שלום- עזרה

[2blikeangel]

שלום- עזרה

אמי נפטרה כשהייתי בת 11 בערך. היום אני בת 28 ונשואה כמעט שנה. שמתי לב שאת השנתיים האחרונות או יותר ניהלתי מתוך חשש לא להיות כמו אמא שלי. כך למשל חיכיתי עם החתונה (לא מיהרתי להתחתן) מתוך מחשבה שאם לא אתחתן באותו גיל כמו אמא שלי זה יתן לי גורל חיים אחר. אבל אני ממשיכה להיות במירוץ נגד אמא שלי... ואני רק מפסידה. אמא שלי לא ממש עבדה לפני ההריון- היה לה תואר שלא סיימה אותו ואחרי ההריון נהפכה לעקרת בית וגדלה שלושה ילדים עד מותה. ואני מוצאת את עצמי מתקשה למצוא עבודה נוספת, יש לי עבודה כיום בתחום שלמדתי (בניגוד לה אני כן סיימתי ללמוד והמשכתי ללמוד תארים מתקדמים) אך זו עבודה לא יציבה ואין אפשרויות קידום או פנסיה. אין בעבודה הזו הבטחה לעתיד לעת זקנה למשל וזה מפריע לי. כי אני מרגישה שאני עדיין כמו אמא שלי... ואני חוששת שכאשר אכנס להריון ואלד, אמצא את עצמי רוצה להשאר בבית כי זה קל ונוח מאשר חיפוש מתיש אחרי עבודה. כך שאמנם אם אשאר בבית מסיבותיי האישיות, אני לא אוכל להמנע מלראות שוב קווי דמיון מדאיגים ביני לבין אמא שלי. וזה כל כך מלחיץ הגיע למצב שאני מתחילה לחשוב שאפילו מבחינה חברתית אנו דומות- שלפני חתונה היינו תוססות ובילינו הרבה עם חברים וחברות ואחרי החתונה אנשים פונים לעיסוקיהם ומתבגרים ופחות נפגשים וכולם מתרכזים בתא המשפחתי, גם אני, וזה יותר מדי דומה למה שהיה לאמא שלי. וזה כל כך מפחיד. אני כבר פוחדת שתהיה לי בת בהריון ראשון כמו לאמא שלי... כבר עדיף לי בן... אבל גם אם באמת יהיה לי בן בכור (ולא בת) עדיין אחפש קווי דמיון ביני לבינה. איך לצאת מזה? מה עזר לכן? אני משתמשת הרבה בחשיבה חיובית ובטכניקת החקירה עם ארבע שאלות והיפוך שפיתחה ביירון קייטי בטכניקת "העבודה" וזה עוזר אך לא מספיק. מקווה לשמוע מנסיון שלכן איך התמודדתן עם הצל הזה של אמא שלכן. ענת.

 

[שמש ניצחית]

אמממ

ראשית ברוכה הבאה... שנית למה את מרגישה צורך להתחרות עם אמא שלך????? אימך בחרה את התנהלות חייה ....ואת צריכה לבחור את התנהלות חייך בלי קשר לאימך. ומניסיון המון זוגות נשואים שהביאו ילדים בלי שום קשר לאיבוד אם ...מפחיתים את הפגישות החברתיות כי ילדים דורשים המון זמן והמון יחס ועם עבודה ויחסים קצת קשה גם לנהל קשרים חברתיים פוריים... אני יכולה רק להגיד לך שכשאתה מנסה להיות שונה כל כך ממישהו אתה מוצא את עצמך מפסיד ,רק משום שאתה מנתב את כל האנרגיה שלך למלחמה שאין לה בסיס, במקום לחיות! פשוט תחיי את חייך כמו שאת רוצה ותיהי מאושרת עם הבחירות שלך,אני בטוחה שכל מה שאימך רוצה זה שתיהי מאושרת. ואני לא חיה בצל של אמא שלי,אני שאבתי ממנה את כל הטוב ובחרתי מהכל את מה שמתאים לי בחיים ולאופי שלי...ושידרגתי קצת .

