שלום

[ornaok]

שלום../images/Emo140.gif

אני חדשה כאן...ושמחה לראות המון שמות מוכרים וחביבים

אני אורנה, אמא של לירי, בת אוטוטו 5 חודשים. לא חזרתי לעבוד אחרי חופשת הלידה, ואני בבית עם לירי המקסימה שלי. היא ילדה טובה ומפותחת היטב, אבל אני שמה לב שהיא הרבה פחות "עצמאית" מילדות בנות גילה של חברותיי. היא הרבה יותר בידיים, חייבת לראות אותי כל הזמן (כשאני הולכת למשל לשירותים היא מיד בוכה), לא משחקת לבד יותר מכמה דקות, אבל אם אנחנו משחקים איתה ומעסיקים אותה ממשיכה לשחק בהנאה. ילדות בנות גילה שאני מכירה ש"הולכות" למשפחתונים מעסיקות עצמן זמן רב יותר, פחות מקטרות כשהן לא בידיים. האם באמת יש קשר, או שזו יד המקרה וזה פשוט אופי שונה של ילדים? בעקרון אין לי בעיה לספק ללירי כל מה שהיא צריכה (אבל אני חייבת לעשות פיפי לפעמים...)אבל לפעמים ממש קשה לי...ימים שלמים אני לא מספיקה כלום. לאחרונה אני מנסה לא "לבדר" אותה, אלא פשוט לקחת אותה במנשא/טיולון/טרמפולינה למטבח/אמבטיה וכו' ולהסביר לה בשמן שאני מבשלת ומכבסת מה בדיוק אני עושה, לפעמים זה עוזר. האם באמת ילדים במסגרות כמו משפחתון מסגלים (מכורח המציאות) עצמאות יותר מוקדם מילדים שנמתאים עם מטפל אחד על אחד? האם זה טוב או רע בטווח הארוך? מקווה שהתכוונתן לכזה גיל רך...

תודה!

 

[irisgh]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

אם את ערה בכאלה שעות, האם זה אומר שהמשכת להניק עד עכשיו?

היה דיון קצת קשור, לא מזמן, שהתיחס לילדים יותר גדולים. אני מקשרת לך אותו כאן. תסתכלי על התגובה שלי שם, תראי שיש לי את אותה השאלה בדיוק. אבל יש לי שאלה אחרת: איך היא ישנה? על הידיים? או במיטה? בת 5 חודשים צריכה עדיין לישון די הרבה, לא? ואיך היא בחברה? (יכולה להיות חברת מבוגרים?), האם היא 'פחות נודניקית', ויותר מתענינת בסביבה? הגיל שאת מתארת הוא בדיוק הגיל בו גם לי זה קרה, עם שני הילדים. שפתאום, לא הספיקו להם מילוי הצרכים הבסיסיים. הם רצו בידור. פתרתי את זה אחרת עם כל ילד, כמו שאת יכולה לראות בתגובה שלי שם. שאלה נוספת: מה מצב ההתפתחות המוטורית שלה? [במידה מסויימת, כשהם מתחילים לזחול וכד', היכולת שלהם להעסיק את עצמם גדלה. אז כמובן זה דורש גם יותר השגחה..]. אם היא עדיין לא זזה - האם היא מוכנה לשכב הרבה על הבטן? האם היא מתהפכת לבד? אגב, רעיון נוסף לאיך להגביר 'זמן שטיח': לתינוק שבקושי זז: ליצור פינות שונות סביב עניין שונה: - פינת מגעים (דברים שונים לגעת בהם) - פינת מוזיקה (רעשנים שונים) - זמן מדיה (מוזיקה ברקע למשל, למשך זמן מוגבל של 15 דקות, ואז להפסיק אותה. למשל, באוניברסיטה). לתינוק שכבר קצת זז: לעשות בסלון שטיח ענק (ואני קניתי שטיח רק לצורך זה, כי לא היה לנו), ובו מלא שטויות של תינוקות. דברים רכים, דברים מרעישים, דברים מתגלגלים, .. שיהיה חצר הרפתקאות שיש בה המון המון מה לגלות. הבית מבולגן, אבל לתינוק הרבה יותר מעניין. עוד דברים חשובים: כאשר מעניין לה (נמצאים בחברה, נמצאים בגן שעשועים, וכד'), לא להרים אותה על הידיים, לא לנסות להתחיל להוסיף לה גירויים, ואם אפשר (ופה יש כמובן את אלו שיתנגדו לי) - אפילו שתהיה בעגלה ולא במנשא: שתתרגל להיות לא צמודת גוף כאשר משהו מעניין לה. לדעתי זה עניין של הרגל. אם מתרגלים שרק צמוד לגוף מרגישים בטוחים ורגועים, אז הם 'צריכים' את זה, ואת צריכה להמשיך לספק. לכן, בזמן שטוב לה, לא להפריע לה. אפילו אם בחברה נורא כיף לך שהיא על הידיים שלך, וכולם רואים את השייכות שלכן אחת לשניה, לנסות דווקא להניח אותה על השטיח, על הבטן (את יכולה על שמיכה שאת מביאה במיוחד לצורך זה). וכשאת 'מבדרת' אותה, גם זה אפשר לעשות כשהיא על השטיח וגם את. כשהיא על הבטן (שזה המצב הכי טוב), ואת רוכנת מלפניה ומקשקשת איתה ומחייכת אליה. זה גם מפתח זחילה, וגם אינטראקציה שאינה בהכרח מ'על הידיים'. < איריס שהתינוקות שלה כ"כ כבדים, שבגיל 4 חודשים כבר כבדים מדי להיות במנשא >.

