שלום רב

[זקוק לעזרה דחוף]

שלום רב

שלום רב אני בן 20, ובשנה האחרונה בחיי, סבלתי מדיכאון עמוק. יום אחד, בשיא הדיכאון, עלתה לי מחשבה בלתי הגיונית למרי לראש (לפני בערך שלושה חודשים), ומאז היא מטרידה את מנוחתי, לא יוצאת מראשי, ומשבשת עלי את דעתי. לפני דיכאון זה, לא סבלתי משום בעיה נפשית כלשהי! ברצוני לציין כי אינני מתכוון ליטול תרופות, או לפנות לטיפול, כי אני מתבייש לדבר על כך! המחשבות האלה, לא נותנות לי מנוח, אני מודע לזה שהן טפשיות לחלוטין, ובינהן ובין המציאות פעורה תהום נקית, אולם למרות זאת אינני מצליח להשתחרר מהם! שאלתי היא כיצד אני יכול לעבוד על עצמי כדי להוקיע את המחשבות הללו מתוכי, הן גורמות לי למתח רב, לחרדות, לעצבנות, רבתי עם חברי ועם משפחתי, כי אין לי סבלנות לאיש. מחכה לתשובה. תודה

 

[קורווין]

המחשבה היא אובססיה.

בזה אין ספק, אבל מכאן ועד להגעה למסקנה שאתה סובל מ-OCD, הדרך עוד ארוכה! אין שום ברירה. אתה חייב ללכת לטיפול. תתפלא עד כמה זה יכול לעזור. אל תשכח דבר אחד. אתה לא הראשון שיספר סיפור מוזר ולא הגיוני לפסיכיאטר שאליו תלך. סביר מאוד להניח שהוא כבר שמע וראה את הכל לפניך... אף אחד אחר לא יידע, כי זו משמעות החיסיון הרפואי. אם אתה לא רוצה שזה ירשם בתיק הרפואי, לך פרטי! זה יקר, אבל זה מחיר הפרטיות... תתפלא ותהיה המום מכמה שהיפול התרופתי (ביקור חד פעמי אצל פסיכיאטר מארגן לך טיפול כזה), עוזר! אחרי שתקבל טיפול תרופתי, תוכל להתחיל לעזור לעצמך באמת! אם אתה עדיין מתלבט, בוא ספר לי מה ההתלבטויות שלך ואנסה להרגיע אותך, עשינו עסק? תרגיש טוב ידידי!

 

[סיזיפוס]

כמה דברים...

1. תשמע,אותי תפסו לשיחה כזאת מלב עם לב, שהיו בה הרבה דמעות.בהיותי אדם דתי, בזכות אותו אדם , שהיה במקרה גם רב(פשוט יצא ככה,לא במכוון)גם נפתרו לי כמה בעיות אישיות- הלכתיות שקשורות בכל זה. אגיד לך את מה שאמרו לי: כל מחלה שלא מטפלים בה, המצב עלול להדרדר, וזה לא חשוב ,אם זו מחלה פיזית, או לא. אין לך במה להתבייש, יש המון אנשים שסובלים מכך, יתכן , אפילו כאלה שאתה מכיר. כמו כל מחלה, מוטב לטפל בה כמה שיותר קרוב להתחלה, כי אחר כך , היא עלולה ללכת ולהסתבך, ולמה לסבול? אל תשחק בזה, החיים שלך ואיכות החיים שלך חשובים יותר ממה יגידו. 2. לי מאוד עזרו הספרים של לואיז היי: `` אתה יכול לרפא את חייך`` ו`` הכוח טמון בתוכך``.בסדר הזה. לדעתי הם משלימים זה את זה. קורווין , זה בסדר אם אפנה אותו לדברים שכתבתי גם בפורום IOL, שם פרטתי, כמה דברים באיך אדם יכול לעזור לעצמו,פשוט אין כח כרגע(חטפתי כזה כאב ראש) לחזור עליהם בפעם המי יודע כמה?

 

[קורווין]

לי נראה שכבר הפנית אותו...

פשוט צרף קישור להודעה שלך משם. בעיקרון אין שום בעיה... במטותא, נא לפעול גם כאן ללא קשר לשם! תודה, קורווין.

 

[זקוק לעזרה דחוף]

קרווין שלום!

