שלום ליורם ולכל חברי הפורום
הטראומה הראשונה שלי הייתה בגיל 40 לפני זה האבחנה שנתנו לי הייתה הפרעת אישיות גבולית, בגיל 23 חוויתי הארה בחיים והתאהבתי בבחור אמריקאי, היתי על גג העולם, הרגשתי שמצאתי את כל התשובות בחיי, זה היה תקופת קסם עבורי, לקחתי סמים כגון גראס, ויום אחד איבדתי הכל, את עצמי, את עולמי, את חבריי, והייתי חולה, איבדתי מישהו שהיה החבר הכי טוב שלי, הבעל שלי, הוא היה כל עולמי, כאשר חזרתי לארץ הייתי שבורה עם 42 קילו רזון,
 
כל השנים הללו לא הייתי בטיפול עד גיל 35 כאשר אני עוברת חוויות של חרדות קשות, ודיכאון מאוד קשה, עבדתי במקומות עבודה רבות עד שהחלטתי לטפל בעצמי, לא הסכימו לטפל בי בלי כדורים והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון וחרדות.
 
השנים היו קשות מנשוא עבורי שום כדור לא הצליח להרים אותי, וכך חזרתי בגיל 35 לבית הורי, כאשר אני לא עוברת, (כל חיי פינטזתי על זה שאחזור לאהובי באמריקה ולא בניתי לי משהו כאן, והיום אני מצטעת על כך.
 
בגיל 40 נרשמתי לאתר הכריות ושם עשיתי בלגן, התחלתי לרדת על אנשים, והם בחזרה עלי, זה היה מריבה קשה מאוד אשר הובילה להתקף פיסיכוטי ראשון בחיים, חשבתי שמדברים על מהטלויזיה, שעוקבים אחרי, ואז חליתי במחלה הארורה הזו,
 
מאז ועד היום אני נקראת סכיזופרנית, או בעלת קוים פסיכוטים, אין לי שום חברים, והמהות שלי בפנים כל הזמן אומרת לי שאני בודדה מאוד, זה הורס אותי,איך נפלתי ככה, אני כבר לא נראית כמו שהייתי בעבר והשתנתי מאוד, היום אני מתחילה תהליך שיקומי שמפחיד אותי מאוד לעבור מנקודה א לנקודה ב, אני לא יודעת אם אצליח אני מרגישה מנודה מהחברה, כאילו אזרחית סוג גימל, לא יכולה להיות בעולם הנורמטיבי, כאילו זורקים אותי לאיזה גיטו של אנשים כמוני חולי נפש,לא יודעת איך להמשיך מפה.
