hellotoyou
New member
שלום ../images/Emo70.gif
רציתי לקבל ביקורת על ההתחלה של הסיפור שכתבתי, כגון האם זה נראה אמין מנקודת מבט של ילד בן 7 וכו'... תודה מראש! המימד השני ------------------ "גו'ש", שמעתי את אמא שלי קוראת לי. "מחשיך, בוא הביתה". "ביי לילי, ניפגש מחר". "ביי ג'וש". רצתי מהר. לילי היא החברה הכי טובה שלי. כל יום אנחנו משחקים ביער ביחד. "שוב פעם שיחקת ביער", אמא כעסה. "כן", הורדתי את הראש. "לך לשטוף ידיים, ותוריד את הנעליים". ישבנו מסביב לשולחן. אחותי ג'ולי בעטה בי מתחת. "אמא תגידי לה". "תפסיקו שניכם!" תמיד מאשמים אותי. ג'ולי חייכה לי. אני שונא אותה. "מתי נראה את החברה שלך ג'וש?" הכנסתי לה בעיטה חזקה והיא התחילה לבכות. "לך לחדר מיד!" אבא צעק. הלכתי. מי צריך אותם בכלל. אבא בא אחר-כך. "ג'וש אני מצטער שצעקתי עליך, אבל אתה כבר ילד גדול". כן בטח. "מחר אתה בן 7, ואחותך רק בת 5". לא עניתי. "עוד לא אמרת מה אתה רוצה שנקנה לך ליום-הולדת", הוא כיסה אותי. "שג'ולי תעלם" אמרתי. הוא צחק, "אתה יודע שזה בלתי אפשרי". "תחשוב עד מחר. ואולי תזמין את החברה שלך גם כן", הוא כיבה את האור ויצא. לילי לא רוצה שאף אחד יראה אותה חוץ ממני. היא קצת מוזרה, אבל כייף לי איתה. "ג'וש, אל תעלם היום" אמא אמרה לי כשפתחתי את הדלת לצאת. "כשאבא יבוא עוד כמה דקות, אנחנו נוסעים לקנות לך מתנה. ותשמור על הבגדים החדשים". "טוב". סגרתי את הדלת ורצתי ליער. אנחנו נפגשים ליד העץ הגדול. תמיד היא שם כשאני בא. "ג'וש", לילי ישבה על ענף גבוה. "בוא תעלה", היא קראה לי. "אני לא יכול היום לילי. אסור לי להתלכלך". "נכון, יש לך יום-הולדת היום". היא ירדה למטה. "יש לי מתנה בשבילך", היא הוציאה עיפרון מהכיס. "זה עיפרון", נעלבתי. "יש לי מלא כאלה בקלמר". היא חייכה, "זה עיפרון מיוחד טיפשון". "קח", היא נתנה לי אותו. "מה מיוחד בו?" הסתכלתי עליו, זה היה עיפרון עם מחק בקצה. "חכה, אני אראה לך". היא חיפשה קצת וחזרה עם חתיכת דף קרוע. "תן לי אותו", היא ביקשה. "ג'וש", שמעתי את אמא קוראת לי, "גו'ש, אבא הגיע". "אני חייב ללכת לילי, אנחנו צריכים לנסוע". שמתי את העיפרון בכיס. "חכה רגע, עוד לא הראתי לך...". "מחר לילי", התחלתי לרוץ. "ג'וש, חכה רגע", היא רצה אחריי. "אני לא יכול לילי. מחר". קפצתי מעל שלולית בוץ קטנה. "אבל גו'ש", אני חייבת להראות לך". סובבתי את הראש, היא נעצרה בקצה של היער. "תודה לילי, מחר" צעקתי לה והמשכתי לרוץ. נסענו לעיר ואבא קנה לי אופניים חדשות, עם הילוכים. ג'ולי נידנדה וקנו לה בובה של ברבי. היא כזאת מעצבנת. "ג'וש", אבא שאל אותי כשנעצרנו ברמזור, "הזמנת את החברה שלך ליום-הולדת היום?". "היא צריכה לנסוע לסבתא שלה", שיקרתי. "חבל", אמא הסתכלה על אבא. "איך אמרת שקוראים לה", האור התחלף והוא המשיך לנסוע . "לילי!" ג'ולי צעקה בשמחה. "תסתמי", ניסיתי לחטוף לה את הבובה. "אב---א", היא התחילה לבכות. "מספיק ג'וש, אל תהיה תינוק", אבא שלי כרגיל לטובתה. כולם באו. סבא וסבתא, דודה בקי, כל החברים שלי מבית-ספר. אפילו השכנה הזקנה שהאכילה את כל החתולים בשכונה, זאת שכולם אמרו שהיא מכשפה שאוכלת ילדים. היא נתנה לי נשיקה על הלחי, איכככס. ניגבתי עם השרוול, היא צחקה והביאה לי משרוקית עם שרוך. "תלבש", היא אמרה. ראיתי את אמא מסמנת לי מהמטבח. שמתי את המשרוקית על הצוואר והכנסתי לחולצה. "תגיד תודה לגברת ג'וש", אמא קראה. "תודה", ברחתי לסלון. קיבלתי עוד הרבה מתנות, כמעט כולם היו משחקים,ברור למחשב. מישהו גם הביא לי יומן. ניזכרתי בעיפרון ש-לילי נתנה לי, הוא עוד היה בכיס שלי. אחרי שכולם הלכו עליתי לחדר שלי. הוצאתי את העיפרון של לילי ופתחתי את היומן. כתבתי את השם שלי. אחר-כך רשמתי את כל המתנות שקיבלתי ומי הביא לי כל אחת.
