שלום רב

שלום רב

פרסתי פריסה של עבר הווה עתיד שאלתי היא מה עלי לעשות כדי להרגיש את השמחה הילדית שבי? קיבלתי עבר-שמונה חרבות הווה- חמש מטות עתיד- תשעה גביעים
 

צ ל י ל 8

New member
היי פרימה ../images/Emo140.gif

פריסת עבר הווה עתיד אינה נותנת מענה לשאלתך. אנא פרטי יותר מהי בעייתך ומה היית רוצה לשנות.. ועזור לך לבחור את הפריסה המתאימה.
 

silverS

New member
יש לי רעיון ../images/Emo151.gif

עברתי פה במקרה ונתקלתי בשאלה המיוחדת שלך ולא יכולתי להתאפק (תכונה ילדותית). את שואלת איך להתחבר לשמחה הילדית? אני מציע תרגיל (ואני רציני, אבל לא יותר מידי רציני) קחי חפיסת קלפי טארות מכל סוג שהוא. כבי את הטלוויזיה ונתקי את הטלפון. עממי קצת את האורות או הדליקי נרות. עמדי במרכז החדר. אחזי חזק בחבילת קלפי הטארות. ואז השליכי אותם בסגנון "קולולוש" לאויר והניחי להם לנחות עליך לפי הצורך. ואז את יכולה להתגלגל על השטיח ולצחוק בדיוק כמו פעם כשהיית ילדה. זה מה שילד יעשה (לדעתי) עם חבילת קלפי טארות למשל.
 

תטיס

New member
../images/Emo8.gif

אני מודה שבהתחלה קראתי את זה ושמעתי נימה צינית אבל בקריאה שניה החלטתי להניח את הציניות בצד והתשובה שלך מצחיקה וכיפית. תודה
 
אני קצת עיפה מלהגיב אבל קראתי

את התגובות ויש משהו בזה. למרות שעדיין אני מעוניינת בפריסה. מחר אפרט את כוונתי בשאלה. לילה טוב
 
שוב אני כאן

אני פשוט מרגישה שמשהו עוצר אותי מלהסתכל על דברים בהומור וגם להשתולל ולשמוח ולצחוק. אפילו במין אני שוכחת להנות בכיף ואני נוקשה. או סתם במפגש עם אנשים ואפילו לבד. הדבר הכי פשוט לצחוק בקול רם ומתגלגל לא חוויתי המון זמן. היו לי רגעים שבהם נתתי לעצמי להיות בזה אבל מהרגע שנהייתי אדם מודע יותר ומעמיק יותר איבדתי משהו מזה. בעבר הכיף לווה בשתי תחושות שונות. אחת של כיף ושיחרור והשניה של משהו לא אמיתי. שמכסה על דברים כואבים. למרות שכן היו רגעים של fun טהור. היום אני מפחדת לאבד שליטה, שזה יראה (גם בפני עצמי) מגוחך, מעושה, לא אמיתי,לא יפה. כן אני מאוד ביקורתית. אז זהו זו השאלה. ואני מבטיחה גם לנסות ולזרוק את הטרות ולהתגלגל עליהם כשאקנה חפיסה.
 
ועוד משהו קטן.

זה לא שאני מדוכאת ולא מרוצה ממה שיש לי.די טוב לי בחיים למרות שיש קשיים. זו רק הקלילות שחסרה כלכך.
 

blackcat2

New member
הי פרימה../images/Emo23.gif

האמת שכשקראתי את דבריך רצתי לבדוק את הכרטיס שלך כי רציתי לדעת בת כמה את. התחושה הפנימית שלי היתה שמדובר בענין שדורש טיפול קצת יותר רציני מפריסה בטארות כי למרות שהקלפים יוכלו לתת לך מענה את הדרך ליעדך תצטרכי לעשות והיא עלולה להיות ארוכה ותידרש לך תמיכה. חשבתי בתחילה שאולי את בסביבות שנות ה- 50 לחייך או לקראתן. לרוב בטווח זמנים זה מתחיל תהליך המנאפוס שלעיתים מעורר מצבי רוח מבלבלים ומתסכלים. יש דרכים נהדרות לטיפול בהם והן טבעיות. מאחר ואנחנו יצורים ביולוגיים ראשית לכל לחוסר איזון כימי יכולה בהחלט להיות השפעה על התחושות הרגשיות שלנו ועל דרכי ההתמודדות וחשוב לטפל בכך. אני מודה שגם אם את צעירה מגיל זה אני מרגישה כי לא יזיק לך להתייעץ מעבר לבחינת הענין במסגרת פורום זה. אז זה חומר למחשבה עבורך. לגבי פריסה הייתי שואלת שאלה מפורטת יותר: מה עלי לעשות על מנת לשפר את תחושותי הרגשיות בתקופה הקרובה? אם את עושה פריסה ממוחשבת תבחרי 6 קלפים ויחד עם הקלף המסכם יצאו לך 7. ממתינה לך. ואני מקווה שאת לא רואה בדברי כפגיעה ברגשותיך. לקבל עזרה זה דבר לגיטימי ואני מדברת עליו מניסיון אישי.
 
