שלום

[nehud]

במה עדיפים חיים של שנאה על מוות?

בספר החוקים של החיים כתוב "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.... עת לשתול .....ועת לעקור נטוע...." קוהלת ג/א באהבה אהוד

 

[nehud]

פגישה עם הנשמה

לפני יציאה למסע, לפגישה עם "הנשמה הערומה" יש מקום לבצע קצאת הכנות , השאלה עד כמה אתה נחוש לפגישה עם "הנשמה הערומה" ועד כמה אתה מוכן לפעול את הפעולות הנדרשות בכדי לפתוח את הדלתות הנדרשות הרצון ללחוץ על כפתור המוות הגשמי ולקבל פיתרון אינסטנט לא בהכרך יספק לך את מבוקשך ואף יתכן על פי תפיסות עולם אחדות יזמן לך פעם נוספת את אותה החוויה שאתה חווה היום אך בעוצמה גבוהה יותר (אין מדובר בעונש) בכדי למקד אותך בעיקר והטפל עבורך. הפילוסוף הסופי רומי כתב עבורך מתוך נסיונו האישי: "אם לחפש את עצמך החלטה, מעצמך תצא, עזוב הנחל,אל המים הרבים שבאמו דריה תצא, כמו שור סבבת עד עכשו בעול רחים, עתה אחוז בראש הציר עליו היקום בסיבובים יוצא," "הבדידות הזאת שוה יותר מאלף חיים, והדרור הזה שוה יותר מאלף ארצות, פגישה רגעית אחת-אתה מול האלוהים, ומה לעומתה כל הפנינים שוות" באהבה אהוד

 

[idany100]

יותר סבל ממה שאני חווה עכשיו-אין

ולא..אני לא נכה אני לא עיוור ואני לא חירש. ולא חולה בסרטן ולא ולא ולא ולא. אבל המצב שלי לא פחות גרוע מאשר כל אותם אלה שהזכרתי.(למרות שאני בטוח ב 1000 אחוז שיש נכים שחיים במצב הרבה יותר טוב מאשר אני,למרות המגבלה שלהם). אז להגיד לי שאולי אני אחווה משהו בעוצמה יותר גבוהה?? ממש לא מפחיד. אין יותר נמוך ממה שאני נמצא כרגע

 

[nehud]

האם מדובר בתחרות

מי הוא זה הנמצא בתחתית - העיוור הנכה ואו חולה הסרטן או מי חושב עצמו למיסכן יותר, אני מדבר על מציאת הדרך הטובה והנכונה ביותר עבורך לצאת מהמקום הנמוך בו אתה נמצא, אחת האפשרויות היא מוות פיזי (אינני מתכוון להמליץ על שיטות) אפשרות נוספת היא מוות לתפיסת העולם שלך זו אשר אומרת לך אני מיסכן בתחתית הבור ואין מקום נמוך יותר . יש אפשרות להתבונן גם לצדדים, צדדים חדשים כפי שבחרת לעשות בפניתך לפורום. עכשו נדרש האומץ לשחרר את תפיסת העולם הקיימת כי יתכן שבתפיסה עולם אחרת אתה נמצא בדרך לראש ההר, אך קיים פרדוקס נוח לך ונעים לך במקום החמים והמוכר של תחתית הבור הגם שהוא מסריח, באהבה אהוד

 

[idany100]

אני אמצא את עצמי בראש ההר???

אתה לא מכיר אותי,אהוד. אתה לא יודע מי אני. אתה לא יודע מה אני עובר ומה אני לא עובר בחיים שלי-וכבר אתה מחליט שמאוד נוח לי במקום החמים והמוכר של תחתית הבור. זה קצת יומרני,הייתי אומר. תאמין לי שאם היית מכיר אותי,היית מצליח להבין אולי עד כמה החיים שלי כאן הם ביזבוז זמן. ולא!! היו לי שאיפות,יש לי חלומות,היתה לי נכונות וכו' וכו'--אבל זהו. התעייפתי.התייאשתי והגעתי למסקנה שזה כבר לא יהיה כמו שאני רוצה. אז להתחיל ולהתפשר עכשיו ולחיות ב"כאילו"?? לא בא לי. ברור שלא תתן לי את הדרך למוות פיזי. לא צריך--אני אוכל למצוא לבד. (בבוא הזמן)

 

[hilabarak]

מה רע בהתפשרות ?