רציתי לקבל ביקורת על ההתחלה של הסיפור שכתבתי, כגון האם זה נראה אמין מנקודת מבט של ילד בן 7 וכו'... תודה מראש! המימד השני ------------------ "גו'ש", שמעתי את אמא שלי קוראת לי. "מחשיך, בוא הביתה". "ביי לילי, ניפגש מחר". "ביי ג'וש". רצתי מהר. לילי היא החברה הכי טובה שלי. כל יום אנחנו משחקים ביער ביחד. "שוב פעם שיחקת ביער", אמא כעסה. "כן", הורדתי את הראש. "לך לשטוף ידיים, ותוריד את הנעליים". ישבנו מסביב לשולחן. אחותי ג'ולי בעטה בי מתחת. "אמא תגידי לה". "תפסיקו שניכם!" תמיד מאשמים אותי. ג'ולי חייכה לי. אני שונא אותה. "מתי נראה את החברה שלך ג'וש?" הכנסתי לה בעיטה חזקה והיא התחילה לבכות. "לך לחדר מיד!" אבא צעק. הלכתי. מי צריך אותם בכלל. אבא בא אחר-כך. "ג'וש אני מצטער שצעקתי עליך, אבל אתה כבר ילד גדול". כן בטח. "מחר אתה בן 7, ואחותך רק בת 5". לא עניתי. "עוד לא אמרת מה אתה רוצה שנקנה לך ליום-הולדת", הוא כיסה אותי. "שג'ולי תעלם" אמרתי. הוא צחק, "אתה יודע שזה בלתי אפשרי". "תחשוב עד מחר. ואולי תזמין את החברה שלך גם כן", הוא כיבה את האור ויצא. לילי לא רוצה שאף אחד יראה אותה חוץ ממני. היא קצת מוזרה, אבל כייף לי איתה. "ג'וש, אל תעלם היום" אמא אמרה לי כשפתחתי את הדלת לצאת. "כשאבא יבוא עוד כמה דקות, אנחנו נוסעים לקנות לך מתנה. ותשמור על הבגדים החדשים". "טוב". סגרתי את הדלת ורצתי ליער. אנחנו נפגשים ליד העץ הגדול. תמיד היא שם כשאני בא. "ג'וש", לילי ישבה על ענף גבוה. "בוא תעלה", היא קראה לי. "אני לא יכול היום לילי. אסור לי להתלכלך". "נכון, יש לך יום-הולדת היום". היא ירדה למטה. "יש לי מתנה בשבילך", היא הוציאה עיפרון מהכיס. "זה עיפרון", נעלבתי. "יש לי מלא כאלה בקלמר". היא חייכה, "זה עיפרון מיוחד טיפשון". "קח", היא נתנה לי אותו. "מה מיוחד בו?" הסתכלתי עליו, זה היה עיפרון עם מחק בקצה. "חכה, אני אראה לך". היא חיפשה קצת וחזרה עם חתיכת דף קרוע. "תן לי אותו", היא ביקשה. "ג'וש", שמעתי את אמא קוראת לי, "גו'ש, אבא הגיע". "אני חייב ללכת לילי, אנחנו צריכים לנסוע". שמתי את העיפרון בכיס. "חכה רגע, עוד לא הראתי לך...". "מחר לילי", התחלתי לרוץ. "ג'וש, חכה רגע", היא רצה אחריי. "אני לא יכול לילי. מחר". קפצתי מעל שלולית בוץ קטנה. "אבל גו'ש", אני חייבת להראות לך". סובבתי את הראש, היא נעצרה בקצה של היער. "תודה לילי, מחר" צעקתי לה והמשכתי לרוץ. נסענו לעיר ואבא קנה לי אופניים חדשות, עם הילוכים. ג'ולי נידנדה וקנו לה בובה של ברבי. היא כזאת מעצבנת. "ג'וש", אבא שאל אותי כשנעצרנו ברמזור, "הזמנת את החברה שלך ליום-הולדת היום?". "היא צריכה לנסוע לסבתא שלה", שיקרתי. "חבל", אמא הסתכלה על אבא. "איך אמרת שקוראים לה", האור התחלף והוא המשיך לנסוע . "לילי!" ג'ולי צעקה בשמחה. "תסתמי", ניסיתי לחטוף לה את הבובה. "אב---א", היא התחילה לבכות. "מספיק ג'וש, אל תהיה תינוק", אבא שלי כרגיל לטובתה. כולם באו. סבא וסבתא, דודה בקי, כל החברים שלי מבית-ספר. אפילו השכנה הזקנה שהאכילה את כל החתולים בשכונה, זאת שכולם אמרו שהיא מכשפה שאוכלת ילדים. היא נתנה לי נשיקה על הלחי, איכככס. ניגבתי עם השרוול, היא צחקה והביאה לי משרוקית עם שרוך. "תלבש", היא אמרה. ראיתי את אמא מסמנת לי מהמטבח. שמתי את המשרוקית על הצוואר והכנסתי לחולצה. "תגיד תודה לגברת ג'וש", אמא קראה. "תודה", ברחתי לסלון. קיבלתי עוד הרבה מתנות, כמעט כולם היו משחקים,ברור למחשב. מישהו גם הביא לי יומן. ניזכרתי בעיפרון ש-לילי נתנה לי, הוא עוד היה בכיס שלי. אחרי שכולם הלכו עליתי לחדר שלי. הוצאתי את העיפרון של לילי ופתחתי את היומן. כתבתי את השם שלי. אחר-כך רשמתי את כל המתנות שקיבלתי ומי הביא לי כל אחת.