 

[hartuvim]

הי ענת../images/Emo140.gif

נדמה לי שאת חדשה כאן, אז- ברוכה הבאה לביתנו הקט.. אני מאוד מבינה אותך. גם לי יש מחשבות כאלה וניסיונות להשתחרר מהם. גם אני חושבת על הרבה דברים במה אני שונה מאמא כדי שלא יהיה לי גורל כמו שלה (גורל, הכוונה לכך שחלתה ונפטרה צעירה. אני לא מאמינה בגורל כמשהו שנכתב מראש...). פעם זה היה יותר חזק. היתי בטוחה שאין שום אפשרות שלא יהיו לי חיים כמו שלה, ובעיקר שאין אפשרות שלא אחלה ואמות כמוה. מתישהו בטיפול הבנתי שאלה חרדות לא רציונאליות וזה קצת עוזר לי. אני מנסה לראות ולזכור איפה החיים שלי שונים בצורה מהותית: בצורת הזוגיות, בצורת החיים, בבחירות שאני עושה. ועדיין- אם יש רגעים שאני חושבת שאני בוחרת בדרך דומה לשלה, זה מפחיד אותי. נדמה לי שזה חלק מההתמודדות שלנו בחיים שאחרי פרידה מוקדמת מידי מאמא, ואני מנסה להתמודד...

 

[סְקָאלִי]

היי 2blikeangel, ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה אל ביתנו. הנושא שאת מעלה מעניין, ולמיטב זכרוני - באופן מפתיע - לא דנו בו מעולם בפורום. יש שני נושאים ראשונים שקופצים לי לראש בהקשר לנהושאים שהעלית. אחד קשור לחשיבה קצת מאגית, כאילו אם נשנה דבר מסוים, נצליח לשנות גורל מסוים. את מציינת שאיבדת את אימך בגיל צעיר מאוד, ואולי משם שורשי החשיבה הזו. הנקודה השניה, והיותר מהותית בעיני, היא שהרבה אנשים, בלי קשר ליתמות או לא, לוקחים את הוריהם כנק' הצתייחסות למה שנכון ומה שלא נכון לעשות. אם את מעלה את נושא הקריירה, את יכולה לחפש קצת ביבליוגרפיה על אורניה יפה-ינאי - היא מחזיקה באמונה שהרבה מהבחירות המקצועיות של אנשים אפשר להסביר לפי הרקע של הוריהם - חלקם מתוך רצון להמשיך במסורת המשפחתית, וחלקם מתוך רצון לצאת דווקא נגד מה שראו בבית, אבל בין שזה דומה ובין שזה שונה, הרבה פעמים ניתן למצוא קשר למה שעשה ההורה. אני מניחה שניתן להרחיב את המודל הזה גם לבחירות אישיות נוספות, כמו החלטה על באיזה גיל להינשא, כמה ילדים ללדת וכד'. נושא מעניין מאוד העלית, אשמח לשמוע תגובות של בנות נוספות ולפתח את הדיון בענין. אשמח מאוד אם תשארי איתנו, את מאוד מוזמנת לשתף ולהשתתף ככל שמתאים לך, כמובן.

 

[אשבל1]

שלום לך...

וברוכה הבאה....... אני מאוד מבינה את הדברים שכתבת, את הפחדים, ולכל אחת מאיתנו יש את הפחדים והחרדות שלה בעיקבות היתמות. אני מאוד ממליצה לך למצוא מטפלת טובה ולנסות להבין את הפחד יותר לעומק, מעבר לגורל, כדי שתוכלי להנות מחייך בלי שהפחד ירדוף אותך..... לדעתי, בכל שלב מגיעים פחדים אחרים ולכן גם אני, פניתי לקבלת עזרה מספר פעמים, לפעמים אפילו למספר שיחות מצומצם, להבנת מקור העניין, החיים יותר פשוטים לאחר מכן. ערב נעים..

 

[קינגית7]

כן, זה מפחיד

קשה להתנתק ממה שראינו בילדותנו ואנחנו יודעים עכשיו בבגרותנו. אבל אם מתמקדים בפרטים הקטנים יותר ולא רק בדברים הכלליים, רואים שאנחנו נשים אחרות מהאמהות שלנו, פשוט כי זה טבע אנושי, נולדים אחרת, ערבוב גנטי אחר יוצר אדם אחר שמושפע מסביבה אחרת. אין סיבה באמת לחשוב שהגורל שלנו קבוע מראש, פשוט כי זה לא ייתכן שאמא שלנו מתה כי זה היה הגורל שלה שקבע לה אלוהים או מישהו. בגלל זה, נראה לי שההגיון מוביל למסקנה שאנחנו חיים את החיים שלנו, כולנו, בקוים מקבילים. רבות לומדות, מסיימות או שלא, עובדות בבית, מחוץ לביץ, בעבודה כזו או אחרת, פשוט תסתכלי על הפרטים הקטנים, את תראי שאת לא אמא שלך והגורל שלכן, למרות שהוא מאוחד כי היא אמא שלך, הוא נפרד. למה את חוששת מהדמיון דווקא בכל הדברים הללו? אצלי החשש הוא מהדמיון הפנימי, האישיותי, זה שייתכן שהוביל למחלה ולמוות, לסבל הזה הנורא. ויש דמיון. לצערי ולגאוותי, אני ואמי דומות באופי, אלא שאמי דאגה לכך שאני לא אהיה בדיוק כמוהה, היא פשוט עשתה דברים אחרת מההורים שלה ועוד דברים. היא הייתה אשה הרבה יותר טובה ממני, נעימה ממני, וותרנית ממני, בעלת חוכמת חיים גדולה ויכולת בין אישית פנומנאלית. אצלי זה לא קיים. את מבינה, אני מסתכלת על הפרטים, מנסה לשפר במקומות הרגישים, כדי שגם אני לא אחלה מאותן הסיבות ואני גם הולכת לטיפול. אמי לא הרשתה את זאת לעצמה באמת.

