משהו על איוב. שגם אסף יהנה
במסכת סנהדרין (לא ע"ב) שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם וכו'. היינו, חכמי א"י שלחו למר עוקבא בבבל מכתב, ובפניה ובתואר כתבו למר עוקבא אשר זיו פניו כבן בתיה היינו משה, שלום... וברש"י בא"ד, ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת וכו', לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק על ראשו מן השמים, וע"ש כך קרו לו במסכת שבת נתן צוציתא, הכא נמי להכי כתבו ליה הכי ע"ש האור שהיה זורח עליו. ובשם הרב ואזנר שאמר לפני מאד הרבה שנים, שזה הפירוש בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט. ח). בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו תשובה כמאמרם ז"ל, ועי"ז ושמן על ראשך אל יחסר שיהיה נר דלוק על ראשך כעובדא דמר עוקבא שנר היה דולק מראשותיו. ולפי"ז ביאר הרב ואזנר את המדרש על הפסוק הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שיר השירים ז. יד). הדודאים נתנו ריח זה מעשה ראובן, ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה. שצדיקי דור חשמונאי זכו לנס חנוכה של רשעים ביד צדיקים וכו', בזכות צדקתם ותשובתם. ויהי טרם צאתם למלחמה אל מול היונים הרשעים, פשפשו במעשיהם וחזרו מכל רע שבידם כדי שלא ייראו מעבירות שבידם וכפי שלמדנו במסכת סוטה (מד ע"א) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו וגו' (דברים כ. ה) רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו. והמציאות מחייבת שצדיקים אלו שבו מאהבה, כי בתשובה מיראה שגגות עדיין קיימים, ועדיין ירא מהשגגות. ורק בתשובה מאהבה זדונות הפכו לזכויות עד שאין האיש ירא מעבירות שבידו כלל, אז אור חדש עליו תאיר. לא כן בשב מיראה בלבד כשקיים רושם מהפגם, אז אי אפשר שיאיר עליו נר קודש זה. וזהו הדודאים נתנו ריח זה מעשה ראובן והוא תשובה כמאמרם ז"ל אתה פתחת בתשובה תחילה. ועל פתחינו כל מגדים שעי"ז בא נר קודש ככל הנ"ל. ומסיים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, היינו ע"י תשובה מאהבה שגם מעשיו הישנים ראויים להקריב לגבוה. וחשבתי להוסיף לפי"ז. כשהיה מר עוקבא יוצא לשוק היה נר דולק על ראשו. כי בתשובה מאהבה של מר עוקבא זכה שלא יישאר שום רושם מהחטא כלל כמו העובר עד שיוצא ממעי אמו שהוא ללא חטא כלל. וזה שהתפלל איוב ויאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני בהלו נרו עלי ראשי (איוב כט. ב-ג), כי דרש ר' יהושע בן הורקנוס במסכת סוטה (כז ע"ב) לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה שנאמר הן יקטלני לו אייחל (איוב יג. טו) ועדיין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה, תלמוד לומר עד אגוע לא אסיר תומתי ממני (איוב כז. ה) מלמד שמאהבה עשה. וממילא אם איוב מאהבה עשה, הרי זדונות נעשו לו זכויות ואין שום רושם של חטא כלל כמו העובר עד שיוצא ממעי אמו. ולזה התפלל מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני בהלו נרו עלי ראשי. יום טוב.
מהסיפור של בנות צלופחד למדנו שאסור להעביר נחלה לבנות! מותר-רק במקרה שאין בן... אז איך יתכן שאיוב, שהיו לו גם בנים וגם בנות נתן לבנותיו נחלה?! "ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם"... והלוא זה ממש איסור תורה!! אשמח אם תסבירו לי... בתודה מראש