אז אני אתחיל במעט תשובות

ואח"כ אפרוס לפי הצעתך אני בת 30 עוברת תהליך של תמיכה בדמיון מודרך ותהליך נוסףעם בן זוגי בטיפול זוגי. ולא, אני בכלל לא רואה בדברייך פגיעה אישית. מה שכן אני רוצה שוב להבהיר שלא מדובר בדיכאון (ואולי לא התכוונת לזה אבל רק בשביל ההבהרה) אלא במשהו פשוט יותר. בשביל להעשיר את חיי, להנות מהם יותר, לנצל את הפוטנציאל הטמון בי ולהשתחרר ממה שתוקע ובאמת בכל תחום בחיי.
 

blackcat2

New member
ורציתי גם לדעת../images/Emo9.gif

מתי התחלת לחוש כך ולמה זה פתאם פרץ? (או שמא זה לא היה פתאומי כ"כ וזה תמיד היה ברקע???) בי
 
התשובה מורכבת

לפני עשר שנים עד חמש הייתי אדם שונה מהיום. כמובן. חייתי במעיין עולם פנימי\ חיצוני לא אמיתי מבחינתי. מה שהיה נראה כשטוטניקיות היה למעשה כיסוי לא אמיתי לעצב, בדידות,כעס. (למרות שבכל זאת היו רגעים אמיתיים). הרבה פעמים אחרי שהייתי מוציאה הרבה אנרגיה ללא שליטה הייתי מרגישה חרטה ורגשות אשם.יום אחד נפלתי באמת עמוק ומשם רק צמחתי. היום אני מאוד קשובה לעצמי, שמחה על חיי, אני עושה מה שאני אוהבת, יש לי משפחה חדשה שאני אוהבת, היחסים שלי עם בן הזוג מצוינים (חוץ מהסקס- עקב אכילס). אבל אני רצינית מידי. אז ככה שזה לא פרץ כך פתאום. זה חלק מתהליך. אולי זכרון לא טוב של איבוד שליטה, אולי התבגרות ששכחה את הילדות. אני חושבת שזו התמונה פחות או יותר. לגבי ניסוח השאלה אני חושבת שהמילים שמחה ילדית חשובות לי. אשמח אם תעזרי לי להכניס אותן לשאלה.
 
הפריסה

מה- 10 חרבות עלי - מלכת הגביעים לעשות- מוות על מנת לתת ביטוי- אס הגביעים לשמחה- השוטה הילדית- מלך הגביעים שבי- אביר המטבעות סיכום- תשע מטות
 

blackcat2

New member
הי פרימה../images/Emo23.gif

יחסית למי שמחפשת חזרה לשמחה ילדית
קבלי ח"ח (חיזוק חיובי למקרה ששכחת, אחרי הכל הצבא היה די מזמן) לשם משתמש שלך. ולענייננו: את מצויה במקום בו את חשה חסרת אונים ומתקשה למצוא מוצא מן המצב הקיים (10 חרבות- שימי לב לדמות עם הפנים באדמה). יש לך הרבה מאד רגשות בלתי פתורים מן העבר (מלכת הגביעים שאת מחוייבת לעבדם אחרת 10 חרבות , במובן הסימבולי כמובן, ילוו אותך לאורך זמן. יש לך צורך גדול מאד בשינוי (המוות) שיבוא מתוך הלב פנימה. עליך להיות קשובה יותר לליבך ופחות לראש. תעבדי עם הקישקה. הקלפים המתייחסים להתפתחות הכוח הילדי שבך מציגים תמונה מעניינת. אס הגביעים, השוטה, מלך הגביעים- כל השלושה מדברים על עוצמות רגש, עבודה עם הלב, אופטימיות גדולה ואמונה עיוורת. פשוט לצאת לדרך בלי חשש. הרגש הנדרש ממך על מנת להשלים את המעגל הוא שלם ומלא. תתחילי מההתחלה כפי שקורא השוטה בדרכו. צאי למסע משל עצמך ללא חשש ומתוך רצון לגלות עולמות חדשים. עזבי את זכרונות העבר מאחור (עד כמה שניתן) ותני לעצמך את הזכות להתחיל דרך חדשה בה את לא מתנכרת לעברך אלא מאפשרת לך פתח לפרק אחר ושונה בחייך. התהליך יהיה איטי. חשוב להבהיר זאת. (אביר מטבעות) מדובר על מסע ולא על מירוץ. היי מוכנה לכך. הסירי את המגננות (9 מטות) בה את נעדרת התקדמות. היציאה לדרך תלויה בהסרת החומות שלך, בתכנון ובפעולה. ובהודעה הבאה המלצה בשבילך. אשמח לשמוע ממך.
 