 

[מיקימק]

באמת נושא מענין

אני ממש מבינה אותך ואת החששות שלך. אבל, מה שאת מספרת כאן, קורה להמון אנשים. אנחנו מתבגרים ובאמת הופכים ליותר משפחתיים כשיש ילדים, וזה הפוקוס בחיים. אבל, מי שבאמת רוצה לשלב בין הדברים יכולה. ומי שלא, אפשר מאוד להבינה. ובאמת תכניות נקטעות ומשתנות כשמצטרפים אלנו הילדים. וזה בסדר, כי ככה זה העולם. בקיצור, הפחד שלך מובן. אבל, אני חושבת שאת צריכה קצת להרפות מההשוואות האלו לאמא שלך ופשוט לחיות את החיים שלך כמו שאת רוצה. להנות ממה שיש ולהזכיר לעצמך שקודם כל את עושה דברים בשביל עצמך, ולא בשביל להתחמק מגורל זה או אחר.

 

[dear prudance]

צל?

לי יש הרגשה אמיתית כזאת אפשר לאפילו להגיד שזו מן ידיעה שמסתתרת ובורחת החוצה לפעמים שבגיל 40 יהיה לי סרטן. אני לא יודעת להסביר אותה. אני כשהייתי יותר צעירה ניסיתי להיות כל הזמן דומה יותר ויותר לאמא שלי , להיות רכה כמוה עדינה כמוה מאמינה כמוה. אחרי תקופה ארוכה הבנתי שאני לא רוצה להיות כמוה "לגמור כמוה" כמו שאומרים. אשה שבעלה השתלט עליה ולא נתן לה את הצרכים הבסיסים שהיתה צריכה אשה שתמיד העמידה אנשים אחרים לפני טובתה שתיד סלחה ותמיד וויתרה -קשה לי לומר ולכתוב זאת אבל חלשה במקום כלשהו. (-וכנראה זה הכעס שלי עליה...)אמא שלי שנתנה לכאב ולצער שלה לאכול בה עד שהוא קיבל גודל ושם - סרטן. הפסקתי להאמין אני דעתנית ונראית חזקה באמת מבחוץ- תקופה ארוכה האמנתי שכך אני שונה ממנה. כשהתחלתי לחשוב על מה שכתבת הבנתי שבעצם אני עדיין דומה לה. אני לא מטפלת בעצמי אלא באחרים. אולי אני מרגישה בתוכי שאני מגדלת משהו שיסרטן אותי בסוף כי לא אטפל בו? אולי אני טווה את חיי מולו? ממה את כל כך פוחדת למה הדמיון בניכם הוא זה שמראה על גורל דומה? כשהתחלתי לכתוב לך סקרנתי אותי לגבי שיטת ביירון קלי וקראתי קצת עליה. והיא טוענת שמחשבה לא נכונה יוצרת רגשות כואבים. אני חקרתי את מחשבותיי,ניסיתי להבין למה אני מרגישה שאני אקבל סרטן הבנתי באיזה מקום .והדרך לישום ולפעולה ואפילו לשינוי ההרגשה עוד ארוך. מה איתך? מאיפה לך נובע ההקשר בין הדמיון בינכן לגורל הדומה? אולי אם תביני למה את חושבת ככא יהיה ניתן לנסות לשנות את ההרגשה.

