אז שנת שירות...
שנת שירות זה בערך הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען עצמך לפני הצבא. חברים ישתחררו מוקדם יותר? קודם כל, יש לי חברה שהתגיסה בפברואר (אמצע שנת השירות שלי) וחברה שהתגיסה באפריל (לקראת סוף שנת השירות שלי) ואחרי הצבא, לא נישארים עדין אותם החברים. קודם כל יש את האנשים שעברו איתך שנה צפופה מאוד בשנת השירות, ואז את האנשים מהקורס והבסיס בצבא, ומהר מאוד תביני שרק עם החבר/ה הכי הכי את תשארי בקשר וגם אם ממש תתאמצי. לעומת זאת, תחשבי על זה - כמו שזה עכשיו, את מסיימת את י"ב, ופחות או יותר, עם כמה חודשי עבודה באמצע או בלי, את טסה לצבא. ממסגרת למסגרת. מבית חם ומוכר - למערכת נוקשה ומפחידה. שנת השירות נותנת את המרחק מהבית ואת הזמן להתרגל לרעיון ש-זהו זה - את בוגרת, מתחילה לעזוב את הבית, להיות עצמאית. דבר שני, את חיה בדירה עם מלא אנשים בגילך, לילה לילה אתם יחד, מעבירים קטעים על היום, עושים יציאות קומונה, מדברים עד השעות הקטנות. אלו חברויות שנשארות. שלא לדבר על החוויות שבפנימייה, בבי"ס או איפה שלא תעשי את השירות. הילדים/ הנוער שתעבדי איתם! הם שווים הכל! שומעת "ילדי פנימיה"/ "ילדי מצוקה" ונבהלת? ילדים זהב, אבל אחרי שהם נפגעו כל כך הרבה בחיים, צריך לעבוד קצת יותר קשה כדי להתקרב, וכשזה קורה - ההרגשה לשני הצדדים היא מדהימה. אני מוכנה לפרט יותר על כל תחום שתרצו... תגידו פשוט מה מעניין אותכם... (אני מתגיסת ב-10/9 למורה חיילת)