השוד הגדול של הבנקים
אבא שלי לקח הלוואה במסגרת הקרן לעידוד עסקים קטנים בשנת 1992 אחרי 3 שנים היה לו אובר די גדול בבנק וריב עם המנהל. הבנק, כגוף כוחני הגיש וקיבל אישור לעיקול. הגיעו באמצע הלילה כמו גנבים ורוקנו לו את כל המפעל. כך הוא הכיר בפעם הראשונה את המוסד "הוצאה לפועל". חכמים המליצו לו על פשיטת רגל. הוא הגיש בקשה. בשנת 1996 הוכרז פושט רגל. מאז הוא משלם כל חודש סכום מכובד של 1000 ש"ח. תעשה חשבון: בסך הכל שילם עד עכשיו 60.000 כל זכויותיו כאדם נשללו ממנו. אין לו חשבון בנק, אין לו כרטיס אשראי, אין לו דרכון אין לו רכב, וגם לו היה לו את הכסף לקנות רכב, אסור שיהיה לו בקיצור = אין לו חיים. מה שמחזיק אותו חי, אלה הנכדים. לפני כשנה התערבתי בעניין והחלפתי עו"ד. תחילה הוא הביע זעזוע מכל התהליך ולטענתו (על פי בדיקת המסמכים) מזמן היה צריך לקבל הפטר. בקשה זו הוגשה וכמובן נדחתה, מפני שהכונס לא המליץ. טענת הכונס: עדיין לא שולם 40% מהחוב. ומה החוב תשאל? החוב המקורי היה 70.000 80% מהסכום היה בערבות מדינה. המדינה סגרה את הקרן ומתנערת מהערבות שנתנה בשנת 1992. השנים, עשו את שלהם 70.000 ש"ח הפך ל 680.000 אבי צריך לשלם 40%מזה. אבל מה? עד שישלם 40% לא רק שהוא כבר לא יהיה בחיים (הוא בן 66 ומאוד מאוד חולה), אלא שהחוב בטח יהיה 2 מיליון. הכדור ממשיך להתגלגל וכמו בכל דבר במדינת ישראל, לאזרח יש רק חובות ואין לו זכויות. סיפרתי לך את הסיפור על מנת שתדע, שפשיטת רגל אולי נראה לך כרגע כפתרון אבל זה בעצם הגרוע מכל.