 

[2blikeangel]

תודה לכולכן על כנותכן והרצון לעזור

אני כבר מרגישה מעט הקלה, שאני לא לבד בתחושות הללו. מדוע אני מריגשה דומה לאמא שלי? כי חוזרים ואומרים במשפחתי עד כמה אני דומה לה שיש לנו מבנה גוף דומה מבנה פנים דומה שיער דומה אפילו השיניים אותה איכות

לכל בני משפחתי יש את השיניים של אבא שלי והם משלמים הון עתק לרופאי שיניים. ורק אני לא. נשמע מצחיק אבל כל הזמן אומרים לי כמה אני דומה לה או איזה יתרונות נתברכתי בהם כמוה כשליתר המשפחה לא. זה עוד יותר מחזק את התחושה שאני מכולם דומה לה ואחי ואחותי ממש לא. או למשל- בחתונה שלי נפגשתי עם בני משפחה שלי מצד אמא שלא ראו אותי מאז שהייתי בת 10, והיום 18 שנה אחרי- הם אומרים לי שזה מדהים עד כמה אנו דומות... וזה קשה לשמוע את זה מכל כך הרבה בני משפחה לאורך השנים. לכן יש את התחושה שאני לא אני אלא אני אמא שלי בהרבה מובנים, שהיא הצל שלי באיזושהי דרך. אז אתן אומרות שכל פעם שהחשש מתגנב אליכן אתן אומרות לעצמכן בנחישות שלא, אתן לא תהיו כמו אמא שלכן? שאתן זה אתן, ויש לכן חיים משלכן וגורל משלכן? ולליזה, מעניין מה שסיפרת על עצמך כאמא לבת בוגרת שהיא שונה ממך במובהק- באופי שלה מזה שלך. זה נותן לי נקודת אור. לסקאלי- אני אכן מחזיקה בחשיבה מאגית... תודה על ששיתפתן אותי, זה מאוד עוזר. תמשיכו, אשמח לשמוע מכן עוד על דרכי התמודדות, איך ומתי התחלתן לחיות את חייכן שלכן.

 

[סְקָאלִי]

עוד 2 דברים

1. הוספתי את השרשור המעניין הזה להודעות המומלצות [טגליינס]. 2. עוד מחשבה בנוגע למה שכתבת - אני בכמה דברים דווקא מצטערת איני דומה יותר לאימי - היא הייתה הרבה יותר אמיצה ממני, הרבה יותר החלטית ממני, יותר מהירת מחשבה ממני, יותר פרקטית, תכונות שלא היו מזיקות לי ... נכון שהכרתי את אימי רק בתור ילדה, ויתכן שהעצמתי תכונות שלה, אבל למדתי עליה גם דרך אנשים אחרים, ולכן אני די בטוחה בייחוס התכונות האלה. ואם כבר - אתמול ראתה אותי מישהי שלא ראתה אותי זמן רב, וברגע שנכנסתי לחדר היא פתאום קפאה במקומה והסתכלה עלי במשך כמה שניות המומה. אח"כ הסתבר שלקח לה כמה שניות לזהות אותי, ונראיתי לה כמו אמא שלי ... אמרתי לה שבשבילי זו מחמאה ...

 

[חייכנית ואופטימית]

לי תמיד אמרו שאני דומה לאבי...

גם אמי ואבי היו אומרים לי את זה כל הזמן. זו גם כנראה הסיבה שלאחר הגירושים של הוריי, אמי ואני היינו רבות לא מעט, כי היא כל הזמן טענה שאני כמו אבי ואני כל הזמן לוקחת את הצד שלו. ביליתי את רוב חיי כבוגרת לעשות הכל כדי שלא להידמות לה במיוחד אחרי שנפטרה מסרטן (שאני בטוחה שקיבלה אותו מסיבות נפשיות...היא תמיד כ"כ הקפידה לשמור על הבריאות הפיזית שלה). לאחר שנולד בני, לפתע התחילו לצוץ אצלי התנהגויות שלה או שהייתי מוצאת את עצמי אומרת משפטים שהייתה אומרת לנו כילדים וזה מאוד הלחיץ אותי, זה הגביר אצלי את החשש לשחזר את הסיפור שלה... איך אני מתמודדת עם זה? אני מזכירה לעצמי שאני מאוד שונה ממנה ובעיקר שנסיבות חיי מאוד שונות משלה: היא לא למדה באוניברסיטה והתחתנה בגיל מאוד צעיר נישואי בוסר ואילו אני עשיתי שני תארים (תמיד היה מאוד חשוב לה שאני אמשיך ללמוד, חבל שהיא לא זכתה לראות אותי מסיימת את לימודי...) התחתנתי בגיל יותר מאוחר ובחרתי לי בן זוג מקסים ותומך וזה רק על קצה המזלג... ...אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו לא זהות לאימהות שלנו ואנחנו לא נסיים את חיינו כמותן. תחיי את החיים שלך, כפי שאת רוצה לחיות אותם ותנסי שלא להשוות את חייך לחיים של אימך...

 

[shandror]

למה??

