אני לא מרגיש יותר טוב...
ביום הראשון היה בהתחלה מסלול הליכה בבניאס, הם הבטיחו שזה מסלול שזקנים יכולים לעשות, אבל זה היה נורא. כל שניה כמעט נפלתי ואיכשהו מי שהיה לידי תפס אותי, התעלפתי באמצע בחלק שיש לידו תהום עם סלעים, אם הייתי נופל למטה הייתי מת... אבל העירו אותי והייתי חייב להמשיך כי לא הייתה דרך לצאת... בהתחלה המורה לתיאטרון עזר לי אבל הוא היה מהיר מדי בשבילי, אחר כך המנהל הדביק אותי לאיזה ילד ואמר לו לעזור לי, כל שניה נפלתי עליו והוא תפס אותי, בכל מקום שהיה צריך לעבור מתחת למשהו והייתה אפשרות לקבל מכה בראש אני קיבלתי, איפה שהיה אפשר להישרט נשרטתי, כולי הייתי מלא דם כשסיימתי, איכשהו... והמנהל נתן לי ולעוד ילדה שהיה לה קשה ולשניים שעזרו לנו פתקים שמותר לנו ביום אחד להתחיל בעשר וחצי ללמוד... אחר כך כבר נהיה לילה ולקחו אותנו לבית קברות בכנרת והכל היה חשוך, וזה היה המקום שהרגשתי בו הכי נוח, פעם ראשונה שהייתי בבית קברות בכזה חושך... לקחו אותנו לקברים של רחל ונעמי שמר והיו מדרגות, ואני כמובן נפלתי, יש לי כישרון בדברים כאלה... אחר כך לקחו אותנו למלון, תקעו אותי בחדר עם ילד שהוא ממש ההפך ממני ועוד שניים יותר גרועים ממנו מכיתה אחרת, השניים לקחו את המיטה הזוגית הנוחה, ואני והילד מהכיתה שלי ישנו על מיטות שבורות... המיטה שלי הייתה ליד החלון ולא היה מקום לנשום בחדר, זה היה המלון הכי קטן שהייתי בו בחיים... וליד החלון הם החליטו שהם מביאים מלא ילדים מכיתות אחרות ומעשנים עד אמצע הלילה, למרות שהיה אסור, אז הם עישנו על המיטה שלי... ולי יש אסטמה וכמעט נחקתי... עד אמצע הלילה לא יכולתי ללכת למיטה כי הם היו עליה, אחר כך הלכתי לישון ואחרי שלוש שעות הייתה השקמה, כל הגוף כאב לי מהמיטה העקומה ובקושי יכולתי לזוז, עד עכשיו הרגליים כואבות לי... בחדר אוכל בערב הראשון ובבוקר לא אכלתי כלום כי הכל היה מגעיל... ביום השני לקחו אותנו לחוף דוגית, כולם שחו ושיחקו ואני ישבתי בצד ובכיתי כי רציתי לחזור והכל כאב לי, ולא היה לי מה לחפש במים... לא היו לי אוכל ושתייה, אז די התייבשתי והתעלפתי שוב, אבל העירו אותי... היינו שם עד אמצע הלילה, הם עשו מלא דברים ואני סתם ישבתי בצד כל הזמן. בארוחת ערב שוב לא אכלתי, הכל היה בשרי. המורה התעצבנה והכריחה אותי לאכול, אז לקחתי פיתה אחת, כדי שהיא תשתוק. בסוף בלילה לקחו אותנו חזרה למלון, הילדים מהחדר שלי שוב עישנו והביאו איזה 20 ילדים מהשכבה לחדר שבקושי יש מקום להכניס אליו את הרגל, והם הביאו אלכוהול והתחילו לשתות ולהשתכר ולעשן ולשפוך על המיטות והם התנהגו כמו משוגעים, והם איימו עלי שאני לא אלשין... בסוף קצת לפנות בוקר הם טרחו ללכת, הם ראו שאני עייף אז הם נתנו לי לישון במיטה הזוגית שהייתה מלאה באלכוהול, כי איפה שהייתי אמור לישון הם עישנו... אבל זה היה עדיף בהרבה מהמיטה העקומה... אחר כך כשהם הלכו אז הילדים שהיו איתי בחדר רצו גם לישון על המיטה הזוגית, אז עשיתי את עצמי ישן כדי שלא יגידו לי לעבור, ובסוף הם נדחפו גם וישנו ארבעתנו באותה מיטה... ביום השלישי לקחו אותנו לאיזה מקום עם עצים שיש בכניסה אליו מלא בוץ, אחר כך חלק ישבו איפה שהעצים וחלק עלו למסלול עם מים, אני נשארתי למטה, לא הייתי מסוגל לזוז כמעט... וכל אלה שלמטה עישנו, 95 אחוז מהבית ספר מעשן, זה היה נורא, איפה שלא הלכתי היה עשן מסריח... בסוף חטפתי התקף אסטמה, לא היה לי משאף אז יכולתי למות, אבל לאחד המורים היה... ואז צעקו עלי שאני לא אחראי ובאתי בלי משאף... אבל מכיתה ג' ועד שהגעתי לבית ספר הזה השנה לא היו לי התקפים בכלל, ככה שלא היה בשביל מה שיהיה לי משאף... אחר כך הכנו פיתות מוזרות ובגלל שהכריחו אותי אז אכלתי אחת... אחר כך לקחו אותנו לקייקים אבל אני לא רציתי, אז נשארתי להתייבש באוטובוס, אחר כך נתנו לנו לצאת אז קניתי חמישה ארטיקים של קרח ברצף מרוב שהייתי צמא, כי לא מכרו שם מים ולא רציתי מים של הבית ספר ששתו מהם מלא אנשים... אחר כך לקחו אותנו לאיזה מסעדה ששוב לא אכלתי בה כלום, בסוף נתנו לנו להתייבש איזה שעה בחוץ עד שהמורים יבדקו משהו ובחוץ כולם עישנו שוב ושוב כמעט נחנקתי, ואז בלילה הם טרחו סוף סוף להחזיר אותנו הבייתה, לפחות דרך כביש 6, אז שעה של נסיעה נחסכה... זה היה הטיול של יותר מיום הראשון והאחרון בחיים שלי... אם לא הייתי מדבר עם מישהו בהודעות בפלאפון, הייתי מתאבד בטוח...
. ראיתי רק את הראשונה וחלק מהשניה. העונה הראשונה מאוד יפה, אך השניה נראתה לי מרוחה ולכן הפסקתי לראות אותה. והינה גם כמה חידות הידעת: הידעת לגררומון מתכתי יש מסמרים ברגליים? הידעת שלקוף התכתי (כזכור לי) היה מסמרים בחזה? טוב, זה מה שזכור לי כי כבר מזמן לא ראיתי את ההקלטות^^;. ד"א - נכון שהיו שם בדיחות מאוד מקוריות (העונה הראשונה, הכוונה)?