עדיף להיות רעב, על פני לאכול אוכל שהוא 90 אחוז בטעם ממה שהיית רוצה ? ואם 90 אחוז זה בסדר, אז מה עם 88 אחוז ? מדוע זה פסול לקחת את מה שיש ?

 

[idany100]

כי אז אתה בעצם הופך להיות לוזר

פשרה מבחינתי פירושה "לוזריות". בנאדם שמציב לעצמו מטרות (ריאליות כמובן!! לא מופרזות!! ולא עומד בהן (קרי נכשל)--נחשב בעיניי ללוזר. ואני לא אוהב "לוזרים". אפשר כמובן להקטין ציפיות-אבל אז,איך אתה מסתכל על עצמך כל בוקר במראה??? הבנת?

 

[עננית נוצה]

נקודות למחשבה...

הפתגם האומר כי "הדרך להצלחה רצופה בכשונות" אינו קלישאה! אז נכשלת- SO WHAT??? ממליצה לך לבחון מחדש את היעדים שהצבת לעצמך ואת הסיבות ל"כישלונות" שלך. מוטב כי תעשה זאת הן בעצמך, והן בסיועו של אדם שעל חכמתו ודבריו הנבונים אתה סומך. אמנם אין לי מושג מהם היעדים שהצבת לעצמך ונתקשית להשיגם, אך קח בחשבון כמה אפשרויות שתיתכנה: אולי היעדים שהצבת לעצמך אינם ריאליים באופן שבו הגדרת אותם? אולי היה מוטב לך לו פרטת את יעדיך ליעדי ביניים, בדרך להשגת היעד הגדול יותר? אולי כדאי לשנות (ולאו דווקא להקטין) את אופי הציפיות? התבוננות על העולם ב"שחור או לבן" עלולה להביא לתוצאות לא מוצלחות ומייאשות... העולם אינו מורכב מ"לוזרים" ומ"מצליחנים"- יש עוד הרבה מאד דרגות ביניים בדרך... אני אישית מעריכה מאד אנשים שאינם מוותרים בקלות, אלא מתמידים בנסיונותיהם להגיע להישגים (גם מינוריים), על-אף הכישלונות שהם חלק מהחיים של כולנו... בהצלחה!

 

[ערב רב]

ומדוע מוות עדיף על חיי סבל?

 

[hilabarak]

אני מנסה להבין מה שאתה אומר

ובכוונה אני אכנס לדוגמא פרטנית שלא בהכרח מייצגת את הנושא (היא קלה לי, כי השתמשתי בה הרבה). באוניברסיטה שמתי לב לתופעה מאוד מעניינת שחוזרת על עצמה - היינו לומדים חומר חדש בשיעור, הייתי יוצא מהשיעור בתחושה שאני מבין בדיוק. לאחר מכן הייתי בדירה מנסה לפתור את התרגיל שהמרצה נתן ולא מצליח להבין כלל איך לעשות זאת. הייתי חוזר לתרגיל שהוא פתר בכיתה, ואז היייתי מגלה שאפילו אותו אינני מבין כל כך (למרות שבכיתה הבנתי אותו). לאט לאט הייתי משחזר מה קרה בכיתה, ואחרי זה הייתי מנסה לפתור את התרגיל החדש ולרוב לא מצליח. בסוף כשהייתי לומד למבחן, הכל היה פתאום מסתדר למרות שלא ממש חזרתי על החומר. וכך זה חזר קורס אחרי קורס, ולאט לאט למדתי לפתח טכניקות כמו לכתוב הערות נורא מדוייקות בזמן שהמרצה פותר את התרגילים כדי שבבית אוכל לשחזר בדיוק מה הוא עשה ולא בערך. עכשיו לדיון שלנו : 1. יעד ראשון ריאלי - לפתור את התרגיל שהמרצה נתן : ניכשלתי לחלוטין, האם זה הופך אותי ללוזר ? 2. יעד שני ריאלי ויותר נמוך - להבין מחדש את מה שהבנתי בכיתה : ניכשלתי, האם זה הופך אותי ללוזר יותר גדול ? 3. יעד שלישי וריאלי - לשוב ולנסות לפתור את התרגיל : ניכשלתי, האם זה הופך אותי ללוזר ? 4. יעד רביעי וריאלי - להצליח במבחן : הצלחתי, האם פתאום אני "ווינר" ? 5. יעד חמישי וריאלי - לפתח טכניקות שיקטינו את הכישלונות : האם אני "ווינר בריבוע" ? הקורס אורך כ3 חודשים, שבמהלכם אני חודשיים וחצי לוזר ושבועיים "ווינר", מה הסיכום הכולל ? לסיכום, אני אהיה קצת יותר בוטה מקודמתי, אבל בעיני "לוזר" הוא אחד שנכנע ומתייאש ולא אחד שנכשל. ואם נעשה סיכום של דברייך, הרי שבעיני הבעייה היא לא שאתה נשכל, זה לא הופך אותך ללזור. העובדה שאתה נכנע היא מה שגורם לך לבעיות, רק שאינך מבין זאת (לדעתי הצנועה כמובן).

