שלום שלום!
הרבה זמן לא כתבתי פה בפורום (על אף שנכנסתי לעיתים קרובות וראיתי מה חדש...), והחלטתי שהגיע הזמן. כבר שלושה חודשים כמעט מאז שהתחילה המכינה, וכל שבוע עמוס ומלא חוויות, עד כדי כך, שאני באמת לא מבינה איך כל כך הרבה נכנס בשבוע קצר אחד. אנחנו גרים לנו ביפו, בבניין שנראה כמו חורבה מבחוץ, אבל בפנים זה "home sweet home", לומדים בשעות הבוקר, ומתנדבים אחר הצהריים. אני מתנדבת במועדונית לילדים בגיל היסודי, ילדים שבאים מרקעים שונים ומשונים, מעולים חדשים מאתיופיה ורוסיה, ועד ערבים ויהודים שבאים ממשפחות מתעללות ועברייניות. בחיים שלי לא נתקלתי בכזה מקום מרגש שמכיל באמת את כולם, והעבודה שם אמנם לא קלה, אבל בהחלט מספקת. בנוסף אני גם מדריכת השכב"ג בבית דניאל, ובקרוב אתחיל לבקר ניצול שואה שחי כאן ללא משפחה. אחרי ההתנדבויות אנחנו מתרכזים כולנו שוב בבית, אוכלים יחד ארוחת ערב, ובכל יום קורה משהו אחר, מזמן ועדות, ועד פעילות מכינה שאנחנו מעבירים לעצמנו, או מרצה אורח שבא לבקר. פעם בשבועיים אנחנו יוצאים מהמכינה לטייל בשביל ישראל, בדרך אנחנו פוגשים אנשים שונים ומיוחדים, ולפעמים יום זה מיועד להכנה והכוונה מעשית לקראת הצבא. אני לא יכולה אפילו להתחיל להבהיר במילים כמה השנה הזו היא מיוחדת בשבילי, זו שנה במילה אחת- של עשייה. זו שנה שכל הדיבורים שהיו עד אז כיוונו בדיוק לדבר הזה, ונראה לי שאתם מבינים, שאני פשוט נהנית מכל רגע. למה פתאום היה לי חשוב לכתוב ולספר לכם את כל זה? נראה לי בעיקר מהסיבה הפשוטה שהתגעגתי. אני עכשיו חלק מקהילה מדהימה במכינה, אבל זה בהחלט לא משאיר מאחור את הקהילה השנייה שבה אני חלק,קהילת נוער תל"ם. עכשיו אני מבינה יותר מתמיד כמה השנים האחרונות בנוער תל"ם השפיעו עליי כבן אדם, והחדירו בי את הרצון לעשות ולשנות.ומעבר לזה, גם כמה משמעותיים לי האנשים פה, מהחניכים שלי, שעכשיו כבר מדריכים (ואני גאה בכם מאוד), עד לשאר השכב"ג, הרכזים, וכמובן שרון, יאיר ורינת (שאותם לשמחתי פגשתי אתמול!). אני מקווה שהולך לכם טוב, שאתם מרגישים שאתם עושים משהו חשוב, ושאתם נהנים אחד מהשני. לצערי, המכינה עדיין לא נחכה בשלמותה באף מפעל של נוער תל"ם, אבל אני מקווה שזה כן יקרה בקרוב, ובכל מקרה אתם תמיד מוזמנים לבוא לבקר אצלנו ביפו. ואם כבר מדברים על ביקורים, בסופשבוע הבא יערך אצלנו כנס השמיניסטים הראשון, ואני באמת מקווה לראות כמה שיותר י"בניקים מנוער תל"ם שם. (אתם עוד תקבלו פרטים באופן אישי). אז זהו, כתבתי קצת הרבה, אבל זה על חשבון השלושה חודשים שבהם לא כתבתי כלום, אז אני מקווה שתסלחו לי. אוהבת אתכם המון, ומאחלת שבת שלום וסופשבוע רגוע שיאגור כוחות לשבוע הבא.. סיגל
