aviv i love you
New member
שלום, צריכה עזרה
היי , התגייסתי לפני מספר חודשים לחייל האוויר, לפני כחודש התחלתי את הסדיר שלי בבסיס חצרים בתפקיד צב"ה - ציוד בטיחות והצלה. מאז שהגעתי החיים שלי התשנו ולא לטובה. אני בדיכאון עמוק אני לא אוכלת ובקושי מדברת, אומרת רק מה שחייב. ירדתי 5 קיבלו במשקל בעבר שקלתי 52 וכרגע אני שוקלת בסביבות 47 קילו. ברח לי שתן מספר פעמים בלילה לא בכמות גדולה אבל הבנות בחדר שמו לב שאני רצה פעמיים במהלך הלילה לשירותים בהיסטריה. מבחינה חברתית אני על הפנים, אין לי אפילו חברה אחת , אני כל היום לבד הבנות לא מדברות ולא מתייחסות אלי מתעלמות ממני לחלוטין, הדבר היחיד שהן אמרו זה שכל הבנות שהגיעו לשם והיו כמוני יצאו משם בסופו של דבר בעזרת קבן. כל יום בחמש וחצי אני מגיעה לחדר מתקלחת והולכת לישון אני לא הולכת לחדר אוכל כי אין לי עם מי ואין לי תאבון אני אוכלת תפוחים בננות פומלות ופרחיות עם גבינה. אני בוכה כל יום כל יום כל יום מינימום פעמיים. לפני שבועיים רציתי להוציא גימלים כדי לא לחזור לבסיס והלכתי למיון קיבלתי גימל ומרוב יאוש ומצוקה הוספתי 9 והלכתי את זה לעשר [במיון רשום בכתב יד כמה גימלים מקבלים] , אחרי יום אחד התחרטתי וחזרתי לבסיס וסיפרתי מה עשיתי, כתוצאה מהמעשה קבילתי ריתוק של תשעה ימים -סגרתי שבת , ועשיתי תורנות מטבח [לא כחלק מהעונש] , אחרי שבועיים בצבא שאני כולי בדיכאון והייתי צריכה לקבל הפטר אחרי הריתוק והתורנות - אין חייל שלא מקבל !!! הענישו אותי על זה שאחד התיקים שלי היה ליד המיטה ולא מתחת למיטה בזמן מסדר הניקיון בחדר ויצאתי רק שוש. אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ולא רואה את המצוקה שלי , אף אחד לא מנסה לראות מה קורה לי, דיברתי עם המפקדת שלי ועם מפקד הגף הם טוענים שזה בגלל הלחץ של ההתחלה ושאני התסגל, אבל אני לא בטוחה בזה בכלל אני מרגישה שהמצב שלי הולך ומדרדר אין לי חשק לכלום , אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שחייכתי . חשוב לציין שלפני שהגעתי לשם הייתי מיועדת תמיד לבסיס פתוח וחטפתי סטירה רצינית כשנודע לי שאיכשהו הגעתי לבסיס סגור ועוד חצרים, אני גרה בפ"ת. יש לי חלומות הזויים, חלמתי שאני רואה את החיילים הולכים בבסיס ללא ראש, רק גוף. אני כל הזמן מרגישה רע אני חושבת הרבה על איך אני אמות בסופו של דבר [לא להתיאבד! רק חושבת ממה אני אמות] אמא שלי נורא דואגת לי היא דברה עם המפקדת שלי שלא התייחסה יותר מדי. אני לא יודעת למי לפנות כשניסיתי לברר עם כדאי לי ללכת לקבן אמרו לי שהוא לא יעזור ולא יאמין לי וחבל שאני ינסה אפילו. אמא שלי התחננת שאני יהיה אריקה והיא תהיה איתי ותשמור עלי. היא נורא מפחדת שאני אפגע בעצמי ומתחננת שאני יאכל. אני לא רוצה להיות אריקה אני רק רוצה שלא התעלמו ממני ויעזרו לי , תמיד היה לי מוטיבציה להתגייס ואני בטוחה שבבסיס פתוח אני אסתדר מצוין , כשאני אחזור בסופו של יום לביתי ומשפחתי. בבקשה תעזרו לי תגידו לי מה אני צריכה לעשות ולמי לפנות כי שפיותי בוגדת בי . תודה , סיון.