 

[nehud]

קשה לך לחשוב על עצמך בראש ההר?

אינני מכיר אותך אך אני מנסה לעשות זאת אך גם אתה אינך מכיר אותי ואינך יודע שאני סייר בתחתית הבור החמים והמסריח ומתוך הכרות אישית למדתי כי הבור הוא וירטואלי והוא "יציר ידך" בלבד- " העולם כפי שאתה רואה אותו וכפי שאתה עושה אותו" אנ יוצא מתון אמון שאכן היו לך שאיפות וחלומות איכותיים וטובים לגבי הנכונות לממש אינני בטוח שהרי אמרת "התעייפתי.התייאשתי והגעתי למסקנה שזה כבר לא יהיה כמו שאני רוצה.." שאלה לי אליך האם השאיפות והחלומות שלך קשורים רק ואך ורק לעשייה שלך או שהם מותנים בהתנהגות ופעולה של אנשים אחרים? ברור לי כי ביכולתך לבחור בבוא הזמן בדרך הקלה של מוות פיזי גם ללא עזרתי אך האם מוכן אתה להתלוות אלי בזמן הקרוב בסיור בנבחי תפיסת עולמך זו אשר הגיע למסקנה כי אין בה שימוש יותר ויעודה מוות ומתוך כך מבקשת לגרור גם את גופך הפיזי, על פני האפשרות לבנות תפיסת עולם חדשה רעננה ועדכנית באהבה אהוד

 

[idany100]

כן אהוד

אני מוכן להתלוות אליך בזמן הקרוב,בסיור בנבחי תפיסת עולמי. אתה באמת רוצה בכך?

 

[nehud]

הצעתי תקפה

האם אתה מעדיף לצאת לסיור בכתב (מסרים אישיים )? בקול (בטלפון)? ואו בתלת מימד (להיפגש)? האם אתה מוכן להיפגש עם עצמך ? שהרי הבנתי מדברך שאת החלק המשמעותי של המסע כבר הבנת המסע הוא אישי ומעבר לעזרה פה ושם עליך לצעוד במסע האישי לבד!!!! באהבה אהוד

 

[עננית נוצה]

עידני יקר...

מתוך דבריך אכן ניכר עד כמה אתה סובל. אני שמחה לשמוע שאינך סובל מנכות כלשהי או מחלה קשה, חלילה. תחושת אומללות (=סבל נפשי) אינה כרוכה בהכרח עם נכות פיזית או מגבלה כזו או אחרת. יתר על-כן- אדם עשוי להיות מצליח בתחום המקצועי, נאה ביותר בהופעתו החיצונית ואף מבורך בשכל טוב- ובכל-זאת יחוש עצמו אומלל, בשל היעדר סיפוק בתחומים אותם הוא מחשיב כמרכזיים בחייו. והסבל הנפשי הזה הוא אמיתי מאד, ואינו נופל בעוצמתו מכל סבל פיזי שהוא. בהחלט לא ניתן להקל בו ראש! בשעת מצוקה קשה, עלול אדם אפילו להגיע לכדי כך שימאס בחייו, מתוך מחשבה שהוא נתון במן דרך שאן ממנה מוצא... הרגשה שמכאן ואילך יכול להיות רק גרוע יותר... החיים מזמנים לנו הרבה מאד תהפוכות, עידני. אנשים שהיו בשפל המדרגה- מצליחים להשתקם... אנשים שהיו במרום הסולם- נופלים ממנו... החיים דינאמיים- לא סטטיים. רוצה קצת פילוסופיה? הנה לך... במקרה קראתי היום בספר של ניטשה (מסות על חינוך לתרבות) וסימנתי לי כמה משפטים שדברו אלי. אשתף אותך עם שניים מהם, שנראה לי שעשויים לעניין אותך (מקווה...