 

[ליליה והגמדים]

אין קשר למשפחתונים

בגיל 5 חודשים, שהות במשפחתון היא לא גורם שמייצר עצמאות או כל תכונה אחרת. זו פשוט הבת שלך וזה נראה לי לגמרי בסדר. ודבר נוסף - אל תשווי לאחרים, זה לא פייר לא עבורך ולא עבורה, מה גם שאת רואה אחרים בסיטואציה חברתית מסקרנת כשיש עוד אנשים בסביבה, ייתכן מאוד שבבית הם בדיוק כמו לירי.

 

[ליליה והגמדים]

אה - ופתרון...

קחי אותה איתך לכל מקום על הטרמפולינה...עם עומר נהגתי לעשות את זה. למטבח, לשרותים, לסלון, למחשב, לכל מקום.

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo140.gif

אני חושבת שבעיקר זה עניין של אופי. לא שלהורים אין השפעה, אבל לדעתי יש משקל כבד מאד לאופי ולטמפרמנט של הילד. בנוסף, יש הורים שרואים את עצמם כ"קציני הבידור" של ילדיהם. הורים שנראה שכל הזמן מוטלת על כתפיהם המשימה לשעשע את הילדים. אני לא מרגישה כך. אל תביני לא נכון - אני מאד נהנית מחברתם של ילדי, בשמחה אשחק איתם במשהו או אשוחח איתם, אבל אני לא כל הזמן מחפשת איך ליזום משחק משותף, וגם אני מנסה למצוא לי את הזמן שלי גם בתוך המהומה של אחר צהרים עם שלושה ילדים בבית - למשל, זמן לשתות כוס קפה ולעיין בעתון. ואל תדאגי - הזמן הזה זמין יותר עם גדולים יותר מאשר עם תינוקות כמו לירי. אני חושבת שגם נשיאה בידיים/במנשא היא עניין של אופי ושל התאמה תינוק-הורה. הבכור שלי היה על הידיים באופן שנראה לי די ממוצע. החזקתי אותו די הרבה, וגם הייתי מרדימה אותו בהנקה או על הידיים עד גיל שנה בערך. עם זאת, הוא היה תינוק די כבד, ובגיל 6 חודשים בערך כבר העדפתי לטייל איתו בעגלה, ולא במנשא, משום שהוא היה לי כבד מדי במנשא. כנראה שזה היה בסדר גם מבחינתו - כנראה שהוא קיבל מספיק מינון של "על הידיים" בזמנים אחרים. הבת שלי היתה כדור שינה קטן. היא פשוט ישנה חלק מאד גדול מהזמן. והיא העדיפה לישון במיטה שלה ולא על הידיים שלי (היא, למשל, כמעט שלא נרדמה בהנקה. לרוב היא היתה ערה בסוף ההנקה, וברגע שהנחתי אותה בעריסה היא היתה נרדמת). אין לי ספק שהיא היתה פחות על הידיים משני הבנים. אבל זו היתה, כביכול, בחירה שלה. אגב, מעניין - עכשיו אני חושבת על זה - היום היא זו מבין ילדי שזקוקה ביותר למגע. אורי קיבל הכי הרבה "ידיים" משלושתם. התחושה שלי מזמן לידתו היתה שהוא זקוק לזה יותר. את הימים הראשונים שלנו בבית בילינו בשעות ארוכות של מגע עור לעור. גם אחר כך הוא היה הרבה יותר על הידיים, במנשא ובהנקה מאשר עומר ושירה. הוא גם היחיד שישן איתנו. ולמרות זאת (או אולי בגלל זה) הוא ילד מאד מאד עצמאי, לא משתעמם כלל, יודע היטב לשחק לבד ולהעסיק את עצמו, ועצמאי מאד גם ביחס לילדים אחרים בני גילו. בקיצור, אני לא חושבת שזה עניין של משפחתון או בית. אני חושבת שאת צודקת בכך שנשארת בבית עם לירי, כפי שהרגיש לך נכון לעשות. ואני מאמינה שכשלילד יש צורך, מילוי הצורך הזה הוא ערובה לסיפוקו ולכך שהוא לא יוסיף וירדוף אותו במשך זמן רב.

