שלום...

שלום...../images/Emo187.gif

וואו, לא ידעתי שבתפוז יש פורום גמילה מעישון... שלום לכולם, אני מעשנת כבר 6 שנים. פעם יצא לי להפסיר לשנה וחצי (בן זוגי התעקש...) אבל לצערי חזרתי לעשן בגלל מקום עבודה. עמדתי כמה חודשים לייד "המחששים" עד שלא יכולתי! התחלתי לשנורר, סיגרי פה סיגריה שם ובזה נגמר הסיפור. אני לא צריכה להוסיף, שכשאשר לא עישנתי חיי השתנו מקצה לקצה, פתאום היה לי יותר כסף, יכולתי לנשום, לא השתעלתי, וכמובן שנהייתי אנטי סיגריות... עד שחזרתי... אומנם נכון להיום אני לא מעשנת כ"כ הרבה, והרבה בזכות בן זוגי (שהתחלף מאז...) ואינו מעשן ומנסה לעזור לי להגמל. ליתר דיוק, אני בקושי מעשנת כשאני איתו. רציתי להפסיק כבר מזמן שוב פעם, לא כ"כ יצא לי, חזרתי שוב ושוב. עכשיו, עקב אישפוז בבי"ח, לא עישנתי קרוב לשבועיים ואני די משתגעת מאז שחזרתי הביתה. בן זוגי כרגע בחו"ל ויש לי הרבה זמן עם עצמי, לא פעם חולפת בראשי המחשבה של סיגריה ואני מתענגת על המחשבה.... עדיין לא התפתתי ואני רואה בזה הזדמנות מעולה להפסיק... הכמיהה הורגת אותי, חולמת מדמיינת אך באותה הנשימה, מתה להפסיק! נעים להכיר...
 

פורמה

New member
באמת הזדמנות מעולה!

"... הכמיהה הירגת אותי.. אך באותה הנשימה מתה להפסיק..." זוהי בדיוק תמצית ההתמכרות והסיבה לכך שהגמילה מעישון דורשת הרבה מאוד כוח. העובדה שיש רבים שנגמלו כבר מעישון היא ההוכחה שזה אפשרי לשלוט באותה התחושה שאת מתארת, והיא קיימת אצל כל המעשנים שרוצים להפסיק. הדבר החשוב ביותר הוא שבתהליך הזה, שגם ככה הוא לא קל, תחליטי שאת זו ששולטת ברצונות שלך, ולא הסביבה. ויותר מזה, אולי בזכותך עוד אנשים מהסביבה שלך ילכו בעקבותייך ולא ההפך. יותר שווה... לא? אני אספר לך קצת על עצמי, למרות שהכל כתוב בשירשורים למטה. עישנתי יותר מ 10 שנים. זה כבר הגיע לכמות של 2.5 קופסאות (כ-50 סיגריות). גם אני רציתי להפסיק והיה לי ממש קשה לגייס את עצמי לזה בכוחות עצמי, ובקופת החולים המליצו לי על כדור שעוזר לשלוט בדחף לעישון ועלי הוא מקל בצורה משמעותית. עדיין לא הפסקתי, אבל הורדתי בהדרגה לפי כללים שהצבתי לעצמי. אתמול כבר עישנתי רק 4 סיגריות והיום אני מתכוונת לא לעשן בכלל (לראשונה בחיי כמעשנת). אני מאוד גאה שהגעתי לשלב הזה למרות שהרוב בזכות הכדורים. בכל אופן, אם את מוצאת קושי כל שהו, תדעי שתמיד יהיו דרכים להעזר או להיתמך בהם וזה בסדר גמור. אם כבר הגעת למצב שבו לא עישנת שבועיים את כבר עברת חלק מאוד משמעותי בתהליך והוא מאחורייך. תשתמשי בכל אמצעי שיעלה בדעתך כדי להמשיך בדרכך החדשה. ו... תקראי קצת הודעות של אנשים בפורום, זה באמת עוזר ומחזק. תראי שהמון עוברים את התהליך שאת עוברת, חלקם כבר הרבה אחרי.. וחלקם בתחילת הדרך ומזה לומדים שזה קשה, אבל אפשרי וטוב. שווה. בהצלחה לנו !
 
תודה, זה באמת מעודד

מה שמפחיד, זה מה יהיה כשאני אצא החוצה? מאז האישפוז שלי אני עדיין בבית, יוצאת לעבודה רק ביום ב'. בינתיים מצאתי את עצמי ממש חושבת על הסיגריות ועל זה שאני חייבת להדליק אחת ומייד זה ברגע ריב שלי עם חבר קרוב. אני יודעת שהבעיה הגדולה שלי היא העישון בחברה. כשאני לבד, ואין סביבי אנשים מעשנים בקושי חולפת בראשי מחשבה על עישון (אלא אם התעצבנתי, שפה זה כבר ממש הפך להתניה, אני כועסת מתעצבנת - וחושבת על סיגריה שתרגיע אותי...) מה שעוד עוזר לי שבן זוגי לא מעשן. כמו שציינתי כשאני איתו אני בקושי מעשנת אם לא מעשנת בכלל! אני חושבת על מה יקרה כשאני אפגש עם החברות המעשנות לי? מה אני אעשה בהפסקות שלי בעבודה? מה אני אעשה כשאני מתעצבנת? אני זוכרת, מהפעם הקודמת שהפסקתי לעשן לשנה וחצי, איך הייתי חולמת בלילות על סיגריה...מכניסה את העשן לראות ומרגישה את זה כ"כ אמיתי... הייתי מתחרפנת, הוזה, חולמת על סיגריות.... מה יש בהן? *עדיין לא עישנתי*
 
למעלה