שלום שלום שעת סיפור
אתמול הלכתי לקנות דיסק, בחנות טאוור רקורדס בגראנד קניון בחיפה. אספתי כמה דיסקים שעניינו אותי, אין להם מבחר ענקי, אין את הנרי קאו בכלל, לא את גונג, לא את הת'פילד אנד דה נורת', חסר שם לא מעט. אז לקחתי את הראשון והשני של סופט מאשין, ואת סוף של אוזן של רוברט ואייט, כי זה מה שהיה שעניין אותי. לפני כן, המעתי בבית את הדיסק הרביעי של סופט מאשין, שהוא יחסית לא כל כך קל, קרוב לג'אז (לא שזה רע, יש הרבה ג'אז שאני אוהב, והרבה שלא- את גרנט גרין אני מתעב, והרבה יציאות של פרקר אני לא אוהב), אבל בשמיעה הרביעית התחלתי ממש לאהוב אותו, ו"להבין" מה יש בו. אז הראשון והשני, הרבה פחות מורכבים, הרבה פחות מפותחים, הרבה יותר קרובים לרוק אנ רול של כמה שנים לפני שהם יצאו, וכזה דיסק ממש לא התחשק לי לקנות. לקחתי עוד דיסק, וויק אוף פוסיידון של קינג קרימזון, גם לו האזנתי, ואחרי שלושה שירים התיאשתי. אני שעד לא מזמן האמנתי שקרימזון הם הטובים ביותר, ושנגעו בהכל, הרגשתי שהדיסק הזה הוא טיפוסי מידי עבור קינג קרימזון של אותם ימים. אותה בלאדה אקוסטית אחת, אותם ריפים מטובלים בדיסטורשן, פשוט לא היה לי סבלנות לזה, היה חבל לי על הכסף. שמה כבר איבדתי את הסבלנות, היה לא נוח לעמוד ולהאזין שם לדיסקים בזמן שאנשים גם רוצים להקשיב, וסתם לא נוח. לקחתי את סוף של אוזן, של רוברט ואייט, וקניתי אותו בלי לשמוע, סמכתי עליו, והוא עלה רק 40 שקלים. בחנות לא היה להם הרבה לחדש לי או להכיר לי, והרגשתי שחבל. אחרי זה כששמעתי את הדיסק הייתי מרוצה מהקניה, זה דיסק מעניין, לפעמים צריך להסתכל על קטעים של רוברט ואייט בצורה שונה קצת, מהקרבה סגנונות אחרים. ביום רביעי הקרוב אני אסע לתל אביב ואלך לאוזן השלישית ואקווה למצוא דיסקים חדשים ומעניינים.
אתמול הלכתי לקנות דיסק, בחנות טאוור רקורדס בגראנד קניון בחיפה. אספתי כמה דיסקים שעניינו אותי, אין להם מבחר ענקי, אין את הנרי קאו בכלל, לא את גונג, לא את הת'פילד אנד דה נורת', חסר שם לא מעט. אז לקחתי את הראשון והשני של סופט מאשין, ואת סוף של אוזן של רוברט ואייט, כי זה מה שהיה שעניין אותי. לפני כן, המעתי בבית את הדיסק הרביעי של סופט מאשין, שהוא יחסית לא כל כך קל, קרוב לג'אז (לא שזה רע, יש הרבה ג'אז שאני אוהב, והרבה שלא- את גרנט גרין אני מתעב, והרבה יציאות של פרקר אני לא אוהב), אבל בשמיעה הרביעית התחלתי ממש לאהוב אותו, ו"להבין" מה יש בו. אז הראשון והשני, הרבה פחות מורכבים, הרבה פחות מפותחים, הרבה יותר קרובים לרוק אנ רול של כמה שנים לפני שהם יצאו, וכזה דיסק ממש לא התחשק לי לקנות. לקחתי עוד דיסק, וויק אוף פוסיידון של קינג קרימזון, גם לו האזנתי, ואחרי שלושה שירים התיאשתי. אני שעד לא מזמן האמנתי שקרימזון הם הטובים ביותר, ושנגעו בהכל, הרגשתי שהדיסק הזה הוא טיפוסי מידי עבור קינג קרימזון של אותם ימים. אותה בלאדה אקוסטית אחת, אותם ריפים מטובלים בדיסטורשן, פשוט לא היה לי סבלנות לזה, היה חבל לי על הכסף. שמה כבר איבדתי את הסבלנות, היה לא נוח לעמוד ולהאזין שם לדיסקים בזמן שאנשים גם רוצים להקשיב, וסתם לא נוח. לקחתי את סוף של אוזן, של רוברט ואייט, וקניתי אותו בלי לשמוע, סמכתי עליו, והוא עלה רק 40 שקלים. בחנות לא היה להם הרבה לחדש לי או להכיר לי, והרגשתי שחבל. אחרי זה כששמעתי את הדיסק הייתי מרוצה מהקניה, זה דיסק מעניין, לפעמים צריך להסתכל על קטעים של רוברט ואייט בצורה שונה קצת, מהקרבה סגנונות אחרים. ביום רביעי הקרוב אני אסע לתל אביב ואלך לאוזן השלישית ואקווה למצוא דיסקים חדשים ומעניינים.