שלום רב לגולשי תפוז

linoybargefen

New member
שלום רב לגולשי תפוז

שלום לכם גולשי תפוז. סבתא שלי נפטרה אתמול בבית חולים. היום אבי ביחד עם אחיותיו ואחיו דואגים לפתיחת קבר וסידורי הלוויה. ישנה תחושה כאילו כולם רוצים רק כסף (הקברן לפתיחת קבר וכו') ומהבחינה הזאת נחשפת אמת מכוערת על העולם שהכל הצגה וכולם חושבים רק על הנוחיות שלהם. הכי דוחה אותי, שאבא שלי וכל אחד מאחיו ואחיותיו מתחמק מטלפונים כדי שלא יהיו עליו הוצאות (לשלם לקברן, לשלם על מיניבוס לבית הקברות ועוד) ואבא שלי ואחיו ואחיותיו מגעילים אותי כי כל אחד מהם עצבני אחד על השני שכביכול הכסף נמצא אצל השני, אבל בפנים מול פנים כולם נמצאים בהצגה של יצירת רושם כאילו הוא רגיש יותר ולא חומרי. ולכן יש לי צורך לקרא גם מסקנות פילוסופיות על העולם (טבען של הבריות) שבעצם כל הפוזה שאנחנו רואים היא רק חיצונית כדי להסתיר את החומריות הדוחה והנרקסיסטית. אני אלך ללוויה היום. כרגע מתנגנת לה מנגינה עצובה (Beethoven - Moonlight Sonata)ואני עצובה מאוד עכשיו ואני חייבת לצאת כרגע מהבית. אבל אני יודעת שהעצב ילווה אותי בימים הקרובים. לצורך כך, רציתי שיהיו לי בשירשור הזה, את התגובות שלכם שיעזרו לי להתמודד עם העצב. אני מרגישה שהדרך שלי להתמודד בימים האלה עם מותה של סבתא שלי, היא לקרוא מסקנות חכמות על העולם שאנחנו מתכלים בו וצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. נכנסתי לאתרים שיש בהם פתגמים ומצאו חן בעיני פתגמים פילוסופיים עצובים על העולם הזה. והייתי מאוד מבקשת שכל אחד ממכם יכתוב לי מה הוא חושב על העולם כשהוא עצוב עקב מחשבות אובדן של יקיריו. אולי אפשר להגדיר את מצבי כשרויה בדכאון פילוסופי של מחשבות פילוסופיות על העולם. אבל זו דרכי כרגע להתמודד. אז אנא עיזרו לי וכיתבו לי מה אתם חושבים כשאתם עצובים עקב מחשבות אובדן של יקירכם ומהן המסקנות המפוקחות ביותר שמשקפות יותר את המציאות שחלפו בראשכם ברגעי עצב דומים. אני מאוד מקווה לחזור ולהתנחם בשירשור ארוך עם תוכן שיעזור לי לעבור את התקופה הקשה שאני נכנסת אליה. תודה מראש לכל המגיבים.
 

eaz1514

New member
משתתפת בצערך ../images/Emo24.gif

אני לא יודעת אם מה שאכתוב חכם או לא אבל זה בא מנסיון ואני תקוה שזה יעזור לך. אכן זה עצוב, גם לאבד אם יקר וגם ההתעסקות הכספית סביב סידורי הלויה וויכוחים על עניינים טריויאלים אבל מעשים. מן הצדק שכל האחים/אחיותיו השתתפו בהוצאות הכספיות אלא אם מנסיבות מיוחדות אין באפשרותם לעשות זאת יש להתחשב. בכל אופן זמן השבעה הוא זמן של ביחד ולא של סכסוכים. אם הסביבה שלך לא מאפשרת לך שקט ולהתאבל, פשוט תנסי להיות בקרבת חבריך, בני דודיך שלא מעורבים בצד הכספי.
 

