שלום

[פרפר זכוכית]

שלום../images/Emo9.gif

האמת שאני חדשה פה... ואני לא כל כך בטוחה שהגעתי למקום הנכון אבל אני במצוקה לא קטנה... יש לי חברה ש"סובלת" מהפרעות אכילה.. אני עוברת איתה לאחרונה תקופה לא קלה... הבאתי אותה למודעות בבעיה שלה.. גרמתי לה ללכת לטיפול פסיכולוגי ופסכיאטרי והכי חשוב.. להודות שמשהו אצלה לא תקין... היא מדברת איתי על הכל... מספרת לי הכל... בלי לחסוך פרטים... אני עולה איתה את העליות ומושכת אותה חזק חזק בירידות... לאחרונה אני מרגישה שכבר עזלו לי הכוחות... אני לא בטוחה שאני מסוגלת לעזור עוד... אני כבר לא תמיד יודעת מה להגיד.. ונהייתי מאוד דיכאונית וממורמרת...אני מתעצבנת בקלות ומכל דבר... אני מפחדת לקחת צעד אחורה.. אני מפחדת לנטוש אותה.. אבל כבר ממש אין לי כוחות........ מה עושים?????

 

[טאסנים]

קודם כל , את נהדרת שאת כל כך

עזרת/עוזרת לחברתך, השאלה שלך כל כך קשה, לדעתי קשה מדי. אני הייתי מפחדת מאיזה משבר, ברור שאת צריכה לעזוב את הטיפול האינטנסיבי זה חשוב לא רק לך אלא גם לה, התלות הזו טובה אולי לזמן מסויים אבל באיזה שלב זה צריך להפסיק, לדעתי הכי חכם, מבלי שחברתך תדע על כך להתיעץ עם הפסיכולוגית שלה, אם זה ניתן, ואם אין לך את המספר שלה, אולי עם ההורים של הבחורה שהם יפנו אותך לאיש מקצוע שיוכל ליעץ.

 

[פרפר זכוכית]

ממממ...

לדבר עם הפסיכולוג... האמת שחשבתי על זה... אני מפחדת שהיא תגלה.. נראה לי היא תכעס.. אולי אבל זה הרעיון הכי טוב שיכול להיות... בכל מקרה.. תודה על כל החיזוקים החיוביים...

 

[JudyWn]

פרפר ../images/Emo204.gif

נשמע לי שבאיזשו מקום, חברה שלך רואה בך לא רק חברה אלא גם סוג של מטפלת. המצב הזה לא בריא. לא לך - כי את מוצאת את עצמך על תקן של פסיכולוגית - ולא לה - כי היא מגלה סימנים של תלות בך. את צריכה לשבת איתה ולהסביר לה שאת חברה שלה, שאת מאוד קשובה לבעיותיה (אחרת לא היית דוחפת אותה לקבל טיפול) אבל שבאיזשהו מקום את מרגישה שהפסקת להיות חברה שלה והפכת להיות הפסיכולוגית שלה. אני לא אומרת "אל תדברו על הנושא הזה בכלל"

אני רק אומרת תפחיתי את המינון שלו אם את מרגישה שזה יותר מדי כבר לך.

 

[פרפר זכוכית]

זה קשה

כשהדבר היחידי שיש לך בראש הוא רזון...

 

[אופק כהן]

