../images/Emo13.gif
אני חושבת שעזרתן לי להפנים את החשיבות ב"מודעות" כמושג, ובמיוחד בהקשר הפמיניסטי. גם כן, התגבשה אצלי הדיעה (דיעה שאתן חיזקתן) שבכל מקרה כל מראה חיצוני ´יפגע בול´ בטעמים כאלו או אחרים של גברים/נשים- והאובציפיקציה תעשה ממלא. אז בכל מקרה זה כאילו ש´אין לאן לברוח´- כי גברים ונשים "גסים" שרואים באחרים כחפצים לשימושים כאלו ואחרים (לאוו דווקא מיניים) תמיד יהיו קיימים. ה´דרך´ הכי טובה לטעמי היא ´ללכת אחרי צו ליבי´ ולעשות דברים שנוחים לי, מטעמים אישיים ולא חברתיים, אופנתיים, וכו´ וכו´. נעלי עקב- לא נוחות לי, ואני גם מספיק גבוהה בלעדיהן. חוצמיזה, ההיפוכונדריה שלי מילא לא הייתה נותנת לי לעשות את זה לגב שלי עם כל הידע הזה על בעיות וסיבוכים שעקבים יוצרים
שפתונים/איפור- זה מדגיש דברים שהייתי רוצה להדגיש, ואני אוהבת את המראה החיצוני שלי יותר כשאני שמה X או מושחת Y. (למורת שיש לי התנגדות נחרצת למייק אפ/פודרה- סותם את הנקבוביות וסתם מיותר. אבל איש(ה) איש(ה) וטעמו
). אמנם יש פה סוג של ´נהירה חברתית´ בבחינת ´להראות טוב יותר´- אני בוחרת שכן, אבל באופן מודע, לא מתוך רצון לספק את יצר האופנה של כמה מטורפים שהחליטו שאני אמורה לשקול חמישים קילו
השיפור במראה החיצוני במקרה האישי שלי הוא לא מבחינת משיכה ו´מה יחשבו´- למרות שיש פה אלמנט סמוי של זה, אלא יותר באופן של איך שאני רואה את עצמי- ובעובדה שמראה חיצוני שאני מוצאת אותו יותר ´יפה´ לתווי הפנים הספציפיים שלי מוסיף לבטחון העצמי שלי. עוד סוג של ´לולאה´ חברתית- אבל אחת שאני לא חושבת שנוכל ´לברוח´ ממנה אף פעם (ז"א- להראות טוב יותר משמע בניית ביטחון עצמי- הבסיס כאן הוא שמראה ´טוב יותר´ הוא בסופו של דבר עוד קריטריון להגדרה שלך כאדם
). בבחינת דיאטות ושאר ירקות- אני למדה לקבל את הגוף שלי כפי שהוא. כשאני שמה חולצה צמודה (ואני כן שמה חולצות צמודות- למה להתבייש בגוף שלי?) אני הרבה פחות בקיבעון של "להכניס את הבטן!, שלא יראו שיש לך בטן!!"- יאללה, שיראו, מה אכפת לי?,
זאת לא בושה לא להיות 90-60-90. ואני באמת לא אוהבת דיאטות. ההתעסקות האובססית הזאת בקלוריות וב"יו!, איך בא לי הקרוסון הזה!, אוי שיט אני בדיאטה"- לא מוצאות חן בעיני בכלל. אם כבר משהו לשמור על הגוף- אז התעמלות. מהנה, בריא, ומשפר את הביטחון העצמי פלאים (גם בגלל הישגים שמתפתחים עם הזמן, וגם בגלל שיפור התדמית של הגוף
לעין שלנו). אם משהו שאני עושה או מצופה ממני לעשות הוא חלק ממנגנון שפוגע בי, מבחינה מנטלית או גופנית- אני לא אעשה אותו/אפסיק אותו. בכל אופן, אני זאת אני, ומי שלא טוב לו עם הקילוגרם אקסטרא, או עם היקף כלשהו- שיבושם לו. מזמן הפסקתי עם מירוץ היופי-והגוף-החטוב, עכשיו הגישה רק חוזקה
(מה זאת ההשתפכות הזאת?, אני מרגישה באיזה טוק-שואו
. יום טוב
דבר שני, אני זוכרת שהיו פה מספר דיונים על ביטול הפורנוגרפייה בישראל (שידוריה בטלויזיה לפחות) וההבטים החיוביים (ואולי גם השליליים- כפייה דתית למשל) של הנושא, ובגלל שנפתח אצלינו בפורום (143- נפגעי/ות תקיפה מינית) דיון דומה, הייתי רוצה להביא קישורים לדיון שנערך פה, כי משום מה קשה לי לבסס עמדה כרגע, הייתי רוצה לקרוא כמה דיעות כדי לבסס את עצמי. אם זה לא קשה מדי, מישהו יכול לתת לי לינק/ים ? יום טוב