): "אנו אחראים לקיומנו בפני עצמנו; מכאן שאנו ההגאים האמיתיים של קיום זה, בלא שנתיר כי קיומנו ידמה למקריות נטולת מחשבה" "איש לא יוכל לבנות את הגשר מעל נחשול החיים שעליו בדיוק חייבים לפסוע, שום איש, רק אתה בעצמך... יש בעולם דרך אחת ויחידה שעליה אין איש מלבדך יכול ללכת: לאן היא תוביל? אל תשאל- לך בה!... לעולם אין האדם מתעלה לשיאים גבוהים יותר אלא בשעה שאינו יודע לאן דרכו ממשיכה להוליכו..." עידני... איש מקצוע טוב, היודע את נפש האדם ומבין את מצוקותיה, בהחלט עשוי להועיל לך ולסייע לך מצוא בתוך עצמך את הכוחות ואת הדרכים להתמודדות עם מצוקותיך, בדרך למציאת פתרון. אני גם שמחה שפנית לכאן- כשאדם חולק "משא כבד" ("משא" נפשי עלול להיות כבד לא פחות, ואף יותר, ממשא פיזי) עם אחרים, השמחים לשמש לו אוזן קשבת, ואף לסייע ככל שמשגת ידם, הדבר עשוי להקל במידת-מה על הנפש... אך שוב אני חוזרת ומציעה לך- במקביל לנסיון לעזור לעצמך בדרכים פילוסופיות ואחרות- התחל לקחת כדורים המשפרים את ההרגשה, ומוטב שעה אחת קודם! בהשפעתם, רוחך תהיה שקטה יותר ומוכנה יותר להתמודדות אמיתית. ההמלצה שלי נובעת מנסיון רב בתחום זה. אמנם אומרים כי "צרת רבים-נחמת טיפשים", אך כאשר אדם מרגיש עצמו בשפל המדרגה- תמיד עוזר לדעת שאינו היחיד במצב הזה. ובוודאי שהעובדה שרבים נחלצו ממצב דומה לזה שאתה מתאר, כאשר קודם לכן השקיטו את נפשם בעזרת הכימיה, צריכה רק לדרבן אותך לתת לעצמך את הצ'אנס לו אתה (ככל אדם) ראוי! המוות ממילא יגיע- בין אם נרצה בכך ובין אם לא- אין כל צורך וטעם להאיץ את הגעתו, שהרי אין ממנו דרך חזרה... אשמח לשמוע עוד על לבטיך והתמודדויותיך... כל טוב!

 

[חי אדר]

טעם לחיות או למות

באותה מידה ניתן לשאול מה הטעם במיתה? ומה הטעם בחיפוש אחר הדרכים לגדיעת פתיל החיים. לא מחוור כל צרכו מה טיבה של הבחינה הפילוסופית שעל פיה נחרצה אצלך המסקנה, בדבר הבחירה במוות. שהרי מטרת הפילוסופיה לא נועדה לשם כך, אולי שאלות נוקבות עשויים לעורר תמיהות לגבי טיב משמעות החיים וכיוצא בזה, אך מכאן ועד הכרעה מעשית, בעניין שהוא רק מחשבתי, נראה שהדרך רחוקה. מכל מקום, ההצעה היעוצה היא, שאת המאמץ של החיפוש אחר דרכי כיבוי ניצוץ החיים, מוטב להשקיע במה שיכול להשאיר את האור דולק ולנסות למצא נקודת אור בתוך כל הסבך המחשבתי אשר מדריך את נתיב מחשבותיך למבואות אפלים אשר בוודאי האור והחיים לא שוכנים בהם.

 

[עננית נוצה]

../images/Emo45.gif

 

[vivian k]

צריך לע תהליך לחיזוק האמונה בעצמך .