מזדהה איתך לחלוטין

היי פרפרית האמת שריגשת אותי עד דמעות כי אני עוברת אותה בעיה רק שאני לא יכולה לנטוש ולא רוצה לנוש וזה הדבר האחרון שאעשה.אני חשה בדיוק את אותן התחושות לפעמים של חוסר האונים הזה שאופף אןתך אבל אני חושבת שזה נורמלי לחלוטין שלפעמים פשוט אין מה לומר.לפעמים גם מה שתאמרי לא ישנה,אם לא כמעט תתמיד.תנסי איכשהו,עד כמה שרק אפשר לחוב שחברתך לא לבד כרגע.היא בידיים מקצועיות ורק בסיום הטיפול שימשך מן רב היא תגיע להכרה ברורה של מעשיה וכוונתי היא לא רק להשלכות שלהם אלא למה שגרם לכך,לכל הצד הנפשי שבעניין.יש בה משהו שהוא לא פטור,כמו גם בי והך אבל כנראה שבעצמה קצת יותר חזקה.רק אחרי שהיא תרד לעמקן של הסיבות שגרמו לכל תחושותיה,ושגרמו לאותן הפרעות אכילה,המצב יפסק.ואת זה היא תעשה בזכות הטיפולים הללו.תנסי פשוט להיות שם,רק להקשיב למה שיש לה לומר,היא לא מצפה ממך גם מעבר לזה.רק רוצה להרגיש שיש לצידה מישהי אוהבת זה הכל.ככה אני רואה את זה בכל אופן וככה אני מתייחסת לחברתי ואני גם משתפת אותה בכל מה שעובר עלי.אני לא יודעת איך זה לגביך ,אם הקשר הדדי אם גם את מספרת לה דברים.ציינת שהיא חברה שלך אני בטוחה שגם היא רואה בך ככזו אז תני לה ולעצמך להרגיש קצת יותר טוב על ידי כך שתשתפי אותה גם במה שעובר עליך.תגידי פשוט כל מה שאת מרגישה.זה מה שאני נוהגת לעשות.וזה מאוד עוזר.אולי זה ישפר את הרגשתך.אני פשוט חושבת שלנטוש אותה יגרום לך להרגיש עוד יותר רע עם עצמך.לא ציינת את טיב הקשר ביניכן אבל אם היא מאוד יקרה לך ואת אוהבת אותה אני בטוחה שגם תרצי להיות לצידה כשבעיתה תיפטר ולשמוח בשמחתה אחרי הכל היא התחילה את הדרך בזכותך..

 

[פרפר זכוכית]

איזה כייף היה לי לקרוא אותך...

זה ממש עוזר לשמוע ממישהו שעובר את אותו הדבר.. זה כמו חצי נחמה... ואגב אם לא הייתי ברורה... הדבר האחרון שאני רוצה לעשות כרגע זה לנטוש אותה.. אני רק מתחילה לחשוב על זה ונהיה לי רע... אני לא מסוגלת לנטוש אותה.. במיוחד לא עכשיו.. מה גם שהבטחתי לה..... טיב הקשר שלנו.... אני לא יודעת איך להגדיר אותו.. אני יודעת שהיא הדבר הכי יקר לי בעולם כרגע ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותה.. היא כל עולמי.. כל חיי.. היא מעסיקה אותי בכל רגע ורגע במהלך היום... גם אם זה לא היא אישית וגם אם היא בעצמה לא מודעת לזה... גם אם אני יחליט כן לנטוש אותה (מה שלא יקרה) יפער בי חור כל כך גדול .. חור שעד עכשיו היא מילאה ואני לא יודעת איך אני יוכל לסתום אותו... גם אני מספרת לה מה קורה איתי ובחיי אבל אני מפחדת לספר לה ולשתף אותה לגבי ההרגשות האלה.. לגבי החוסר אונים הזה.. כל החרדות הללו... הכריסה הזאת... אני מפחדת שזה רק יעשה לה עוד יותר רע.. שהיא תרגיש שהיא עול בעבורי.. וזה ממש לא ככה!

 

[אופק כהן]