 

[תּמר]

כל ילד והמזג שלו

ילדה בגיל הזה לא אמורה להעסיק את עצמה הרבה זמן. ויותר מכך - ילדים עד גיל שנתיים-שלוש לא אוהבים בכלל להיות לבד בחדר. הם יכולים לשחק עם עצמם, אבל רוצים להיות לידך. זה נראה לי נורמלי וטוב. למיטב ידיעתי, במשפחתונים או במעון, מחליפים את המשחקים לילדים כל 5-10 דקות. הם גם לא נמצאים לבד, אלא עם קבוצה. דרך אגב, התינוקת שלי מקשיבה בזמן האחרון לקלטות עם סיפורים+שירים של אחיה הגדול, וזה מרתק אותה. כנראה מפני שהיא שומעת צלילים ולכן לא חושבת שהיא לבד.

 

[הילהל]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

אף פעם לא מוקדם מידי! אני מצטרפת לחברותי - כל ילד והאופי שלו. יונתן היה מאוד דומה לתיאור שלך של לירי, וגם אני הייתי מאוד מוטרדת מהעניין. אבא שלי פשוט החליט ש"מדובר בילד חברותי" וגרם לכולנו לראות טת טותה "חוסר עצמאות" שאת מתארת באור חיובי. האמת? הוא אכן ילדון חברותי. רק שהיום הוא יכול לתרגם את החברותיות שלו למשחק שקט ליד אמא וגם לשהות עם אנשים אחרים, וכתינוק זה התבטא בצורך עז במגע גופני וביחס אינסופי. יום אחד את תרצי לחבק אותה או לדבר איתה על משהו, והיא תתנער ממך ותברח לפעולה ב"צופים" או משהו דומה - ואת תזכרי בגעגוע בימי ה"דבק" שלה. אני בטוחה.

 

[אלדורית]

מסכימה עם קודמותיי ומנסיוני

שתי בנותיי: הבכורה לא אוהבת להיות לבד, זקוקה לחברה רוב היום וכך היתה גם בהיותה תינוקת--לא אהבה לשחק לבד בלול/מיטה/"אוניברסיטה--פתרונה של ליליה היה גם פתרוני--על טרמפולינה או מנשא לכל מקום שאני נמצאת בו (אל תוותרי על חדוות המקלחת תוך שירה רמה של שירי ילדים לתינוקת שבטרמפולינה לצידך!) לעומתה הקטנה, יוצאת לבדה למסעות גילוי ברחבי הבית ומסוגלת להעסיק את עצמה בעצמה. צריך ממש לבקש ממנה לשתף פעולה בקריאת סיפור או משחק--הנטיה שלה היא לעשות את הדברים לבד. את שתיהן גידלתי באותו האופן פחות או יותר וההבדל הדרמטי נראה כמו נטיה אישית ולא כמו משהו שקשור בנסיבות. לא חושבת שיש לך או ללירי סיבה להרגיש נחיתות לעומת תינוקות משפחתונים...