היי , התגייסתי לפני מספר חודשים לחייל האוויר, לפני כחודש התחלתי את הסדיר שלי בבסיס חצרים בתפקיד צב"ה - ציוד בטיחות והצלה. מאז שהגעתי החיים שלי התשנו ולא לטובה. אני בדיכאון עמוק אני לא אוכלת ובקושי מדברת, אומרת רק מה שחייב. ירדתי 5 קיבלו במשקל בעבר שקלתי 52 וכרגע אני שוקלת בסביבות 47 קילו. ברח לי שתן מספר פעמים בלילה לא בכמות גדולה אבל הבנות בחדר שמו לב שאני רצה פעמיים במהלך הלילה לשירותים בהיסטריה. מבחינה חברתית אני על הפנים, אין לי אפילו חברה אחת , אני כל היום לבד הבנות לא מדברות ולא מתייחסות אלי מתעלמות ממני לחלוטין, הדבר היחיד שהן אמרו זה שכל הבנות שהגיעו לשם והיו כמוני יצאו משם בסופו של דבר בעזרת קבן. כל יום בחמש וחצי אני מגיעה לחדר מתקלחת והולכת לישון אני לא הולכת לחדר אוכל כי אין לי עם מי ואין לי תאבון אני אוכלת תפוחים בננות פומלות ופרחיות עם גבינה. אני בוכה כל יום כל יום כל יום מינימום פעמיים. לפני שבועיים רציתי להוציא גימלים כדי לא לחזור לבסיס והלכתי למיון קיבלתי גימל ומרוב יאוש ומצוקה הוספתי 9 והלכתי את זה לעשר [במיון רשום בכתב יד כמה גימלים מקבלים] , אחרי יום אחד התחרטתי וחזרתי לבסיס וסיפרתי מה עשיתי, כתוצאה מהמעשה קבילתי ריתוק של תשעה ימים -סגרתי שבת , ועשיתי תורנות מטבח [לא כחלק מהעונש] , אחרי שבועיים בצבא שאני כולי בדיכאון והייתי צריכה לקבל הפטר אחרי הריתוק והתורנות - אין חייל שלא מקבל !!! הענישו אותי על זה שאחד התיקים שלי היה ליד המיטה ולא מתחת למיטה בזמן מסדר הניקיון בחדר ויצאתי רק שוש. אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ולא רואה את המצוקה שלי , אף אחד לא מנסה לראות מה קורה לי, דיברתי עם המפקדת שלי ועם מפקד הגף הם טוענים שזה בגלל הלחץ של ההתחלה ושאני התסגל, אבל אני לא בטוחה בזה בכלל אני מרגישה שהמצב שלי הולך ומדרדר אין לי חשק לכלום , אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שחייכתי . חשוב לציין שלפני שהגעתי לשם הייתי מיועדת תמיד לבסיס פתוח וחטפתי סטירה רצינית כשנודע לי שאיכשהו הגעתי לבסיס סגור ועוד חצרים, אני גרה בפ"ת. יש לי חלומות הזויים, חלמתי שאני רואה את החיילים הולכים בבסיס ללא ראש, רק גוף. אני כל הזמן מרגישה רע אני חושבת הרבה על איך אני אמות בסופו של דבר [לא להתיאבד! רק חושבת ממה אני אמות] אמא שלי נורא דואגת לי היא דברה עם המפקדת שלי שלא התייחסה יותר מדי. אני לא יודעת למי לפנות כשניסיתי לברר עם כדאי לי ללכת לקבן אמרו לי שהוא לא יעזור ולא יאמין לי וחבל שאני ינסה אפילו. אמא שלי התחננת שאני יהיה אריקה והיא תהיה איתי ותשמור עלי. היא נורא מפחדת שאני אפגע בעצמי ומתחננת שאני יאכל. אני לא רוצה להיות אריקה אני רק רוצה שלא התעלמו ממני ויעזרו לי , תמיד היה לי מוטיבציה להתגייס ואני בטוחה שבבסיס פתוח אני אסתדר מצוין , כשאני אחזור בסופו של יום לביתי ומשפחתי. בבקשה תעזרו לי תגידו לי מה אני צריכה לעשות ולמי לפנות כי שפיותי בוגדת בי . תודה , סיון.