blackcat2

New member
וההמלצה../images/Emo140.gif

בשבועות האחרונים אני לוקחת שיעורים של ריקודי בטן שזה כיף ממש גדול. המורה מביאה לנו, התלמידות, רצועות בד לאגן עם צלצלים רעשניים וצעיפים צבעוניים. יש משהו בתנועות הריקוד שמעוררות שמחה אמיתית בלב ויחד עם הצבעוניות העשירה זה חגיגה גדולה. מה שאני בעצם אומרת שהשמחה הילדית שאת מדברת עליה יכולה להימצא באינספור מקומות ,חוגים והעשרות. תחשבי מה היית רוצה ללמוד או לעשות ותעשי זאת. ריקוד, ציור, פיסול, עבודה על אובניים ואינספור אופציות אחרות יכולות לעורר בך את השמחה הילדית. הילדותיות לטעמי מקורה בעבודה חזקה עם החושים אז תשטפי את חייך בצבע, במוזיקה, בתנועה ותראי שדברים יתחילו להתעורר בך. אגב גם עבודה עם בעלי חיים ועם צמחים ובמיוחד פרחים, אם בגינתך הפרטית (או בריאה הירוקה בדירתך), יוכלו לפתוח את ליבך. ו........... דבר נוסף מחקרים מעידים כי החיוך גורם לשחרור חומרים מן המוח המעוררים אופטימיות ונינוחות יתירה, כך שגם אם אין לך מצב רוח עשי מאמצים לפחות לחייך. בהתחלה זה יחוש לך כדבר מעושה אבל במהרה זה ירגיש לך טבעי ומשמח. בהצלחה.
 
תודה תודה

לא היה לי קל לקרוא את הפריסה אבל אני שמחה שיש שם הרבה אופטימיות. לפעמים הסבלנות היא המכשול. אבל אני בטוחה שאני אמצא את אשר אני מחפשת. מעניין שחלק מהדברים שהמלצת קיימים בחיי אחד מתחביבי הוא אומנות. אבל לא תמיד ממקום ילדי אלא ממקום שחוקר את עצמי יש לי גינה גדולה ואני מכורה אליה. לא היה בה כלום ועכשיו היא פורחת בהמון צבעים. אני רוצה להוסיף לה צהוב. דבר נוסף שנולדה לי ביתי הראשונה לא מזמן ואני לא מפסיקה לחייך בזכותה. יש לי גם שתי חתולות מדהימות שאולי קצת פחות מקבלות צומת לב מאז הולדת ביתי. עשית לי חשק ללמוד ריקודי הבטן.
 

blackcat2

New member
הי פרימה../images/Emo73.gif

האם היה לך קשה לקרוא את הפרשנות שלי כי היא מסורבלת מידי? כי אני יכולה להסביר אותה שוב, אם יש צורך בתמצות. עכשיו שאת מדברת על הולדת בתך יכול להיות ששם ממוקד הצורך לפרוץ לחיפוש אחר השמחה הילדית. שהרי כשאנו נדרשים להיות הורים אנו יודעים כי נפרדנו באופן מוחלט , לכאורה, מהילדות שלנו שהרי אנו הורים כעת. יכול להיות שההיריון והלידה היוו את הטריגר. בפועל אי חושבת כי לצד האחריות ההורית יש מקום להשאיר את השמחה הילדית, שמלווה אותנו לכל אורך החיים, אולם יש ללמוד לעשות זאת בחוכמה ובתמרון ואני בטוחה שתצליחי. אשמח לשמוע את דעתך. בי
 
הפרשנות היתה ברורה לי בהחלט

היה לי קשה לקרוא שהדרך עוד ארוכה. שיש עוד הרבה עבודה לעשות ושזה יקח זמן. אבל מאוד שימח אותי לשמוע שיש חיבור טוב למקומות האלו. אני חושבת שההריון והלידה היוו טריגר לרצון לשנות. החוסר קיים עוד הרבה לפני זה אבל הלידה שהיא חוויה לא פשוטה, הילדה שפותחת בפני אפשרות מדהימה להתחבר לשמחה הזו, יחסי המין שנעלמו אחרי הלידה ואני לא מצליחה להתחבר לשם (נושא זה תמיד לקה בחסר אצלי),והאמת עוד דברים חשובים שקצת קשה לי לפרט אותם כי בכל זאת אני רוצה להשאר כמה שיותר אנונימית הביאו את הנושא למודעותי. אני גם בטוחה שאני אצליח, אני רק מחפשת את הדרך. את האיך.
 
למעלה