גם לי היה כיף לקרוא אותך

כן אני מבינה,האמת שבמקרה שלי חברתי פשוט יצאה מנקודת הנחה שהיא מהווה עול בעבורי,עוד לפני שאפילו אמרתי לה מה שעובר עלי,ולכן היא הפסיקה לשתף אותי תקופה מסויימת ולי זה מאוד הציק.ואז פשוט שאלתי אותה על מצבה ואמרתי ובסופו של דבר היא נשברה ואמרה לי שהיא לא רוצה לאבד אותי ושהיא פוחדת שהיא רק תרחיק אותי אם היא תשתף אותי ואז אמרתי לה שהיא תרחיק אותי אם לא תשתף,ופשוט אמרתי לה שגם ככה היא תמיד במחשבותיי כי הרי ידוע שבעיה כזו היא לא משהו שחולף ביעף.ואני חושבת שעם הזמן פשוט למדתי להכיר בזה כמעין בעיה שהיא שם,כמעין התמכרות זמנית,מצב זמני שלא עושה לה טוב,אבל בעבורה זה הרגל בינתיים שהיא לא יכולה בלעדיו,הרגל שבא לשחרר אותה ממשהואך בו בזמן היא גם מודעת להשלכות החמורות שלו.וזה הרגל שיגיע לקיצו בסופו של דבר ע"י ההתמדה במפגשים עם הגורמים המוסמכים לכך(פסיכולוג וכו').בינתיים את תורמת לה המון והיא מעריכה אותך מאוד ואל לך לטבוע בתחושות התסכול שמאיימות להשתלט!אין לך מה לעשות מעבר.עשית המון רק בזה ששכנעת אותה ללכת לטיפול.עברתי בדיוק אותו דבר עם חברתי ובאמת שאני מדברת ממקום אמיתי ומבין.פשוט קיבלתי את מצבה כזמני,בר חלוף,אחרי תקופה ארוכה של מחשבות ונידודי שינה ותחושות תסכול ,חוסר אונים ודיכאון.כנראה שמה שעזר לי היה השיתוף החלקי שלה עימי עם המפגשים הללו ולהכרות החדשות שהיא הגיעה אליהן,כשלפני כן היא חשה שהיא אינה זקוקה לעזרה בכלל.זה גרם לי להבין שהמצב אינו סטטי והתייעצתי גם עם בעלת מקצוע שאמרה לי שזה יעבור בעזרת ההתמדה בפגישות הללו.שככל שהיא תלמד על עצמה דברים שלא ידעה קודם היא תגיע איכשהו למצב הרמוני מסויים עם עצמה שבו לא תחוש צורך להימלט אל המקומות האפלים שעד כה נמלטה אליהם. אז באמת שיהיה טוב והכל יסתדר זה פשוט עניין של זמןואני כאן אם את צריכה "אוזן" .

 

[פרפר זכוכית]

פשוט מדהים!

את כותבת... אני קוראת.. ואני צרגישה כאיו אני כתבתי את זה.. הכל כל כך מוכר.. כל כך זהה.. זה בדיוק מה שאני עוברת עם המלאך שלי.. בדיוק אותו דבר שזה לא יאמן.. גם היא החליטה שהיא עול בשביליוכבר לא רוצה לשתף אותי.. וכשאני אומרת לה שהיא לא היא מתרצת את זה בזה שלא משנה כמה אני מבינה ותומכת אני לא יכולה להבין עד שאני שם בעצמי... גם אני אמרתי לה שהיא בכלל לא עול ואני רוצה לשמוע מה שעובר עליה... גם היא פעם לקחה אותי למפגש עם הפסיכולוג אבל בסוף ביקשה שאני יחכה לה בחוץ... גם אני כבר החלטתי לקבל את מצבה כזמני ולהבין שבסוף הוא יעבור.. שזאת רק תקופה... אז למה עדין אני כל כך מותשת.. למה עדין היא בטוחה שהיא עול.. למה עדין היא חושבת שהיא רק תהרוס לי את הסופ"ש אז עדיף שלא נדבר... למה?????

 

[אופק כהן]

באמת מדהים...

