הגדרות
סוציאליזם - שיטה המלאימה את כל אמצעי הייצור ומעבירה אותם לועדי עובדים ומועצות פועלים דמוקרטיות. המועצות והועדים שולחים נציגיהם לאסיפה הלאומית השולטת במדינה. "דיקטטורה של הפרולטריון", "איש לפי עבודתו". קומוניזם - השלב החברתי הבא אחרי סוציאליזם, ישנם פלגים אנרכיסטיים התומכים במעבר ישיר מקפיטליזם לקומוניזם. זהו השלב שיתרחש אחרי שהעולם יהיה סוציאליסטי ושרידי הבורגנות יעלמו. מאחר ולא יהיו הבדלי מעמדות לא יהיה צורך במדינה. העולם ינוהל ע"י דמוקרטיה ישירה במועצות פועלים מקומיות וועדי מפעלים. חברה לא מעמדית , "איש כפי יכולתו איש לפי צרכיו". אין זה מקרה ש "Made in China" הם מוצרים כל כך זולים. מדובר על עבודת יזע של מבוגרים וילדים בבתי מלאכה. לעובדים הסינים אולי יש רווחה ולמהפכה עוד יש הישגים שנשמרו, אבל ככל שסין מתחרה יותר בשוק החופשי היא נאלצת להוזיל יותר את עלות עובדיה ולכן הם נפגעים. בסופו של דבר העיוותים של מדינת הפועלים הסינית יובילו אותה לנפילה כמו שהם הובילו את בריה"מ. "ארה"ב היא המדינה הכי קפיטליסטית בעולם"? על מה אתה מבסס טענה זו? האם יש בה יותר בעלות פרטיות מבפרגואי? האם ההון בה יותר ריכוזי מבהודו? האם יש בה יותר יחסים של עבודת שכר מבאוסטרליה? נכון, אולי אין שם ממש מדינת רווחה, אבל זה שהקפיטליזם שם קצת יותר דורסני לא עושה אותו יותר קפיטליזם. דווקא לעובדים בבוליביה קשה יותר. ארה"ב לעומת זאת היא הארץ האימפריאליסטית ביותר כיום, כאשר היא כופה בכח (ע"י סנקציות כלכליות או מלחמה) את האינטרסים שלה על העולם. לא נראה לי שאתה מבין את מהות המאבק המעמדי: בחברה הקפיטליסטית שני מעמדות עיקריים, העובדים ובעלי-ההון. בעלי ההון הם המעמד השליט והחזק בחברה, הם בעלי המפעלים והאדמות המשכירים מהעובדים את כח עבודתם למשך פרק זמן מוגבל. העובדים הם המעמד הנשלט בחברה אך הגדול ביותר באוכלוסייה. לעובדים אין אמצעי ייצור משלהם, ולכן כדי להתקיים הם משכירים את כוח עבודתם לבעלי ההון. האינטרס של בעלי ההון הוא: כמה שפחות עובדים, כמה שיותר שעות כל עובד, כמה שפחות שכר ותנאים סוציאליים לכל עובד. האינטרס של העובדים הוא: כמה שפחות מובטלים, כמה שפחות שעות עבודה בשבוע, כמה שיותר שכר ותנאים סוציאליים. מן הסתירה הזאת בין האינטרס המעמדי של בעלי ההון לאינטרס המעמדי של הפועלים נוצר המאבק המעמדי של החברה הקפיטליסטית. הדרך הסוציאל-דמוקרטית ("קפיטליזם עם זכויות עובדים", "שוק חופשי עם נשמה") אומרת להעלות את מחירם של העובדים, אך להשאיר את בעלי ההון בשלטון ואז הם יבטלו את הישגי הפועלים ברגע שיוכלו (כמו עכשיו למשל). הדרך הסוציאליסטית אומרת להוריד את בעלי ההון מהשלטון ולייסד כלכלה מתוכננת ודמוקרטית הנשלטת ע"י העובדים, שהם המעמד הגדול והיצרני ביותר בחברה. רק כך ניתן לשמור על זכויות העובדים. נראה לי שאתה גם לא מכיר את הדרך בה מתרכז ההון בקפיטליזם: בכל חברה של "שוק חופשי" ישנם חוקים המגבילים את המונופולים בתחום מסויים. אך בעוד ישנה הגבלה על בעל הון אחד להיות הבעלים של כל חברות הרכבות במדינה למשל, אין כל איסור על בעל הון שברשותו חברת רכבת לקנות גם מפעל טקסטיל, חברת סבונים, בית מלאכה לייצור כיסאות וכו'. וכסף נמשך לכסף כידוע - לבעל חברת נעליים מצליחה יהיה יותר כסף ולכן סיכויי פתיחה טובים יותר אם הוא יפתח חברה לייצור מברשות שיניים, ולכן הוא ינצח את המתחרים. שלא לדבר על רשת מזון גדולה הפותחת סניף ליד מסעדה קטנה, לתאגיד הגדול יהיה הרבה יותר כסף להשקיע בתחרות מאשר לעצמאי, לכן העצמאי ייאלץ לסגור את העסק שלא. לכן לאט לאט הקפיטליזם הופך ליותר ויותר ריכוזי, והבורגנות הזעירה (בעלי עסק, עצמאים וכו') או מצטרפים לשורות הפועלים או הופכים בעצמם לבורגנות גבוהה. לכן לדרוש קפיטליזם ולא "אולטרה קפיטליזם" זוהי שטות, זה כמו לבקש לעצור את התקדמות התהליכים ההיסטוריים ולהתקע בשלבים מוקדמים יותר. שאלת על מדינה סוציאליסטית שטוב בה? רוסיה של אחרי המהפכה הייתה דוגמה טובה לסוציאליזם. הייתה בה דמוקרטיה של מועצות פועלים וכלכלה מתוכננת מלמטה. אח"כ היא עברה ניוון ויחד איתה כל האינטרנציונל הקומוניסטי, מסיבות היסטוריות שמפורטות ב"בגידת המהפכה" של טרוצקי. הביורוקרטיה בראשות סטלין השתלטה על מדינת הפועלים ע"י מהפכת נגד, מה שאומר רציחה של המנהיגים והקאדרים הבולשביקים והנהגת משטר טרור של רצח מיליונים, והשליטה משטר מלא עיוותים שהוביל בסופו של דבר לנפילת בריה"מ. שים לב גם, שאמנם בקובה יש עיוותים, שאולי יש על קובה אמברגו במשך שנים - אבל הכלכלה המתוכננת דואגת שלכל אזרח קובני יהיו אוכל, עבודה, מנוחה, השכלה, בריאות ורווחה. לקובנים ישנן זכויות דמוקרטיות, העובדים הקובניים שותפים לתכנון הכלכלה והם יכולים לבחור את נציגיהם השולטים במדינה, אך הזכויות הדמוקרטיות מופרות מעט בגלל הצורך להגן על המהפכה מפני האימפריאליזם של ארה"ב. הטענה המרכזית של אירגוני זכויות האדם הם על יחס רע למתנגדים פוליטיים של המשטר, אנטי-מהפכנים המסייעים לאימפריאליזם. לעומת זאת בשאר דרום אמריקה במשטרים הקפיטליסטיים "הדמוקרטיים", אתה יכול לראות את מצב העמים היום.