סבבה...
טוב, פעם ראשונה, חלוקת פרסי התאטרון. חיכינו מאחורי הבניין איפה שכל אוספי החתימות, מוכרי חתימות (שאוספים חתימות ואז מוכרים אותם והם כולם דיי מניאקים חח) וצלמים היו. ראינו מלא אנשים נכנסים. אני ידעתי שאלן אולי יגיע, לא ידעתי אם בטוח שכן/לא. אחרי שכולם כבר נכנסו, יצא מהבניין מראיין אחד שאני מכירה (קרוע לגמרי ומצחיק לאללה, קוראים לו מייקל). שאלתי אותו אם ג'רמי איירונס או אלן ריקמן נכנסו (שמעתי שגם ג'רמי יהיה שם ולא ראיתי אותו נכנס), אז מייקל אמר שהוא לא ראה את ג'רמי אבל הוא ראיין את אלן ואמר שהוא סרקסטי ומעצבן חח ואז צחק ואמר "הוא עם החבר שלו" (תמיד הוא אומר על כולם שהם עם הBOYFRIENDS שלהם חח) הבנו שאלן נכנס מהכניסה הקדמית בזמן שכולם חיכו מאחורה. אז הלכנו לכניסה הקדמית בתקווה שהוא ייצא משם. אחרי שהטקס נגמר ורוב האנשים כבר הלכו, רק אני וכמה ממוכרי החתימות המניאקים נישארו שם, השומרים אמרו לנו שכולם עזבו ואני הייתי בטוחה אז שאלן יצא מאחורה חח אבל כמובן שהם שיקרו וכעבור 10 דקות הוא יצא. הוא הלך ברגל, עבר לידנו ואמר "I'M NOT SIGNING". התבאסתי אבל שמחתי לפחות שראיתי אותו. אז אחד ממוכרי החתימות (שהם חייבים להשיג את החתימות המסכנות האלה כדי לקבל כסף) התחיל לרדוף אחריו ברחוב. הלכתי אחריהם, בצד השני של הכביש, לראות מה קורה, וכך גם שאר אוספי החתימות. ראיתי שאלן נעצר וחתם לו, אז ניגשתי. הוא חתם גם לי אבל היה דיי מניאק והתעלם מכל מה שניסינו להגיד (חוץ ממתי ששאלתי אם אני יכולה להצטלם איתו והוא אמר לא חח) כעבור כמה ימים, הלכתי לראות את ג'רמי איירונס (וסיר מייקל גמבון) בתאטרון. שמעתי מכמה אנשים שאלן ריקמן הלך לצפות בהופעה אבל אם לומר את האמת, לא האמנתי חח אחרי ההצגה היינו ליד הSTAGE DOOR כדי לפגוש את השחקנים אבל ידעתי שסיר מייקל גמבון אולי ייצא מהיציאה הראשית. אז התחלתי ללכת לשם עם חברה שלי, בזמן שכל הקהל החל לצאת, עברנו ליד היציאה הצדדית בדרך ליציאה הקדמית ולפתע אלן ריקמן יצא משם עם אישתו. איכשהו, למרות שפחדתי ממנו אחרי הטראומה הקודמת, ניגשתי אליו ושאלתי "CAN YOU PLEASE SIGN TO US?", לדעתי הוא זכר אותי מלפני כמה ימים וידע שאני לא מהבעייתיים (כי הייתי היחידה שלא ביקשה חתימה על תמונה, והם בדרך כלל אלה שמוכרים את החתימות) הוא חייך אלי (כן, חייך! הוא יודע לחייך! מסתבר...) ואמר "YEAH SURE". הוא נעמד איתנו בזמן שלי לקח איזה חצי שעה עד שמצאתי את ספר החתימות שלי בתיק חח חברה שלי שהייתה איתי מאוד אוהבת אותו גם כן ולא היה לה ספר (כי היא מצאה את היום לשכוח אותו בבית) אז ביקשתי שהוא יחתום בשמה. אפילו הצלחתי להשחיל מילה כשאמרתי לו YOU WERE GREAT IN THE LAST POTTER FILM והוא חייך אלי (שוב! חח) ואמר THANK YOU. שוב פעם אבל הוא ביקש שאני לא אצלם אותו אבל הפעם בדרך נעימה יותר "SORRY, I CAN'T, WE HAVE TO GO" סך הכל, הוא תיקן את הרושם שהיה לי עליו בפעם השניה. לא הייתה לו בעיה לעצור באמצע הרחוב, בזמנו החופשי לחתום. דווקא אולי אז כשהוא יודע שלא ציפינו לראות אותו, אולי הוא חושב שזה יותר טוב...
אם תרצו את אספר לכן את כל הסיפור. לצערי אין לי תמונות כי הוא ביקש שלא נצלם אותו, אבל יש לי חתימה אם אתן רוצות שאני אסרוק
