שלום רב

[בגת]

שלום רב

בס"ד שלום רב, פורום נפלא! רציתי לדעת איך אני יכולה לפעול במצבים קונקרטים עם בני בן ה- 4 ישנם מס' סיטואציות שאינני יודעת איך לנהוג באותו הרגע כלומר אחרי שכבר ניסיתי מס' דרכים וזה לא ממש עוזר. 1) הוא נוהג לצעוק המון על אחותו בת השנתיים ולמחוץ אותה קלות. במיוחד אחרי שאני נוהגת להגיד לה "לא" באסטרטיביות אבל לא בצעקות הוא חוזר אחריי בצעקות ומתקרב להרביץ לה. אינני יודעת איך להגיב יותר טוב שזה באמת יעזור . אני מרחיקה אותו ממנה , מסבירה לו בנועם באותו רגע ואחרי זה גם יוזמת עימו שיחה בערב לפני השינה (שאני והוא לבד ככה מתפנקים לנו) 2) צועק עליי המון - "אמרתי לך לא לעשות ככה" למה עשית ככה?" לדוגמא הוא נוהג ללחוץ על כפתור המעלית ואם לפעמים אני שוכחת ולוחצת במקומו הוא צועק ועליי ועושה פנים "מרושעות" עם עיניים כועסות, איך מתמודדים אם זה ומסבירים לו שלא מדברים לאמא לא יפה. הסברתי לו הרבה שלא נעים לאמא איך שמדבר. זה לא עוזר. יש עוד משהו שניתן לעשות? 3) שאני מדברת אליו , מסבירה לו דברים, מחנכת אותו הוא חוזר אחר דבריי אבל בצורה הפוכה ממה שאמרתי.. לדוגמא: אם אמרתי לו שלא נוגעים בארונות המטבח איפה שיש כלים מסוכנים הוא אומר לי זה כלים לא מסוכנים ואני יכול לשחק איתם כמה שבא לי. או שאם אני אומרת לו שאסור לשרוט (אחרי ששרט את אחותו) אומר לי יש לי ציפורניים ואני חתולה ואני אשרוט כמה שבא לי. איך מתמודדים אם חוצפה בצורה הטובה. תודה רבה מראש אמא

 

[עוד אלה]

אולי?

אולי הילד מחקה את אביו או מישהוא אחר (גננת, סבא, סבתא...)? אולי בעלך לא תומך בדרך שלך בחינוך? מה ניסית?

 

[בגת]

שלום

בס"ד אני ובעלי לרוב באותה הדיעה תמיד אל מול הילדים. את האמת שבעלי לא ממש מתערב בחינוך הילדים יותר נותן לי לנהל את העיניין, רק אם זה קורה שהוא מנהל את האינטרקציה עם הילד ומשהו שם לא מסתדר הוא נותן את הטון (ואני לא מתערבת) דווקא בבית אנחנו מדברים בכבוד אחד אל השני. בגלל זה אנני מצליחה להבין מאיפה הזעם הזה והפרצופים

 

[אביבקיץ]

נשמע שהוא נהנה מכל התשומת לב הזו

לגבי סגנון הדיבור שלו - לא הטפות, אלא הרבה דוגמא אישית. לא רק את, כלי מי שאיתו צריך לדבר בצורה נעימה. אם הוא רואה שאחרים צועקים ומגיבים לא יפה - הוא מבין שזו הדרך המקובלת. לגבי "התחצפויות" - נשמע ששמח לו. הוא מפעיל אותך. לא לנהל איתו ויכוחים ודיונים, אין בזה טעם. הוא נהנה מכל התשומת לב שאת נותנת לו. אל תסבירי הרבה שלא נעים לאמא כשלא מדברים אליה יפה, הוא כבר יודע את זה. כשההתנהגות באמת לא בסדר - תגיבי בקצרה אך החלטיות. למשל - פיסית להרחיק אותו מאחותו או הארון. דברים אחרים - נשמע שאת מצפה לקצת משמעת מוגזמת, מתרגשת מאד משטויות של ילדים. עושה פרצוף מרושע? אז מה. כל הילדים עושים את זה. וגם הרבה מבוגרים. למה בכלל צריך להתייחס? אם בכלל את מתייחסת - תעשי מזה משחק, ותעשי גם את פרצוף מצחיק. תסתכלי איך הוא משחק עם חבריו - מאד נפוץ שילדים עושים אחד לשני פרצופים מפחידים שכאלה. לדעתי, משהו מאד חשוב בתקשורת בכלל וילדים בפרט זה להיות החלטים. להגיד פעם אחת, וזהו. ולעמוד מאחורי מה שאמרת. אם את מנהלת איתו דיון אם הכלים מסוכנים או לא - הוא מבין שזה בעצם נושא פתוח למשא ומתן. בכלל עם ילדים קטנים בבית, לא אמורים להיות כלים מסוכנים בהישג ידו. תנעלי ארונות.

 

[בגת]

כל מילה זהב.. לקחתי! תודה רבה

 

[פלגיה]

יש לך בת שנתיים בבית...

ממה שראיתי וממה שקראתי במקומות שונים, בגיל ארבע יש משבר דומה למדי למשבר ההתבגרות המפורסם של גיל שנתיים. ההתנהלות דומה, בדגש על קשרים בין אישיים, מה שאומר יותר חוצפות, יותר מכות, יותר קללות, וכדומה. וגם הטיפול דומה - לא להתעלם, לא להרשות מה שלא מקובל עלייך, וכן לתת פתח לעשות דברים שקצת פחות בעייתיים בעינייך.