלונדון ופריז. היה כיף, אבל כבר נמאס לי לדבר על זה עם כולם. פתאום יש תחושה של ריקנות כזו, אין מה לתכנן, אין למה לצפות, אין יותר תכניות... הכל היה אמור להיות אידאלי, אני חוזרת מחו"ל ואחרי שבועיים מתגייסת, אבל הצבא שינה לי ת'תאריך גיוס שוב (בפעם השלישית תוך חודש!) לדצמבר ואינלי מושג מה לעשות עד אז. אין לי כוח לעבוד יותר. כבר התפטרתי, אז מה? לחזור בשביל חודש? ואם אני לא אעבוד אני דנה לעצמי חודש וחצי של לישון עד הצהריים ולא לעשות כלום. ותאריכי הגיוס האלה ממש משחקים על העצבים שלי. קודם פברואר, אחר כך אפריל, דצמבר, נובמבר, אפריל, נובמבר ועכשיו שוב דצמבר. אפשר להשתגע! תכף (טוב, זה יספיק לי לשלוש הופעות וחצי) גם הכסף שנשאר לי יתכלה ואני בכלל לא אעשה כלום חוץ מלשכב על הגב ולבהות בתקרה.