שלום שוב.
והביטוי "שוב", הוא לא אחד סתמי. כבר יצא לי להסתובב כאן באתר עוד בזמן שהיתה לי זוגיות בריאה ובאמת להיות שם עבור חלק מהאנשים שהיו זקוקים לתמיכה.
אני מניח שהדרך הכי טובה לשפוך את הלב, תהיה פשוט להתחיל:
אני עוד לפני תחילת תואר ראשון. במקום בחיים שבו אני מחפש את עצמי ומנסה לסדר את פיסות החיים שלי לקראת הקמת משפחה, תחילת עבודה.. בקיצור, החיים האמיתיים.
בשנה האחרונה המחשבה שמפעפעת בי היא שאני זקוק לזוגיות אוהבת. מעוניין לאמץ אותה בשתי ידיים. למצוא בחורה אחת שבאמת, אני ארצה לבלות איתה את שארית חיי.
אף פעם לא הייתי אדם של משחקים. של להכניס למיטה ולהעיף בבוקר שאחריי. של מערכות יחסים שטחיות שלא הועילו בדבר. תמיד תפסתי אהבה כמשהו מחייב ומאוד רציני.
לאור העובדה שהיה קשה לי למצוא זוגיות במקומות הבילוי המוכרים, או במסגרות אליהן השתייכתי.. אפילו פניתי לאחרונה לאתרי היכרויות וניסיתי את מזלי שם.
אני אהיה כנה ואומר שרוב הבחורות שם הן זבל (ואני מצטער אם אני עושה הכללות לא נכונות לגבי, אולי, כמה מהנשים שנמצאות כאן). מצאתי לא פעם אחת שבחורה אומרת משהו אחד, ומכוונת למשהו אחר לגמרי. "אני רוצה זוגיות אוהבת" = אני רוצה להזדיין. "אני רוצה גבר שיכבד אותי" = אני רוצה גבר שיתייחס אליי כמו סמרטוט. וכו' וכו' וכו'.
בסופו של דבר, נוצר מצב בו גברים טובים, כמוני, נופלים בין הכיסאות. והרי זה לעולם לא ישתנה - כי זה לא בטבע שלי להיות מניאק או מגעיל לנשים. לא חונכתי על פי הדברים האלו - ולכן אני גם לעולם לא אעז להתנהג לבחורה על פי הדרך הזו.
מדי פעם, אני מודה, צצה בחורה טובה. לאחרונה פגשתי במישהי כזו.. אפילו יצא לנו לצאת לדייט. אני לא אפרט (אם מישהו ירצה לשמוע, אני אשמח לפרט בהודעה פרטית או משהו) - אבל יצאתי מהדייט בהרגשה כאילו היא הגיעה אליו במטרה לסמן V וללכת. לא באמת להכיר, לא לתת הזדמנות.. כאילו היא פסלה מהרגע הראשון. הרגשתי נבגד והכאב בחזה רק התגבר. כי כשאתה חווה כאב ולפתע פתאום אתה מוצא מישהו שהזדהה עם אותו כאב, ונראה לך לרגע שאולי אפילו יש לכם עתיד יחד - זה כואב כשאותו אדם מחליט לדרוך על החלומות שלך ולחייך תוך כדי.
ואפילו יצא לי להכיר עוד איזו בחורה אחר כך, שהיה נראה כאילו אולי ייצא משהו מכל הסיפור.. אבל שוב, אותה דחייה מוכרת.
אני יושב וחושב מה לעזאזל לא בסדר. מתי הכאב הזה ייעלם. והנקודה היא שבאותה נשימה, גם נמאס לי לחשוב על זה. ונמאס לי לחוות את הדחיות הנוראיות האלו בדרך למשהו אחד שאני מרגיש שתמיד היה חסר לי בחיים.. או שלא משנה במה התנסיתי, זה פשוט לא היה זה.
אני באמת רק בא להוציא עצבים ולבכות קצת.. אני פשוט מתוסכל עד עמקי נשמתי שאין אף אחת שמסוגלת למלא את החלל הזה שאני כל כך מחפש להשלים.