תראה, אני איש צעיר ומימי לא סבלתי משום בעיה נשפית - זו הראשונה. לגבי הטיפול, אני חייל, ובשום פנים לא אלך לטיפול בצבא. פסיכיאטר אזרחי, קצת יקר לי, כי אינני מתכוון לשתף את הורי בכך, כמה עולה מפגש? וכמה מפגשים צריך? אני מקווה שזה יעבור לי בלי טיפול תרופתי, מכיוון, שלעניות דעתי אם אשתמש בתרופות, הרי שאני אהיה תלוי בהם כל חיי, וחוצמזה, איך התרופה תדע לסנן לי את המחשבות המציקות, איזה תרופה זו? וכיצד היא פועלת? ההתלבטויות שלי הן לגבי אם ללכת לטיפון, ואם לקחת תרופות. אני איד חכם מאוד, ואני מחפש דרך לעבוד על עצמי כדי להרחיק מחשבות אלה אך ללא הצלחה. למה זה בכלל קורה? לדעתי זה קרה לי בגלל שאני חייב להיות כל הזמן במצב מחשה, לחשוב על דברים, ליזום, להעלות רעיונות, ונקלעתי לסיטואציה שבה לא הייתי מסוגל לחשוב, פשוט לא היה לי על מה כי הייתי במסגרת שירות קרבי, ששם חושבים במקומך. קיוון, אני איש צעיר ודי מצליח לגילי, אני רוצה לטפל בעצמי, ולחזור להיות כמו פעם, נטול דאגות עקב מחשבות שטורפים עלי את דעתי. אודה לעצתך.

 

[סיזיפוס]

אם אפשר לשאול

באיזה תקופה של הצבא אתה? התחלה? אמצע? לקראת הסוף? מאוד ברור שאינך רוצה רופא צבאי, אבל אי שיתוף ההורים, מאוד מבודד אותך, זה מאוד קשה לנהל מלחמה לגמרי לגמרי לבד. אולי כדאי שתקרא מקצת הקישורים שכתבתי לנערת הפינה, האם הם יכולים לדבר אליך? לפי דעתי, תרופות כשלעצמן, זה הכרחי במיוחד כשהמצב נהיה יותר ויותר בלתי נסבל,יש גם צורך לעבוד על למה זה קורה,אם אתה מסוגל להיות כן עם עצמך,מבלי לטשטש, ולהמשיך גם אם עקב כך מחשבות מפחידות עולות באמצע ,ולהביט בהם בעיניים גם אם הן מפחידות, כי רק כך הן נעלמות, את כל זה ויותר, אם אתה אדם שמסוגל להיות קשוב לעצמו, ולהיות כן עם עצמו, ולהיות מסוגל לפרוק בכי או כעס, כתוצאה ממה שגילית בתוכך, אז את כל זאת ויותר תוכל לעשות ,לפי דעתי, גם לבדך. השאלה היא, לאיזה מצב הגיעו החרדות האלו, המחשבות האלו, כי אם זה מחמיר ,חבל על כל רגע, כי ככל שתופסים את זה יותר מוקדם, סובלים פחות. ואם מותר לשאול עוד משהו, מדוע אינך מוכן לשתף את הוריך? האם בגלל שיש להם חלק במה שאתה מרגיש? כי אם כן, כדאי אפילו שתעשו את זה ביחד, ושלא תחשוב שבזמנו, לי היו ההורים הכי מבינים בעולם, ממש לא. לקח להם המון זמן להבין איך להתייחס אלי.

 

[נערת הפינה]

מוכרים לי הדברים...