למה את כל כך מפחדת לדמות לאמא שלך?? רק בגלל שנפטרה מסרטן בגיל צעיר??, אני חושבת שהקידמה והרצון של הנשים להיות כמו הגברים: שוויון זכויות - קצת הפריע לנו, זה בא נגדנו, מה רע ברצון לגדל את הילדים , ולהיות איתם בבית?? למה זה נתפס כדבר שלילי?? אני אישית הנדסאית אדריכלות, גרפיקאית, עבדתי כל פעם במשרד אחר, ומה שהפריע לי להתקדם ממש זה הרצון להגיע הביתה מוקדם, כדע להוציא את ילדיי מהגן בעצמי, ולהיות איתם - אני ולא מטפלת, שיהיה להם ארוחה חמה וחיבוק שלח אמא, אחרי כל לידה הייתי איתם שנה בבית - ועזבתי עבודה טובה, כדי שאני אטפל בתינוקות שלי ולא מעון או מטפלת זרה, מה רע בזה??? אם אנחנו "הנשים" נזלזל בעקרות הבית שבחרו לוותר על קריירה (אני אישית לא מעניינת אותי קריירה או עבודה בחוץ) הילדים ממלאים אותי וזה שאני בבית כשהם חוזרים מביה"ס וזה שאני איתם בחופשות, ממלא אותי - בדיוק כמו אמא שלי!!! היא לא רצתה בזה בשבילי - ואני מרגישה שאני מאכזבת אותה אולי בזה שאני לא עובדת שעות על גבי שעות במשרד ממשלתי, או עושה הרבה כסף!! וגם אני נלחמתי עם זה עם עצמי ועם בעלי אני עדיין נלחמת - אבל אני רוצה!!!!! להיות פה בשבילם!!!!אני רוצה!!!!!!!!!לתת להם את כל התשומת לב, כל החינוך , כל האהבה שאני יכולה לתת ולא רק לחזור הביתה לארוחת ערב ולישון!!! ואם זה אומר להיות כמו אמא שלי אז אני שמחה וגאה!! היא היתה אמא מעולה!! ואני עובדת עם עצמי כל יום ואומרת שבקול!! ליקום!!! אני אחיה בשבילם עוד לפחות 70 שנה!!!!!! עד שיהיו להם נכדים ולא יזדקקו לי יותר!!!!1 אני אחיה הרבה זנים בשבילם!! ולא אהיה כמו אמא שלי בנקודה הזו!! (כי אומרים שאנשים יודעים ומרגישים מתי הם ימותו, ומתכננים את חייהם כך שיספיקו מה שיספיקו לפני!! אמא שלי דיברה הרבה על זה שהיא תמות מוקדם!1 שהיא לא תהיה זקנה - ככה החברות שלה מספרות!)

 

[shandror]

הוספה קטנה

אם אנחנו הנשים נזלזל בעקרות הבית שמטפלות ומגדלות את הילדים! נעביר מסר לילדינו לזלזל בנו, ובנשים בכלל! כאילו זה לא דבר מכובד!! אני חושבת שזה הכי מכובד בעולם!! גם אשת קריירה מצליחה !! בסופו של דבר נדרש ממנה לדאוג לילדים, לדאוג מי יטפל הבם כשהן בעבודה, ולדאוג לחינוכם, להוציא אותם מהמסגרות כיש בעיה , להישאר איתם בבית כשהם חולים .. כל זה נשאר על האישה! זה שהיא יוצאת לעבודה קשה בחוץ לא פוטר אותה מכל זה! אז בס"הכ נדפקנו!! נשים יקרות!! אני אוהבת אותכם!! תהיי גאה בזה שאת עם הילדים!!! תהני מהם כל דקה ודקה!!ותהני מהחיים הנפלאים ומכל יום שאת חיה ואת איתם תחיי את היום כאילו לא יהיה מחר!!

 

[efratushb]

גם אני מסכימה עם כל מילה

גם אני גידלתי את ילדיי עד גיל שנה ואז למעון ודואגת להוציא אותם מהגן בעצמי ככל שמתאפשר לי. כמו אמא שלי שתמיד חיכתה בבית עם ארוחה חמה וחיבוק.

 

[shandror]

אני מקווה שעוד יגיבו

ושכל העולם יראה וידע!! שזה לא בושה!! להיות שם בשביל הילדים שלנו, ולבחור במקצוע הכי שווה בעולם והכי חשוב בעולם!! אמא! גם אם זה אומר לא לעבוד בחוץ!

 

[אשבל1]

../images/Emo45.gifמסכימה איתך

כך גם אני מגדלת את ילדיי.......