 

[ornaok]

תודה לכולכן

וקצת רקע על לירי, לכל מי ששאלה: לירי עירנית מאוד, ותמיד היתה ככה. כתנוקת זעירה היתה ישנה כשעה וחצי אחה"צ. היום היא לא ישנה בכלל במשך היום - אבל אחרי הנקת בוקר במיטה המשפחתית ממשיכה לישון עוד שעה-שעתיים אם לא מעירים אותה. היא ישנה לילות שלמים - בין 6 ל9 שעות בלילה אם לא מעירים אותה. היא ילדה שמתפתחת נהדר מבחינה מוטורית - כבר מעל חודש שהיא מתהפכת בטן-גב וגב-בטן, מחזיקה יפה את הראש בשכיבה על הבטן(עד חצי שעה...יכולה לצפות בקלטת שלמה המתחלה עד הסוף). לונה פארק בסלון כבר יש לנו, ושפע צעצועים. אם מישהו יושב איתה ומשחק איתה היא יכולה להפיק מהצעצועים הנאה מרובה למשך זמן רב. אם אני נמצאת לידה אבל עוסקת במשהו אחר היא פשוט מסתכלת עלי ומשמיעה את הקיטור הקבוע שמשמעו "ידיים". אם אני לא לידה היא צורחת ובוכה.(וברגע שאני נכנסת לשדה הראיה היא כולה חיוכים). בד"כ היא נמצאת בעגלה כשיוצאים מהבית, אבל לאחרונה התחילה ממש לקטר גם בעגלה ומצאתי את עצמי סוחבת אותה ביד אחת (או במנשא החדש שלנו

)ואת העגלה ביד שניה. עוד משהו שמטריד אותי - היא כבר כמעט אינה מקשקשת כמו בעבר. היא נהגה לקשקש, להשמיע קולות, גרגורים ומילמולים כל הזמן, ולאחרונה כמעט ולא עושה זאת. היא צווחת בהנאה וצוחקת ברגעים הנכונים, ולפעמים קצת ממלממלת, אך כבר לא מפטפטת ללא הרף כמו בעבר. זה טבעי?

 

[irisgh]

נורא קל לוודא שהיא שומעת.

רעש טריקת דלת מקפיצה תינוקות רבים. ואם היא שומעת, מה עוד עשוי להטריד אותך? אולי היא עסוקה יותר בנסיון להתהפך?

 

[דמעות של מלאכים]

שלום לך, הבת הקטנה שלי (נועה) בת

חצי שנה והיא נמצאת במשפחתון נהדר. כשאנחנו חוזרות הביתה (אגב - יש לי עוד ילדה גדולה ומקסימה בבית בת ארבע וחצי) אני מרגישה שהיא רוצה להרגיש אותי ושאני ארים אותה. לא כל כך הבנתי את המושג "עצמאות" בהודעה שלך - אולי את מתכוונת שהיא יודעת להעסיק את עצמה

נועה יודעת להעסיק את עצמה ולשחק אבל כשהיא רוצה אותי היא "קוראת" לי.

אמא שלי וחמותי (כל אחת בנפרד) כבר טענו שאנחנו מרגילים אותה לידיים אבל אני לא מקשיבה ולא מתייחסת כי אם יש לילדה צורך שאני ארים אותה ואחזיק אותה - זה מה שיהיה.

 

[תּמר]

קשה לי להבין מה זה "מרגילים לידיים"

עוד לא ראיתי ילד שהולך לצבא על ידי הוריו. וגם בגן ילדים רוב הילדים לא רוצים שירימו אותם. אני מניחה שהכוונה היא לכך, שהתינוק ימשיך לרצות קרבה גופנית, ואם לך זה לא מפריע, ואת מוכנה להרים אותו (או במקרה שלך - אותה) לפי דרישה, למה ה"הרגל" הזה צריך להפריע? הרגל כזה יכול להיות בעייתי בגיל מבוגר יותר, כאשר הילד מתעצל ללכת או לעלות מדרגות, והפעילות הזאת חשובה לפיתוח המיומנות המוטורית הגסה שלו.