אני חיילת משוחררת מזה כמעט שבועיים וגן בשבילי ללכת לקב``ן לא היתה אופציה בשום פנים ואופן. מצד שני, גם אופי השירות שלי היה שונה במעט כי כמעט כל יום חזרתי הביתה, וכן היתה לי תעסוקה. מה דעתך לנסות לבינתיים לשנות את אופי השירות, כך שהעומס עליך יהיה קל יותר. אני יודעת שזאת לא האופציה שעליה אולי חשבת, אבל מכיוון שאני מאמינה שהיית רוצה להשלים את השירות שלך במלואו, אני חושבת שחבל שתתבשל במיץ של עצמך בשום עשייה (קצת כמו שקורה לי עכשיו) שזאת אדמה פורייה לאובססיות ולמחשבות חרדתיות. אופציה אחרת היא לקרוא, וכמה שיותר. תוכל להתחיל בספר ``הילד שלא הצליח להתרחץ`` שמביא סיפורים על אנשים שסובלים מההפרעה, מה שלדעתי עוזר להבין את היקף הסובלים ממנה בציבור. בתור אחת שסבלה מההפרעה לפחות מגיל 9 והתחילה טיפול ספציפי בה רק לפני שבוע אני חושבת שאם רק תוכל להעסיק את עצמך, בין אם על ידי מעבר ליחידה בה תהיה יותר עסוק, או בין על ידי מציאת דברים לקרוא, תוכל לדחות את תחילת הטיפול עד תום השירות, אבל זו רק דעה אישית. דבר נוסף - במידה שאתה מרגיש שאתה חייב לדבר על זה לולקבל תמיכה, ישנו קו חם אנונימי לחולי אוסידי, פרטים מקורווין יבואו בהמשך...

 

[נערת הפינה]

עוד משהו

התרופות לטיפול ב-OCD לא נחשבות ממכרות ולא גורמות לך להיות תלויות בהם. אני אישית רק התחלתי טיפול כזה אבל שמעתי סיפורים מדהימים על אנשים שהתרופות האלה חוללו בהם פלאים (...קורווין?!). התרופות עובדות על חומר במוח שמעביר מסרים בין תאי עצב שנקרא סרוטונין. לנו חולי האוסידי חסר סרוטונין באיזור שבין בצדדים ומה שהתרופות עושות זה להדיל אותו במקום שבו צריך יותר ממנו. זה הכל...

 

[קורווין]

התשובות שקיבלת מהחברים הן מלאות...

התרופות לא ממכרות, הן בסך הכל גורמות לעליה של ריכוז חומר החסר לך במוח. לא בדיוק מעבירות ממקום למקום, אלא לא מרשות לו להתפרק כמו שהוא אמור לעשות. התרופות לפיכך לא ממכרות ובהרבה מקרים ניתן להפסיק את הטיפול בהן ולהשאר במצב טוב (אבל אני לא רופא, וזה לא תמיד ככה, יש כאלה שנשארים איתן כל החיים). הצבא באופן עקרוני, משפיע על ההפרעה מאוד. אני מבין למה אתה לא רוצה להחשף בפני קב``ן, זה יגרום באופן כמעט וודאי להוצאה מקרבי, אם לא מהצבא בכלל. זקוק, האופציה היחידה שנותרה לי, היא להפנות אותך לפרטי, אבל למען האמת, משכורת חייל חודשית לא תכסה אפילו פגישה אחת אצל פסיכיאטר פרטי... זאת ההמלצה שלי: תחסוך קצת לפגישה עם פסיכיאטר (לא פסיכולוג!!!) פרטי, תלך אליו בלי שאף אחד ידע (דבר איתו קודם בטלפון לוודא שהוא מבין ב-OCD). ותספר לו את כל מה שעובר עליך. תן לו לאבחן אותך. תסביר לו גם שאתה חייל ולכן יש לך בעיה כספית ולא תוכל להגיע אליו הרבה, (גם כדי לקבל מרשמים תצטרך לבוא אליו), תשאל אותו אם יש לו פתרון בשבילך. לרוב הוא ימצא משהו... או שהוא ייתן לך מרשמים בלי פגישה, או שכבר תארגן איתו תשלומים נוחים. היתרון בפרטי הוא שזה לא הולך לשום תיק רפואי. חבל לי שאתה לא מצליח לשתף את המשפחה. אני גם יכול להבין את זה. יש הרבה OCDים שמשפחותיהם לא תומכות. אבל איך אתה חושב ששלך תגיב? בהצלחה חבר! אם תרפה, מספרו של הקו החם הוא 059649013. ימים א-ה שעות 20-21

 

[סיזיפוס]

וואו, קורווין ונערת הפינה

אילו תשובות נתתם פה ! כולי התפעלות על איך שאתם יודעים לעזור. כל הכבוד לכם,באמת.

 

[חופשי]

חברים יקרים!