והביטוי "שוב", הוא לא אחד סתמי. כבר יצא לי להסתובב כאן באתר עוד בזמן שהיתה לי זוגיות בריאה ובאמת להיות שם עבור חלק מהאנשים שהיו זקוקים לתמיכה.
אני מניח שהדרך הכי טובה לשפוך את הלב, תהיה פשוט להתחיל:
אני עוד לפני תחילת תואר ראשון. במקום בחיים שבו אני מחפש את עצמי ומנסה לסדר את פיסות החיים שלי לקראת הקמת משפחה, תחילת עבודה.. בקיצור, החיים האמיתיים.
בשנה האחרונה המחשבה שמפעפעת בי היא שאני זקוק לזוגיות אוהבת. מעוניין לאמץ אותה בשתי ידיים. למצוא בחורה אחת שבאמת, אני ארצה לבלות איתה את שארית חיי.
אף פעם לא הייתי אדם של משחקים. של להכניס למיטה ולהעיף בבוקר שאחריי. של מערכות יחסים שטחיות שלא הועילו בדבר. תמיד תפסתי אהבה כמשהו מחייב ומאוד רציני.
לאור העובדה שהיה קשה לי למצוא זוגיות במקומות הבילוי המוכרים, או במסגרות אליהן השתייכתי.. אפילו פניתי לאחרונה לאתרי היכרויות וניסיתי את מזלי שם.
אני אהיה כנה ואומר שרוב הבחורות שם הן זבל (ואני מצטער אם אני עושה הכללות לא נכונות לגבי, אולי, כמה מהנשים שנמצאות כאן). מצאתי לא פעם אחת שבחורה אומרת משהו אחד, ומכוונת למשהו אחר לגמרי. "אני רוצה זוגיות אוהבת" = אני רוצה להזדיין. "אני רוצה גבר שיכבד אותי" = אני רוצה גבר שיתייחס אליי כמו סמרטוט. וכו' וכו' וכו'.
בסופו של דבר, נוצר מצב בו גברים טובים, כמוני, נופלים בין הכיסאות. והרי זה לעולם לא ישתנה - כי זה לא בטבע שלי להיות מניאק או מגעיל לנשים. לא חונכתי על פי הדברים האלו - ולכן אני גם לעולם לא אעז להתנהג לבחורה על פי הדרך הזו.
מדי פעם, אני מודה, צצה בחורה טובה. לאחרונה פגשתי במישהי כזו.. אפילו יצא לנו לצאת לדייט. אני לא אפרט (אם מישהו ירצה לשמוע, אני אשמח לפרט בהודעה פרטית או משהו) - אבל יצאתי מהדייט בהרגשה כאילו היא הגיעה אליו במטרה לסמן V וללכת. לא באמת להכיר, לא לתת הזדמנות.. כאילו היא פסלה מהרגע הראשון. הרגשתי נבגד והכאב בחזה רק התגבר. כי כשאתה חווה כאב ולפתע פתאום אתה מוצא מישהו שהזדהה עם אותו כאב, ונראה לך לרגע שאולי אפילו יש לכם עתיד יחד - זה כואב כשאותו אדם מחליט לדרוך על החלומות שלך ולחייך תוך כדי.
ואפילו יצא לי להכיר עוד איזו בחורה אחר כך, שהיה נראה כאילו אולי ייצא משהו מכל הסיפור.. אבל שוב, אותה דחייה מוכרת.
אני יושב וחושב מה לעזאזל לא בסדר. מתי הכאב הזה ייעלם. והנקודה היא שבאותה נשימה, גם נמאס לי לחשוב על זה. ונמאס לי לחוות את הדחיות הנוראיות האלו בדרך למשהו אחד שאני מרגיש שתמיד היה חסר לי בחיים.. או שלא משנה במה התנסיתי, זה פשוט לא היה זה.
אני באמת רק בא להוציא עצבים ולבכות קצת.. אני פשוט מתוסכל עד עמקי נשמתי שאין אף אחת שמסוגלת למלא את החלל הזה שאני כל כך מחפש להשלים.
