שלום ללוחמים

[Talia E]

אל תעלב אבל...

האגו של המטפל מקומו מחוץ לטיפול. הדבר היחידי החשוב הוא המטופל, והוא לא חייב לתת פידבקים למטפל... אני לא מבקרת אותך, כמובן שאתה רק מתחיל בתחום, אבל זה סוויץ´ שחשוב לעשות

 

[החור שבבלון]

אהה..רק עשיתי מעט צחוק מהאגו הנפוח

שלי.....לא ממש התכוונתי ברצינות

דבר שני בקשר למה שכתבת על ג´ינסג נזכרתי שפעם אמא שלי ניסתה לקחת ג´ינסנג והיו לה דפיקות לב עד כדי אילוצה להפסיק......עכשיו כשכתבת מה שכתבת ,אני חושב שאולי יש קשר בין הדברים...מעניין....אני זז מהבית להתראות לכם...

 

[עינת מירון]

חס וחלילה להעלב. ועוד ממני ../images/Emo6.gif

אני פשוט לא עומדת בקצב של 3 פורומים ועבודה שוטפת במשרד. אני מזכירה לך שאני עייפה וסובלת כתוצאה מהעייפות מקשיי ריכוז

אני לא ממהרת לפורמולות צמחי מרפא כי זה לא ממש מדבר אליי, 2 הדברים היחידים שאני מקפידה באמת לקחת הן הגלולות והאלטרוקסין, בשביל המולטי ויטמין שמתי תזכורת קבועה באאוטלוק

 

[סתר]

עינת יקירתי שלום,

וברוכה הבאה לפורום שלנו. קראתי את ההתכתבות בין טליה ובינך... באחת השורות כתבת "2 הדברים היחידים שאני מקפידה באמת לקחת הן גלולות ואלטרוקסין". הידעת שנטילת גלולות במצבך מחלישה מאוד, ואפילו יכולה לפגוע באנרגיית הצ´י שהיא אנרגייה אורו-גניטלית ? מבלי הכנס לפרטים שקלי בבקשה את האפשרות להמנע לתקופה מגלולות ומקיום יחסי מין. אולי זה נשמע לך משונה, אך במצבך, את חייבת לחזק את אנרגיית הצ´י שלך שהיא אנרגייה חיונית בסיסית. מקווה שתקבלי באהבה. אתי

 

[Talia E]

אני חייבת לזוז, אז

אני רק אתן לך תגובונת עכשיו ונמשיך מחר... הסיפור שלך הוא "קלאסי" מבחינת חסר ג´ינג, ולדעתי יש מקום להתעודד מזה. הסיבה להתעודד היא, שהמצב שלך קרה בעקבות אורח חיים קיצוני (+ רגישות מוקדמת, יש אנשים שהיו מסוגלים "לשרוד" את זה, בזכות ג´ינג חזק מאד שקיבלו מהוריהם). אילו היה המצב נוצר באורח חיים רגיל, אז זה היה מעיד על מצב קונסטיטוציני (מבני, מולד) חלש מאד, שקשה יותר לטפל בו. אצלך, לעומת זאת, יהיה ניתן לטפל, כנראה, בצורה אפקטיבית, בין היתר על-ידי שינוי אורח החיים. כלומר, לטיפול יש הרבה יותר סיכוי להצליח בצורה טובה! יש לך כבר קצת יותר חשק לשנות?

אגב, כבר עשית שינוי משמעותי, וזה יופי "נדבר" מחר, טליה

 

[עינת מירון]

כולי ציפייה להמשך מחר ../images/Emo45.gif

 

[Talia E]

או קיי...

אז כעת, כדי שאוכל לתת לך כמה הצעות מעשיות, ספרי לי יותר על חייך כיום: מה זה שעות עבודה "רגילות"? מה, מתי, כמה, באיזה אופן את אוכלת? [נקודה זו היא חשובה ביותר: כדי להפיק את מירב הצ´י מהמזון, חשוב לא רק מה את אוכלת, אלא גם באיזה מצב את - רגועה/בלחץ/תוך כדי דברים אחרים... וכו´). איזה דברים, אם בכלל, את עושה בשביל עצמך, להנאה שלך? האם יש לך זמן לפגוש את האנשים שאת רוצה? כשאת פוגשת אותם - באיזה שעות ומה אתם עושים? בין אילו שעות את ישנה? איך השינה שלך? האם יש לך מחלות/תופעות אחרות, שהיית רוצה לשתף?

 

[עינת מירון]

אוקיי.. אז ככה ../images/Emo13.gif

שעות עבודה של 9-18 עם חריגות.. ל-19:00, או 20:00 אני אוכלת מה שבא לי. אם זה יום שבו אני "טורפת" רק סלטים וירקות או שווארמה בלאפה עם כל התוספות. בדרך כלל אני אוכלת ארוחה אחת בצהרים ויש ימים שאני רעבה גם בערב אז אני חוטפת דברים קטנים (מרק, יוגורט וכו´). אני לא אוכלת ארוחת בוקר ולא שותה קפה או תה (אם כבר אז רק בבית קפה בערב עם חברים או חד פעמי במהלך היום וממש לא כל יום, אפילו פעם בשבועיים-שלושה). ארוחת צהריים אני אוכלת בערך ב-13:00 בין העבודות שיש לעשות, המצב..? תלוי באותו יום.. (לחוץ, עצבני, נינוח..). מה אני עושה בשביל עצמי? אפילו מקלחת כמו שצריך לא תמיד יש לי כוח לעשות...