היי idany... הבנתי איך היגעת למסקנה הזאת ואני לא אחת, ניתקלת בזה מקרוב .אוכל רק לומר לך שתרופות לא יעזרו פה כמו שיחות עם איש מקצוע פסיכולוג פסיכותרפוייטי . אתה יכול לראות אחרת את חייך אם רק תעשה את הצעד הזה של השיחות הפרטניות תוכל להתחיל לחשוב אחרת. יהיה ברור לך גם שלא תרצה למות אם וכאשר תפתח את ליבך ואת רגשותיך ברגע שתתן אמון במטפל שלך. ממה שהבנתי ממך הוא, שרמת הציפיות הנורמליות שלך לא מיצתה את עצמה. השאיפות שלך לא מולאו או הוגשמו , הם היו תלויים בגורמים חיצוניים שאינן תלויים בך ולך לא הייתה שליטה עליהם . לכן חשבת ואתה עדיין חושב , שהמטרות רבות מידיי ובלתי אפשריות כלל. ואתה כל כך מיואש ומאוכזב שלמעשה מצליח רק לחשוב על -חבלה באפשרות להצליח . האם שאלת את עצמך מדוע אתה מצפה למוות ? האם בגלל שהוא , האפשרות האחרונה שנישארה לך והוא נועד בעצם להקל על הכאב שלך מהכישלון הצפוי בעתיד?לכן אתה מעדיף אותו ? נכון שעברת את השלבים הבאים עד שהיגעת למסקנה למות? השלב הראשון שלב אובדן הביטחון העצמי שלך , הפסקת להאמין ביכולתך להצליח להשיג אצ מטרותיך בשלב השני אתה כבר מאוכזב מאד מעצמך וחווה תחושת כשלון קשה ללא יכולת לשאת בתוצאותיה בשלב השלישי שלב אתה פוקח עיניים ומבין מה קורה לך אך איך שאומרים אין אפשרות לחזור אחורה השלב הרביעי שבו אתה נימצא כעת אינך מסוגל להכיל יותר את הכישלונות ובכלל לחיות כך . לכן המטפל האדם שתהייה איתו יעזור לך ויוביל אותך לאט לאט ,אל המקום שבו אתה אמור להצליח, אמור לשוב ולראות את פרי עמלך . אתה אמור לחוש את כוחותיך מתחדשים ואת גרעין חייך מתעורר לחיים.הגרעין בתוכך הוא הכוח שנימצא בך ואמור להתעורר . אני מאמינה שתצליח ותצא מזה. מאמינה בכל מאודי שהרצון שלך לעזור לעצמך בעצם כיתבתך כאן -גובר על הרצון למות. ממני ויוי.

 

[idany100]