 

[דמעות של מלאכים]

גם לי קשה להבין את ההנחה "מרגילים

לידיים" אבל אמא שלי וחמותי כל הזמן מזהירות אותנו שלא נרגיל אותה ולא נפנק אותה. בתגובה, אני תמיד שואלת אותן שאלה אחת - מה כל כך גרוע בזה שנועה תתרגל לכך שאוהבים אותה ומחבקים אותה כשהיא רוצה (ובמילים אחרות - מקשיבים לצרכים שלה)

נועה בת חצי שנה ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה הזאת.

 

[אפרתש]

קונספט ה"שלא יתרגלו לטוב"

משגע אותי. בפרט כשמדובר בילדה כלכך קטנה. מה הם רוצים, בדיוק? שתשוחחי איתה ותנחמי אותה במלים? היא תלויה בך. היא צריכה אותך. המגע הוא עדיין מרכיב מאד מרכזי בחייה. ממה הם מפחדים? "שהילדה לא תהיה מפונקת". זה מין מוטו שכזה של בנות הדור הישן. בנותי היו המון על הידיים. הגדולה כבר לא על הידיים, אבל היא עדיין אוהבת להתרפק ולהתחבק. וזה נפלא. אני מעדיפה לא לחשוב מה היה אם היינו מרגילים אותה לפחות מגע גופני. לא רק היא, גם אנחנו, היינו מפסידים.

 

[אמא של תותח]

צריך להנות כל עוד הם מאפשרים../images/Emo24.gif

הרי מגיע הגיל שהם לא רוצים שנחבק אותם, אז צריך "לנצל" כל רגע של מגע. אני מכירה כמה אימהות שמרגע שנולד להן ילד כל הזמן אומרות "רק שלא יתרגל להיות בידיים" - מעל גבי פורום זה אני יכולה להעביר עליהן ביקורת - פשוט דיזסטר! (ועדיין זכותן!).

 

[לאה_מ]

ספרטה ../images/Emo5.gif

 

[אפרתש]

את לא נתקלת בכאלה?ולא רק מבוגרות.

 

[תּמר]

רק אתמול מישהי שאלה אותי

מתי צריך להפסיק להרים על כל ציוץ. גם היא וגם אני, גדלנו בבית שבו אמרו שעד גיל ארבעה חודשים מחזיקים תינוק על הידיים - וזה לא פינוק. מעבר לכך - כנראה כן. (ואני מניחה שלאמא שלי אמרו שהיא מפנקת, כי היא אומרת זאת... היא כנראה "פרצה דרך" בגישה הזאת). אמרתי לה, שלדעתי פינוק הוא טוב, כל עוד לא גוזלים מילד התנסות (כמו הדוגמה שהבאתי בנוגע להליכה, ועצמאות באופן כללי). דרך אגב, אני לא זוכרת שאצל ההורים שלי אכן נהגו כך, כי יש הבדל גדול בין מה שאומרים למה שעושים. אני מניחה שהקשיבו לילד, ולא נתנו לבכות סתם. נראה לי שמקור הגישה הוא, בכך שילד בגיל הזה מתקשה להרדם, ולפעמים בוכה כי הוא לא מצליח. יש ילדים שעדיף לתת להם לילל קצת במיטה, כי אם מרימים אותם ומנסים לעניין אותם בדברים אחרים - מפריעים להם להרדים את עצמם. לא כל ילד מצליח להרדם על הידיים של ההורים.

 

[אמא של תותח]

הכרות עם הילד

נראה לי שאחרי 4 חודשים הורים יודעים לזהות מהו בכי של מצוקה - רעב, חיתול רטוב, כאב וכד', ומהו בכי שלא דורש התייחסות מיוחדת.ועדיין תמיד עדיף לחבק ולהרים מאשר להניח לגוזלים לבכות ללא כל תגובה או מתוך רצון "לא לפנק".

 

[ornaok]

עצמאות אכן = להעסיק את עצמה

ואפילו לזמן מועט. בקשר לידיים - אם זה מה שלירי צריכה זה מה שהיא מקבלת.