הרבה זמן לא כתבתי פה בפורום (על אף שנכנסתי לעיתים קרובות וראיתי מה חדש...), והחלטתי שהגיע הזמן. כבר שלושה חודשים כמעט מאז שהתחילה המכינה, וכל שבוע עמוס ומלא חוויות, עד כדי כך, שאני באמת לא מבינה איך כל כך הרבה נכנס בשבוע קצר אחד. אנחנו גרים לנו ביפו, בבניין שנראה כמו חורבה מבחוץ, אבל בפנים זה "home sweet home", לומדים בשעות הבוקר, ומתנדבים אחר הצהריים. אני מתנדבת במועדונית לילדים בגיל היסודי, ילדים שבאים מרקעים שונים ומשונים, מעולים חדשים מאתיופיה ורוסיה, ועד ערבים ויהודים שבאים ממשפחות מתעללות ועברייניות. בחיים שלי לא נתקלתי בכזה מקום מרגש שמכיל באמת את כולם, והעבודה שם אמנם לא קלה, אבל בהחלט מספקת. בנוסף אני גם מדריכת השכב"ג בבית דניאל, ובקרוב אתחיל לבקר ניצול שואה שחי כאן ללא משפחה. אחרי ההתנדבויות אנחנו מתרכזים כולנו שוב בבית, אוכלים יחד ארוחת ערב, ובכל יום קורה משהו אחר, מזמן ועדות, ועד פעילות מכינה שאנחנו מעבירים לעצמנו, או מרצה אורח שבא לבקר. פעם בשבועיים אנחנו יוצאים מהמכינה לטייל בשביל ישראל, בדרך אנחנו פוגשים אנשים שונים ומיוחדים, ולפעמים יום זה מיועד להכנה והכוונה מעשית לקראת הצבא. אני לא יכולה אפילו להתחיל להבהיר במילים כמה השנה הזו היא מיוחדת בשבילי, זו שנה במילה אחת- של עשייה. זו שנה שכל הדיבורים שהיו עד אז כיוונו בדיוק לדבר הזה, ונראה לי שאתם מבינים, שאני פשוט נהנית מכל רגע. למה פתאום היה לי חשוב לכתוב ולספר לכם את כל זה? נראה לי בעיקר מהסיבה הפשוטה שהתגעגתי. אני עכשיו חלק מקהילה מדהימה במכינה, אבל זה בהחלט לא משאיר מאחור את הקהילה השנייה שבה אני חלק,קהילת נוער תל"ם. עכשיו אני מבינה יותר מתמיד כמה השנים האחרונות בנוער תל"ם השפיעו עליי כבן אדם, והחדירו בי את הרצון לעשות ולשנות.ומעבר לזה, גם כמה משמעותיים לי האנשים פה, מהחניכים שלי, שעכשיו כבר מדריכים (ואני גאה בכם מאוד), עד לשאר השכב"ג, הרכזים, וכמובן שרון, יאיר ורינת (שאותם לשמחתי פגשתי אתמול!). אני מקווה שהולך לכם טוב, שאתם מרגישים שאתם עושים משהו חשוב, ושאתם נהנים אחד מהשני. לצערי, המכינה עדיין לא נחכה בשלמותה באף מפעל של נוער תל"ם, אבל אני מקווה שזה כן יקרה בקרוב, ובכל מקרה אתם תמיד מוזמנים לבוא לבקר אצלנו ביפו. ואם כבר מדברים על ביקורים, בסופשבוע הבא יערך אצלנו כנס השמיניסטים הראשון, ואני באמת מקווה לראות כמה שיותר י"בניקים מנוער תל"ם שם. (אתם עוד תקבלו פרטים באופן אישי). אז זהו, כתבתי קצת הרבה, אבל זה על חשבון השלושה חודשים שבהם לא כתבתי כלום, אז אני מקווה שתסלחו לי. אוהבת אתכם המון, ומאחלת שבת שלום וסופשבוע רגוע שיאגור כוחות לשבוע הבא.. סיגל