שלום.. ../images/Emo13.gif
מה שלומכם? אני נכנסתי כמה פעמים לפורום הזה, אבל אף פעם לא כתבתי בו.. אני לא הורה לחייל , או אחות או דודה.. אני החיילת עצמה :]. נכנסתי לפה כמה פעמים כי רציתי לראות עד כמה ההורים שלי מטורפים, או בעצם כמה הורים אחרים חושבים כמוהם.. :]. בדיוק ראיתי הודעה של מישהו שכתב פה כמה דפים קודם, שהצבא לוקח אותנו צעירים , כי צעירים לא מפחדים למות.. לאו דווקא נכון ,אבל צעירים באמת לא חושבים על המוות כ"כ.. "כי לי זה לא יקרה..". בכל אופן , נעים מאוד. אני מתגייסת לאב"כ בעוד 5 ימים.. פחות משבוע.. מפחיד.. מאוד.. אני לא יודעת איך להתמודד עם ההורים. אני לא עושה מסיבת גיוס כי אני לא מסוגלת להתמודד כבר עם המשפחה ולא רוצה שישביזו אותי לפני הגיוס.. כי זה תמיד מתחיל ב"אז לאן בסוף?" וממשיך ב"את עדיין הולכת לקרבי?" ,"למה?","אבל למה לך?" , "עוד חותמת שנה?" , "בסדיר?!".. זה לא השאלות מפירעות כמו התדירות שלהן. כל שבת אותו הדבר כבר שנה שלמה.. וזה מתיש נפשית.. אני לא מסוגלת לסבול כבר.. ואם אני אעשה מסיבת גיוס זה משפחה שלמה שתנסה להניע אותי בכל דרך שהיא מללכת ואני רק אבכה ואתעצבן ואברח מהמסיבה בסוף.. ועכשיו שהכתבה על קרקל היום בבוקר הייתה בדף הראשי של ידיעות, ההורים שלי חגגו על זה :/.זה לא משנה שלפני חצי שנה בערך הייתה כתבה דומה על גולני.. אני פשוט ..רע לי.. כי וואלה אני יודעת שאתם דואגים לי , אבל זה ממש גרוע להראות ככה דאגה. ואתם יודעים מה , לא הרבה עושים את מה שאני עושה.. אני הולכת להיות קרבי, מה שבנות מתנדבות אליו, חותמת כמו מנייאקית עוד שנה כי אני רוצה! כי אני רוצה לתרום. ואני יודעת שזה דפוק כי המדינה הזאת דפוקה כי שאני אשתחרר הכלכלה עדיין תהייה דפוקה כי לאף חבר כנסת לא אכפת מאזרח הקטן.. אז בשביל מי אני הולכת לעשות את זה? זה לא שנתיים זה מעבר.. המון מעבר.. אני יודעת שאני עושה את זה לא עבור הגזלנים שיושבים למעלה אלא עבור אותם אלה שעשו למעני 3 שנים בקרבי במשך 18 שנה שאני חיה.. וזה דבר שההורים שלי ממש לא מצליחים להבין..
ואני מפחדת שאני לא אוכל להרים טלפון ולבכות להם כי הם אולי לא יגידו לי "אמרנו לך"[זה גם יקרה..] אבל הם בהחלט לא יעודדו להשאר אלא רק לצאת משם.. ואני יודעת שיהיו רגעי משבר , וזה כ"כ כואב שאני לא אוכל להעזר במשפחה שלי.. מצטערת שזה כזה ארוך.. הייתי חייבת לבכות איפשהו..:/ תודה.. לילה טוב שיהיה
מה שלומכם? אני נכנסתי כמה פעמים לפורום הזה, אבל אף פעם לא כתבתי בו.. אני לא הורה לחייל , או אחות או דודה.. אני החיילת עצמה :]. נכנסתי לפה כמה פעמים כי רציתי לראות עד כמה ההורים שלי מטורפים, או בעצם כמה הורים אחרים חושבים כמוהם.. :]. בדיוק ראיתי הודעה של מישהו שכתב פה כמה דפים קודם, שהצבא לוקח אותנו צעירים , כי צעירים לא מפחדים למות.. לאו דווקא נכון ,אבל צעירים באמת לא חושבים על המוות כ"כ.. "כי לי זה לא יקרה..". בכל אופן , נעים מאוד. אני מתגייסת לאב"כ בעוד 5 ימים.. פחות משבוע.. מפחיד.. מאוד.. אני לא יודעת איך להתמודד עם ההורים. אני לא עושה מסיבת גיוס כי אני לא מסוגלת להתמודד כבר עם המשפחה ולא רוצה שישביזו אותי לפני הגיוס.. כי זה תמיד מתחיל ב"אז לאן בסוף?" וממשיך ב"את עדיין הולכת לקרבי?" ,"למה?","אבל למה לך?" , "עוד חותמת שנה?" , "בסדיר?!".. זה לא השאלות מפירעות כמו התדירות שלהן. כל שבת אותו הדבר כבר שנה שלמה.. וזה מתיש נפשית.. אני לא מסוגלת לסבול כבר.. ואם אני אעשה מסיבת גיוס זה משפחה שלמה שתנסה להניע אותי בכל דרך שהיא מללכת ואני רק אבכה ואתעצבן ואברח מהמסיבה בסוף.. ועכשיו שהכתבה על קרקל היום בבוקר הייתה בדף הראשי של ידיעות, ההורים שלי חגגו על זה :/.זה לא משנה שלפני חצי שנה בערך הייתה כתבה דומה על גולני.. אני פשוט ..רע לי.. כי וואלה אני יודעת שאתם דואגים לי , אבל זה ממש גרוע להראות ככה דאגה. ואתם יודעים מה , לא הרבה עושים את מה שאני עושה.. אני הולכת להיות קרבי, מה שבנות מתנדבות אליו, חותמת כמו מנייאקית עוד שנה כי אני רוצה! כי אני רוצה לתרום. ואני יודעת שזה דפוק כי המדינה הזאת דפוקה כי שאני אשתחרר הכלכלה עדיין תהייה דפוקה כי לאף חבר כנסת לא אכפת מאזרח הקטן.. אז בשביל מי אני הולכת לעשות את זה? זה לא שנתיים זה מעבר.. המון מעבר.. אני יודעת שאני עושה את זה לא עבור הגזלנים שיושבים למעלה אלא עבור אותם אלה שעשו למעני 3 שנים בקרבי במשך 18 שנה שאני חיה.. וזה דבר שההורים שלי ממש לא מצליחים להבין..