עכשיו קראתי אותך ואני ממש משועשעת מהדמיון בחיי!גם חברתי עשתה לי קטע דומה,ניסתה לא לדבר איתי,ממש עכשיו,כלומר היא דיברה אך לא כרגיל והיתה מאוד קרה.אני מניחה שכמו בפעמים האחרות חלק מזה זה דם תחושת העול שהיא מטילה עלי מבחינתה וגם כי אני לא אבין.והאמת?שהיום לראשונה החלטתי להקשיב לעצמי,ופשוט הבנתי שלא משנה כרגע מה אני אעשה,היא תמשיך באותו קו מחשבה ותמשיך להיות קרה.ואיפשהו התמלאתי בקצת כעס כלפיה ואז כעסתי גם על עצמי שאני כועסת עליה אבל מצטערת.אני גם אנושית ויש גבול לכמה שאני יכולה לאגור.והרגשתי שאני פשוט צריכה לתת לה זמן להבין עד כמה היא צריכה אותי.כמובן ש"הזמן"הזה היה שעות ספורות.וגם לגבי חברתך,אין לך מה לחשושו אני בטוחה שהיא תתעשת ותבין עד כמה היא זקוקה לך.אני באמת ובתמים חושבת שאת צריכה פשוט לקחת גם איזה פסק זמן קטן לעצמך,אפילו שעה שעתיים,נקיים ממחשבות עד כמה שרק ניתן.תקראי עיתונים,תראי טלויזיה,תשקיטי את הפלאפון.תתנתקי קצת.אני חושבת שכל ההתעסקות המתמדת הזו באחרים לפעמים מאוד מאוד לא תורמת לנו ואנחנו שוכחים גם את עצמנו בתוך כל זה,מה גם שזה לא תורם לאף אחד מהנפשות הפועלות,להיפך.אני חושבץ שאת צריכה מדי פעם את הזמן הזה,לאגור בו כוחות מחודשים ולתת גם לה קצת לחשוב ולעכל את השלכות מעשיה.כמובן שהדברים שנאמרו לך היו כתוצאה מסערת רגשות שעברה עליה באותו רגע בלי כלכוונה אמיתית ליישם את הדברים.ככה זה היה במקרה שלי ואני מקווה ומאמינה שככה זה גם כאן.אז מקווה שהכל יסתדר עד מחר ושהדברים יראו יותר אופטימיים קצת..

 

[hayapollak]

חברות וגבולות- פרפר זכוכית וכולם

שלום לכם. אני קוראת אותך וחושבת שאת באמת פרפר נדיר. יש לך חברה שסובלת מהפרעות אכילה ואת עוזרת לה ומטפלת בה כל כך יפה, השקעת בעזרה לחברה כל כך הרבה אנרגיה עד כי אזלו לך הכוחות ולדברייך נהיית דכאונית וממורמרת ואת לא בטוחה שאת יכולה לעזור עוד. רוצה להגיד לך שבוודאי החברה מכירה לך תודה על העזרה שאת מעניקה לך אבל השאלה היא כמה היא מתקדמת ומה קורה לך. חברות זהו דבר מאד יקר ואינו בה במקום טיפול מקצועי מה עוד שטיפול מקצועי לא יפגע בחברות שלכן,אין לך או לחברתך סיבה לחשוש מכך. ההיפך את עצמך תהיי מאושרת כשתראי התקדמות אצל החברה וכך ישאר לכן המון זמן פנוי להנות מהחברות במקום "לטפל" יחד כל הזמן בבעיות. חייה פולק מאמנת אישית החיפה hayapollak2walla.co.il

 

[פרפר זכוכית]

קודם כל תודה...

אם הייתי לא ברורה.. אז.. המלאך שלי בטיפול כבר תקופה.. פסיכולוג... פסיכיאטר.. ועשיו היא אפילו ברשימת המתנה לאישפוז... אני לא מפחדת מהטיפול שלה.. להפך - אני עודדתי אותה ללכת אליו... לאחרונה פשוט אני רואה כמה שהיא מסתגרת.. היא כבר איבדה את הרצון להבריא וחוסמת את עצמה בפני הטיפול.. והיא כבר לא כנה לגמרי עם המטפל והיא פשוט מרמה את כולם.. היא מספרת לי על זה כי יודעת שאני לא יכריח אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה לעשותו.. ולכן אני יודעת שהיא הולכת לכל הטיפולים האלה רק כדי לרצות את כולם שיחשבו שהיא מטפלת בעצמה ויפסיקו להציק... אני חיה כרגע בתקווה שברגע שהיא תיכנס לאישפוז הכל ישתנה.. ושלא משנה עד כמה היא תנסה לרמות את כולם בסוף זה "יחלחל" בה...