שיריק2

New member
ראשית משתתפת עמוקות בצערך

איבדתי סבתא וסבתא ולפי חודשיים גם אבא. כל אחד שונה כל אחד כואב אחרת. היום יש לי בעצם סבתא אחת שאני קשורה אליה מאד היא כבר זקנה- 83 ויש לי פחד אדיר שהיא תלך. אני כל יום מבקשת ממנה להחזיק מעמד לפחות עד 4 שנים כדי שיא תהיה בבר מצווה של בני. שרק אמא שלי לא תעמוד לבד....כשאבא שלי נפטר הייתי יותר בארגון כל התהליך- אין מה לעשות נתקלים ביהודי המכוער והשנורר בדיוק ברגעים האלה.... למשל- מיד שאלו את אמא שלי אם היא רוצה קבורה בתשלום של 20,000 ש"ח היכן שכאמור אין מקום, אם היא רוצה לידו או מעליו ב- 12,000 וכו.... אבא שלי מת מדום לב בבית ואחותי עשתה לו החייאה עד שהגיעו מד"א כשהיא בעצם צרחה שהיא רוצה נט"ן בטלפון - ובטעות התקשרה מהלחץ למשטרה שם המוקדנית הערסית והבהמה התווכחה איתה שהיא עושה טעות ושעליה להתקשר למד"א במקו לעזור לה- וכל זה כשהיא עם טלפון באוזן ומבצעת החייאה תוך כדי כי היא לבד בבית!!! - כשכולם התפנו קיבלנו חיוב על שי אמבולנסים- את קולטת? את השק של ביטוח החיים עדיין לא קילנו בביטוח רצו סיבת מוות וכנראה שרק מכון פתולוגי יכול לדעת- כי הנט"ן הגיע בלי רופא- ומי שקבע מוות היה רופאת משפחה. בקיצור אי כל כך מבינה את הבאלגן שלך- בשבעה נשארו ללון שתי אחיות של אבא שלי- אחת מסורתית שלא נוסעת בשבת אז כל החמולה הגיעה איתה, השנייה עפיפון יורושלמי שכל היום התהלכה בשילוב ידיים כשכולם היו עסוקים בלארח ולבשל .....תחזיקי מעמד וכל הלחץ ירד אחרי השבעה... משתתפת בצערך שוב.
 

דקלה 16

New member
לינוי...בחרת לך דרך חכמה להתמודד

עם העצב...פעם נתקלתי בדבריו של הרמב"ם לעניין הזה והוא אמר, כאשר אדם שרוי בעצבות מחשבות פילוסופיות על מהות העולם הזה יש בהן כוח ריפוי.. לגבי אני יכולה לומר לך שלאחרונה מצאתי נחמה וגם המון חכמה בדבריו של פרופ' ויקטור א.פרנקל, ניצול שואה, שהשריש בעולם הסוציולוגיה את המונח האדם מחפש משמעות" והשתית בה את תורת הלוגותרפיה המצדדת בכך שהאדם הוא בעל כוח הגדרה עצמית. קיומו אינו קיום סתם, אלא הוא מכריע בכל עת מה יהייה קיומו. בסיפרו, הוא מתעד חלק מהחוויות במחנה הריכוז הקשורים לעניין הזה..והוא כותב: "אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של האחרים, כדי לפרוס להם פרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד, את האחרונות שבחרויות אנוש, לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימת, לבחור את דרכו .... וזה בדיוק כך לדעתי, כאשר אתה מאבד מישהו יקר גם בתוך המצב העגום הזה יש לך את החופש לבחור את דרך ההתמודדות...החופש הזה לבחור לא בא מיד כי יש פרק זמן מסוים שבו הזעזוע וההלם כ"כ עוצמתיים שאתה מוצא את עצמך במן קיפאון מסוים...זמן שבו אתה לא ממש מרגיש את הקרקע מתחת לרגליים...אבל אחרי פרק הזמן הזה {שכמובן משתנה מאדם לאדם} חלה נקודת מפנה, אתה עובר ממצב של אין ברירה לבחירה...זאת תפנית לא פשוטה כי הבחירה הזאת מעבירה את האחריות להמשך החיים לידיים שלך, אבל יש בה המון תקווה כי כאן טמונה האפשרות, הכ"כ לא ברורה מאיליה, האפשרות להביא את עצמך לעשייה ואפילו לשימחה... כרגע אולי זה עשוי להיות קצת מוקדם כי האדם צריך גם את תקופת האבל כדי לאפשר לנפש להמשיך הלאה...אבל שתהיי מוכנה תדעי שתמיד, בכל מצב יש לך את בחירה מלאה...מתוך העולם הזה שייש בו את הכל את זו שבוחרת על מה להסתכל...את יכולה לבחור להסתכל על חצי הכוס הריקה
שבה תמצאי את חוסר הצדק וחוסר הרגש, או על חצי הכוס המלאה
שבה נמצאים האיכפתיות הדאגה והתמיכה שמניעים אנשים להושיט יד
לחבק
ולעזור גם כאשר הם לא מקבלים תמורה בדיוק כמו שייש כאן
מקווה שנתתי קצת חומר למחשבה ובעיקר שהצלחתי לעזור במשהו ביום הקשה הזה...שולחת לך חיבוק ענקי
דקלה
 

yazi22

New member
"שימות אביך, שתמות אתה, שימות בנך"

האם את מכירה את הברכה הסינית הזאת? מאז שנלקח בני עמר, אני מפרסם באתר nrg דברים שונים החולפים במחשבתי ובליבי. אולי תמצאי בהם עניין.
 
למעלה