ראשית, דעו שאני מוקיר ומעריך את ניסיונכם הרב לסייע לי, וכולי תקווה שהוא יוליד פרי. חשבתי לענות לכל אחד בנפרד, אולם החלטתי לבסוף לענות תשובה אחת לכולם. להלן תשובתי: לגבי התקופה בצבא: אני שנה בצבא, הייתי בקרבי, אולם עקב מחשבות אלו, שנבעו מהדיכאון הרב בו הייתי שרוי (שלדעתי נגרם עקב אי תעסוקה של המוח), ועקב אירועים אחרים בהם הייתי מעורב בשטחים, הורדתי פרופיל נפשי ל-45. לקב``ן לא סיפרתי על מחשבות אלה. העבירו אותי ליחידה פתוחה קרוב לבית, וכרגע אני שם. רציתי לדעת אם אתם יודעים ממה נגרמת המחלה הזו? לי זה התפרץ כאשר הייתי בדיכאון עמוק, בגלל שהרגשתי חנוק וכלוא במוצב בו הייתי משרת בעזה. בקשר להורים, תראו - אימי פתוחה מאוד לנושא הזה של הפסיכולוגיה, והיא אף עוסק בפסיכולוגיה של הגיל הרך. אני סבור שאם אספר לה, או לחילופין פשוט אתן לה לקרוא את הודעותי פה, היא תסייע לי, אולם, אינני מעוניין לספר על מה מחשבותיי, אני לא רוצהבשום אופן לדבר על כך! אני שרוי במתח רב, שמעכיר את האוירה עם בני משפחתי, אני עצבני, וזה דבר שלא היה לי מעולם. אני פשוט פקעת עצבים משום שאני מנסה להתגבר על המחשבות הללו, ללא הועיל! בקשר לתרופות: אני לא מפחד להתמכר להן, אני מפחד להיות תלוי בהן. יכול להיות שבתת מודע שלי אני מפחד להשתמש בהן, כי שימוש בהן הוא כאילו הסכמה עם כל שאני חולה נפש?! אינני רוצה לפתח תלות לתרופה מסויימת, אני רוצה לפתור זאת אחת ולתמיד, בין אם בעזרת פסיכיאטר, ובין אם לא. שימוש בתרופות מפחיד אותי! אין אף אחד שהתגבר על זה בכוחות עצמו?! אני מנסה להעסיק את עצמי כל היום, אך ברגע הפנוי הראשון שלי אני נזכר בזה. היום נזכרתי שכאשר הייתי ילד היו לי הפרעות כאלה, אבל לזמנים קצרים. כלומר, זכורה לי פעם אחת שכל הזמן הייתי חושב מחשבות רעות למשל מה יקרה אם זה או זה ימות והייתי דופק בעץ 3 פעמים, זה היה אובססיבי בטירוף, אבל נעלם אחרי שבועיים -שלושה גג! אשמח לקבל את תשובתיכם, ולשמוע האם גם אצלכם זה התפרץ כאשר הייתם בדיכאון?! בתודה מראש, וחברה אתם באמת באמת עוזרים לי

 

[זקוק לעזרה דחוף]

חברים טעות בשם

ההודעה עליה חתום חופשי - היא שלי ``זקוק לעזרה דחוף``

 

[זקוק לעזרה דחוף]

חברים יקרים תיקון טעות

ההודעה עליה חתום ``חופשי`` היא שלי ``זקוק לעזרה דחוף`` תודה

 

[זקוק לעזרה דחוף]

נזכרתי בדבר

יש באיזה מקום ברשת מקום שבו יש מבחן בעברית לראות אם אתה סובל מאוסי? אשמח אם תשימו לי לינק

 

[קורווין]

למיטב ידיעתי, לא.

נסה ללכת לאתר של הדסה ולקרוא שם על המחלה (קישור בתחתית הפורום). אולי כך תוכל לדעת אם זה מתאים לך.