הייתי גם בטיפול..האמיני לי

הייתי בעשרות טיפולים עם 3 מטפלים שונים. אף אחד לא פתר לי את הבעיות,רק אני לבד. אני חייב לספר איזה אנקדוטה. בעברי,כשהייתי צעיר אני מאוד מאוד לא אהבתי את הגוף שלי.(לא שעכשיו אני אוהב,אבל ניחא). אני לא שמן.ממש לא. אבל אני לא אוהב את הגוף שלי. בכל אופן,נמנעתי מיחסי מין עם בחורות. עד גיל 25 הייתי בתול!! ומעולם לא הייתי בקשר עם בחורה. אם זה מהפחד,מהאינטימיות,מהחשש שהיא תראה אותי ערום,מהחשש שאני לא אצליח לתפקד וכו' וכו'. במשך שנים סחבתי וסחבתי את הדבר הזה,בסוד. אנשים שהכירו אותי היו בטוחים שאני כבר שכבתי עם מלא בחורות.כי הם טוענים שאני לא מכוער. יש כאלה שאומרים "יפה".(נו..לך תבין אותם. אם זו הרמה של היופי שאליה הם מתחברים...אז אני יכול רק להצטער עליהם.) בכל אופן,שנים הייתי מתוסכל. עד שהצלחתי לקחת את עצמי לטיפול אצל סקסולוגית,לקח שנים. רק בגיל 25 הלכתי בחשש אדיר. הייתי באיזה 10 פגישות.כל פגישה 500 ש"ח!!! (טירוף.פשוט טירוף.) כי זה היה פרטי וזו היתה מישהי מומלצת ודי מוכרת.והיה נוח לי ללכת לשם. בקיצור-10 שיחות וכלום. הכל חארטה בארטה. עד שלקחתי את עצמי בידיים ואמרתי שזהו. אני לא יכול להתחיל עכשיו ולבזבז את החיים שלי על ספת הסקסולוגית,ובסוף שנה אני אהיה פחות 10,000 ש"ח. אני משוגע?? זרקתי את עצמי למים.ובחשש כבד,הזמנתי נערת ליווי. מתתי מפחד.אבל אמרתי לעצמי שאין לי ברירה. חשבתי על סארוגייט וכל הדברים האלה--אבל זה היה יקר בטירוף.ואני גם מאמין ב"להיזרק למים" ולגמור עם זה. ואכן,הזמנתי.שכבתי.ומאז אני לא בתול. מאז עברו המון שנים. לא שאני יוצא עם בחורות,אבל היום אני טיפה פחות חושש. זה לקח לי שנים לצאת מזה. לא אשקר.ואני אגיד שהזמנתי עוד נערות ליווי.(אני לא מכור.לא לדאוג.) אבל,זה היה יותר בדיקה שלי עם עצמי. בדיקה שלי עם הגבריות שלי. וזהו-אני אחרי זה.(לפחות במובן הזה שזה פשוט אכל אותי מבפנים שלא ידעתי אשה מהי). ולמה אני מספר זאת??? כי במשך השנים,גם..הייתי מבואס הייתי מדופרס בגלל כל מיני דברים. אם זה עבודה למשל.הייתי מאוד רוצה לעסוק בתחום שבו למדתי ואני חושב שאני מוכשר בו.(חושב.אני כבר לא בטוח בכלום). היתה לי תקופה נוראית.לא היתה עבודה.כלום. הייתי בבאסה. הלכתי לפסיכולוגית. שוב שיחות! שוב 15 מפגשים. הכל שטויות.(הפעם זה היה דרך קופת חולים 120 ש"ח פגישה). בפגישה ה 15 כבר נמאס לי. הכל שטויות. עזבתי כי הרגשתי שזה לא נותן לי כלום. היא הרי לא יכולה לתת לי "פרנסה" או "עבודה בתחום שאני כ"כ אוהב ורוצה". מפה לשם,הגיעה העבודה.עשיתי כמה פרוייקטים והייתי הכי מאושר באדם. כמה חודשים אחריי-שוב שקט. ושוב החשש מאין עבודה. שוב פעם...דיכאון,באסה,עצבות ומה לא. החשש מהמחר מהלא נודע. מה יהיה איתי? שלא לדבר עם הזוגיות שלא באה. שלא לדבר על זה שאין לי שקט לרגע עם עצמי. כל הזמן במחשבות . למה אני מספר את זה כל זה???? משום שאני מרגיש שרק אני יכול לפתור את המצב של עצמי. שום סקסולוג..שום פסיכולוג ואף אחד בעולם. רק אני! וכך באמת נהגתי (והבאתי לכם את הדוגמאות הקודמות). ולכן,שכבר אני התייאשתי והרמתי ידיים---אין לי שום תקווה או רצון להמשיך במסע הזה. כי אני כבר בלי כוחות. עוד שיחה,עוד פסיכולוג--הכל קישקוש. מצטער-אבל הייתי חייב לפרוק

 

[idany100]

וחשוב לי להבהיר עוד משהו

כל מה שסיפרתי עד עכשיו,שלא ישתמע כאילו אני גאה בזה או מתפאר בזה...כי אני ממש לא. אני מתבייש שהגעתי למצב כזה שאני צריך להזמין נערות ליווי . אני מתבייש שהגעתי למצב הזה שאני רוצה לעשות סוף לחיים שלי ואני עוד יותר מתבייש שאני מדבר על הדברים האלה. זו לא גאווה,ואני יודע שראוי להתבייש בהתנהגות כזו. אבל מה לעשות--זה אני.עידן

 

[ישראל שורק]

יש לי רעיון חדש בשבילך

אני חושב שהתחום המיני בפרט והזוגי בכלל הוא לא "עוד תחום" - במקרה שלך. נדמה לי שפריצת דרך בו תביא לפריצת דרך כוללת. לכן אני חושב שהדבר החשוב והדחוף ביותר שעליך לעשות הוא להצטייד בחוויות הצלחה. דרגת המלאכותיות שלהן אינה מעלה ואינה מורידה. אפשר להשיא שלל עצות פרקטיות כיצד ליצור רצף של חוויות הצלחה אולם אני מעדיף שלא לעשות זאת מעל מסך הפורום. על כל פנים אני בטוח שזה הכיוון הרצוי. אל תתייאש מהר כל כך. אתה מקרה קל. תאמין לי.