טוב זה לא רק מופנה לתגובה
הזאת אלא לכל הויכוח הזה על מה זה פופ, ולכן הבאתי סיכום קצר על פופ: בהתאם להקשר, מוזיקת פופ היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית, או, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז'אנר משנה של המוזיקה הפופולרית. הפופ כז'אנר המשנה, הוא אולי הצורה המרצה והמספקת ביותר עבור הקהל הרחב מכל צורות המוזיקה הפופולרית. חלק מהמאפיינים המוזיקליים המגדירים את הז'אנר הם הימצאות "פתיון" בשיר וטכניקות הפקה אשר מתבססות, במידה כזו או אחרת, על האופנות המוזיקליות באותה עת. ה"פתיון" יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות ע"י המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אזנו ואת עניינו של המאזין. עקב המסחור המתגבר ובעיית ההופעות בליווי פלייבק כתחליף לשירה, רבים מבקרים את מוזיקת הפופ כמוזיקה הנועדה לבידור בלבד ואשר חסרה ערך מוזיקלי ומשמעות אמנותית. הנטייה היא לראות את שיקולי הרווחיות הכספית של חברות התקליטים, כשיקול הבלעדי המתגבר על כל שיקול אמנותי, כגורמים לתופעה זו. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות את המבצעים, שהם לרוב צעירים ונאים אך ללא רקע בתעשיית המוזיקה ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני גיל הנעורים. חברות התקליטים מניחות לרוב כי רווחיהן יהיו מירביים אם המוזיקה שיפיקו תהיה מושכת עבור הקהל הרחב ביותר האפשרי. זהו בדרך כלל המצב כאשר חלק מיצירות הפופ מצליחות למכור עשרות מיליוני עותקים. זוהי גם הסיבה, לפחות בחלקה, מדוע ז'אנרים אחרים במוזיקה הקלה שהצליחו להשיג רמה מסוימת של הערכה, כסגנונות מוזיקליים בזכות עצמם, אינם נחשבים כ"פופ", כמו גם מוזיקאים רציניים וקהל אוהדיהם השואפים להפריד את עצמם ממוזיקת הפופ העכשווית ומהעקרון של "מסחריות עדיפה על יצירתיות" המנחה אותה. הנה ביקורת על הפופ: ז'אנר הפופ במוזיקה חסר כל אפיון חיצוני. מדובר בשירים קליטים אשר דומים בסגנונם לאחרים ואחרים דומים להם, תרבות בה אלה משפיעים על אלה ורק מי שמשפיע לאורך תקופה מספיק ארוכה- שורד. אפיונה המרכזי של מוזיקת הפופ הוא חוסר היציבות, הזמן הינו הגורם המרכזי לשינויים. הפופ הינו האופנה. הפופ הינו תמצית כל המי והמה לכדי דקות אחדות של סאונד. לעתים מאוס וחסר כל חן אינטלגנטי, ילדים גדלים בו וגדלים מתוכו לכדי התפתחויות לכוונים אחרים. אך עצם היות הז'אנר צבעוני מהווה יתרון מרכזי, בעיקר כאשר אלמנטים המשולבים לקוחים מעולמות אחרים לגמרי, קומבינציות ז'אנרים מורכבים הרוכשים תכונות איכותיות לפופ האנמי אמנים בולטים: מייקל ג'קסון, מדונה, בריטני ספירס, קיילי מינו, סלין דיון, מריה קארי, שר. מקווה שעזרתי...ואם לא, וסתם נדחפתי, אל תתנפלו.
) אממ. נעים להכיר