 

[***סיזיפוס***]

כתבת כמה דברים ואשתדל לענות

כמיטב יכולתי. קודם כל, מברוק גדול, על היוזמה, החוכמה, וההצלחה לעבור למקום אחר בצבא שיקל עליך את המצב. זה כבר אומר שאתה בכיוון הנכון, שלא התייאשת מעצמך, ושאתה יודע מה מתאים לך וטוב לך, ומסוגל לפעול כדי להגשים מצב שיהיה מתאים לך יותר. כל הכבוד! ממה נובעת המחלה הזאת? - נראה לי כמו כל דבר בפסיכולוגיה, הדעות חלוקות, חלק אומרים שזה מחוסר סרוטונין במוח- כלומר סיבה פיסיולוגית. וחלק מציעים דעות אחרות. אתה יכול לקרוא את הדברים שצרף כאן קורווין. את דעתי שלי כבר כתבתי במקום אחר, וצרפתי קישור. הבנתי שיש סיכוי שאמך תסייע לך, עצתי שלי: לך על זה. תן לה לקרוא מה כתבת כאן, הראה לה גם את אי הרצון לדבר על זה. שתי סיבות טובות לספר לה:1. שיהיה מישהו לצדך ויבין מה עובר עליך, שלא תהיה לבד. 2. הבנתי , כפי שסיפרת בעבר שיש בעיה כספית כדי לקבל תרופות, והיא אולי תוכל לסייע לך. יכול להיות שאתה לא רוצה לספר לה את מחשבותייך מפחד שמא זה יתגשם או מבושה, וזה בסדר, פשוט תסביר לה, אתה יכול להראות לה גם את התשובה שלי אלייך, אם זה יעזור. באמת יכול להיות שזאת הסיבה להתנגדותך לתרופות, את הסיבה רק אתה יכול לדעת. אבל יש הבדל בין מחלת נפש לאיזו בעייה נפשית. דעתי האישית שלי, רגש הוא רגש, ולכל רגש יש סיבה, ואין מה להתבייש בזה. זה לא שעשית משהו רע, נכון? זה לא שאתה פושע מבוקש, לא כן? אם כך, אז אין במה להתבייש. שיתביישו אלו, שגורמים לך לחשוש שיש משהו לא בסדר אם אתה לא מושלם, כי קודם כל ,אף אחד לא מושלם, גם אם הם נורא משתדלים להראות ככאלה, וחוץ מזה , מי שלא מגלה הבנה לבני אדם, שיתבייש הוא על היותו כזה אטום. כי לפי דעתי, תפקידנו כבני אדם בעלי מצפון ורגשות, זה שיהיה אכפת לנו גם מאלה שיוצא להם קצת, ואפילו זה לזמן מוגבל, להשתרך טיפה מאחור, כי זה רק אנושי. וככה לדעתי, בני אדם שמחשיבים עצמם בני אדם צריכים להתנהג. אם יש לך מה שאתה חושב שיש לך, אז אם תעבוד גם על עצמך, אם תתיצב מול הפחדים, (כי ברגע שתתיצב מולם, הם יעלמו), אם תפתור את שורשי הבעיה ,אין לי תואר ברפואה, אבל לדעתי אפשר לצאת מזה, וזה לא אומר שתקח תרופות כל חייך. רק שלפי השקפתי והרגשתי, תרופות בלבד מוחקות את הסימפטומים, ולפי דעתי, צריך לפתור את שורשי הבעיה. ותראה גם בתשובתי היום לאלתיאוס. אם תעשה זאת, אין סיבה לדעתי שלא תסיים עם התרופות, שוב להזכירך כמה שתתחיל עם התרופות יותר מוקדם , כך תפטר מזה יותר מהר. שמעתי על אנשים כאלו והם כבר לא לוקחים תרופות ושום דבר, פשוט החלימו. כשזה הופך להיות כמו שאתה מתאר כדאי להעזר בתרופות, כדי שזה לא יחמיר. התרופות ישמשו איזשהו בלם למוח, להפסיק לחשוב כל הזמן באופן שהוא התרגל במשך הזמן שאתה סובל מזה. וכן, גם אצלי זה התפרץ מדיכאון. וגם בזה יש הגיון, כי כשאתה בדיכאון, אתה מרגיש איזה חוסר אונים כזה, ואז פתאום בא משהו, שמפחיד אותך, ומרגישים חוסר שליטה, ולכן קורה מה שהסברתי בקישור. אם תרצה בהשוואה לפיסיולוגיה, הדיכאון הוא כמו מצב של מערכת חיסון חלשה, ולכן לדברים יותר קל להתפרץ. מקווה שמשהו מזה יעזור לך, וגם לך איחולי בריאות וכל טוב. סיזיפוס.