2blikeangel
New member
שלום- עזרה
אמי נפטרה כשהייתי בת 11 בערך. היום אני בת 28 ונשואה כמעט שנה. שמתי לב שאת השנתיים האחרונות או יותר ניהלתי מתוך חשש לא להיות כמו אמא שלי. כך למשל חיכיתי עם החתונה (לא מיהרתי להתחתן) מתוך מחשבה שאם לא אתחתן באותו גיל כמו אמא שלי זה יתן לי גורל חיים אחר. אבל אני ממשיכה להיות במירוץ נגד אמא שלי... ואני רק מפסידה. אמא שלי לא ממש עבדה לפני ההריון- היה לה תואר שלא סיימה אותו ואחרי ההריון נהפכה לעקרת בית וגדלה שלושה ילדים עד מותה. ואני מוצאת את עצמי מתקשה למצוא עבודה נוספת, יש לי עבודה כיום בתחום שלמדתי (בניגוד לה אני כן סיימתי ללמוד והמשכתי ללמוד תארים מתקדמים) אך זו עבודה לא יציבה ואין אפשרויות קידום או פנסיה. אין בעבודה הזו הבטחה לעתיד לעת זקנה למשל וזה מפריע לי. כי אני מרגישה שאני עדיין כמו אמא שלי... ואני חוששת שכאשר אכנס להריון ואלד, אמצא את עצמי רוצה להשאר בבית כי זה קל ונוח מאשר חיפוש מתיש אחרי עבודה. כך שאמנם אם אשאר בבית מסיבותיי האישיות, אני לא אוכל להמנע מלראות שוב קווי דמיון מדאיגים ביני לבין אמא שלי. וזה כל כך מלחיץ הגיע למצב שאני מתחילה לחשוב שאפילו מבחינה חברתית אנו דומות- שלפני חתונה היינו תוססות ובילינו הרבה עם חברים וחברות ואחרי החתונה אנשים פונים לעיסוקיהם ומתבגרים ופחות נפגשים וכולם מתרכזים בתא המשפחתי, גם אני, וזה יותר מדי דומה למה שהיה לאמא שלי. וזה כל כך מפחיד. אני כבר פוחדת שתהיה לי בת בהריון ראשון כמו לאמא שלי... כבר עדיף לי בן... אבל גם אם באמת יהיה לי בן בכור (ולא בת) עדיין אחפש קווי דמיון ביני לבינה. איך לצאת מזה? מה עזר לכן? אני משתמשת הרבה בחשיבה חיובית ובטכניקת החקירה עם ארבע שאלות והיפוך שפיתחה ביירון קייטי בטכניקת "העבודה" וזה עוזר אך לא מספיק. מקווה לשמוע מנסיון שלכן איך התמודדתן עם הצל הזה של אמא שלכן. ענת.
אמי נפטרה כשהייתי בת 11 בערך. היום אני בת 28 ונשואה כמעט שנה. שמתי לב שאת השנתיים האחרונות או יותר ניהלתי מתוך חשש לא להיות כמו אמא שלי. כך למשל חיכיתי עם החתונה (לא מיהרתי להתחתן) מתוך מחשבה שאם לא אתחתן באותו גיל כמו אמא שלי זה יתן לי גורל חיים אחר. אבל אני ממשיכה להיות במירוץ נגד אמא שלי... ואני רק מפסידה. אמא שלי לא ממש עבדה לפני ההריון- היה לה תואר שלא סיימה אותו ואחרי ההריון נהפכה לעקרת בית וגדלה שלושה ילדים עד מותה. ואני מוצאת את עצמי מתקשה למצוא עבודה נוספת, יש לי עבודה כיום בתחום שלמדתי (בניגוד לה אני כן סיימתי ללמוד והמשכתי ללמוד תארים מתקדמים) אך זו עבודה לא יציבה ואין אפשרויות קידום או פנסיה. אין בעבודה הזו הבטחה לעתיד לעת זקנה למשל וזה מפריע לי. כי אני מרגישה שאני עדיין כמו אמא שלי... ואני חוששת שכאשר אכנס להריון ואלד, אמצא את עצמי רוצה להשאר בבית כי זה קל ונוח מאשר חיפוש מתיש אחרי עבודה. כך שאמנם אם אשאר בבית מסיבותיי האישיות, אני לא אוכל להמנע מלראות שוב קווי דמיון מדאיגים ביני לבין אמא שלי. וזה כל כך מלחיץ הגיע למצב שאני מתחילה לחשוב שאפילו מבחינה חברתית אנו דומות- שלפני חתונה היינו תוססות ובילינו הרבה עם חברים וחברות ואחרי החתונה אנשים פונים לעיסוקיהם ומתבגרים ופחות נפגשים וכולם מתרכזים בתא המשפחתי, גם אני, וזה יותר מדי דומה למה שהיה לאמא שלי. וזה כל כך מפחיד. אני כבר פוחדת שתהיה לי בת בהריון ראשון כמו לאמא שלי... כבר עדיף לי בן... אבל גם אם באמת יהיה לי בן בכור (ולא בת) עדיין אחפש קווי דמיון ביני לבינה. איך לצאת מזה? מה עזר לכן? אני משתמשת הרבה בחשיבה חיובית ובטכניקת החקירה עם ארבע שאלות והיפוך שפיתחה ביירון קייטי בטכניקת "העבודה" וזה עוזר אך לא מספיק. מקווה לשמוע מנסיון שלכן איך התמודדתן עם הצל הזה של אמא שלכן. ענת.