מאוד נהניתי מהמכון כושר, אבל מאז העייפות וקשיי הנשימה, הפסקתי לחלוטין להתאמן. אני משתדלת לוותר על האוטובוס בחזרה הביתה ולצעוד 20 דק´. זמן יש לי לפגוש את החברים, השאלה היא אם יש לי כוח ולזה התשובה במרבית המקרים - לא. אם כבר נפגשים, אז זה רק אחרי העבודה וב-22:00 גג אני בבית בדרך למיטה. 23:00-08:00 לפחות.. הן שעות השינה (למעט ימים שבהם אני עושה דיקור ואז זה עד 07:00), אני חושבת שאני ישנה טוב... רצוף. אני בן אדם בריא ובלי מחלות, בשנה האחרונה איזנתי לחלוטין את בלוטת התריס שלי והברזל והבי-12, ככה שזו אני.. "סתם" יאפית תל אביבית

 

[Talia E]

בואי נתחיל לבדוק אפשרויות:

האם יש לך אפשרות לצאת מהעבודה לאכול בחוץ (אפילו על ספסל בחוץ), או לאכול בחדר מבודד, שבו תוכלי להיות רגועה ולהתרכז אך ורק באכילה? האם יש לך אפשרות להביא אוכל מהבית/לקנות ארוחה חמה? (נדבר על סוגי מזון בהמשך) האם למדת אי פעם נשימה מהבטן? נסי להניח יד אחת על הבטן ויד אחת על החזה, או שתי הידיים על הבטן, אם זה יותר נוח מבחינת הסביבה שלך (כן, כן, ממש עכשיו...), ולנשום כך שרק הבטן התחתונה מתנפחת ולא החזה. בתחילה ניפוח הבטן יהיה מלאכותי, אך בהדרגה הוא יהפוך טבעי. זוהי למעשה נשימה שכוללת את מלוא נפח הריאות, בניגוד לנשימה שאנו רגילים אליה, שהיא נשימה שטחית יותר. נסי לנשום כך כמה שיותר (אם תעשי זאת, היא תהפוך לנשימה הטבעית שלך, וזה יהיה נהדר), ויהיה נחמד במיוחד אם תקדישי 3 דקות לזה לפני שאת יושבת לאכול. האם יש לך אפשרות באחד מהימים לצאת מוקדם יותר מהעבודה? האם יש לך אפשרות להיות פחות לחוצה/לנוח יותר תוך כדי העבודה? אולי לשנות את האופן שבו את עובדת? - מישהו אחר, למשל, היה עושה זאת בצורה אחרת מכל מיני מאפיינים, פשוט כי הוא אחר - כלומר, אפשר לשנות. נסי לדמיין מישהו רגוע שאת מכירה נמצא בעבודה הזו; נסי לחקות אותו מבחינה פנימית (מחשבות/רגשות...) וחיצונית. את יכולה גם להחליף כל מיני אנשים, ולראות "עם" איזה הכי נחמד לך לעבוד. ועוד כמה שאלות: האם את סובלת מקור? קור באיברים כלשהם (למשל רגליים)? על השאלות הבאות את יכולה לענות לי במסר אישי אם את מעדיפה: איך השתן שלך? - האם הוא שקוף או כהה, תכוף או לעיתים רחוקות?, רב או מועט? מה טיב יחסייך עם הורייך? האם את מרוצה מהמקום, הבית, שבו את גרה? האם השקעת בטיפוחו? עני לי על הדברים האלה בינתיים... לסיום, האם את מכירה בכך שאת למעשה לא בריאה, ושיש מצב הדורש טיפול?..

שיהיה לך יום נפלא, טליה

 

[אשכר]

חיים הוליסטים - מעה שקל לקילו

למה חמש בבוקר? 2את הטאי צ´י שלי אני עושה בשתיים בלילה. לעיתים נדירות אני נשאר ער עד שעה 5 (למרות שאז העולם מגניב בטרוף - כל הצבעים נקיים וחזקים, האויר סבבה, וכו´.)

 

[bigfish]

ועוד הערה בקשר לעייפות הכרונית...

מניסיוני האישי אני יודע ש: מצב של עייפות-כרונית, מצב שבו האדם ישנוני מאוד ו"חי משינה לשינה" קורה לרוב כשלאדם יש נטייה להדחיק (להדחיק="לא להביע") את רגשותיו האמיתיים... כעס, פחד, בדידות ותסכול, אלו הם סוגי הרגשות שלרוב אינם "מקובלים" בחברה שלנו, אך כשהגוף אינו מביע את רגשותיו הוא נהיה "חלש", וזקוק למספר יוצא-דופן של שעות-מנוחה... ולכן, ההמלצה שלי עבור בן-אדם הסובל מעייפות-יתר: למצוא דרכים להביע יותר רגש, ובייחוד את הרגשות ה"מלוכלכים"... (קריצה) אני מוכן להתערב שישנו שם איזשהו קטע של כעס, זעם, תסכול שאיננו מקבל את ביטויו... הבעה של רגשות כאלו (כאשר הם באמת עולים) היא ה*צעד הראשון* להגדלה של רמת האנרגייה והחיות... "אין שמחה ללא כעס" אם האדם רוצה להרגיש טוב יותר ואנרגטי יותר, עליו למצוא את הדרך לבטא את מה שלא נוח לו... אמיר נשמע מעניין, אבל כיצד פורקים כעס? אך ורק בצורה גופנית... לא, הגברת הפעילות האירובית לא תעשה את זה... (הרבה מאוד מהחולים במחלה הזאת הם ספורטאים מדופלמים), "Give Yourself a Break...l" Give Yourself a Break!1 נכון, זאת לא חוכמה מצידי להגיד להוריד את האינטנסיביות בחיי היום-יום, זהו דבר שקשה מאוד לעשות עבור מי שהתרגל(ה) לכך... זהו אולי הפתרון לטווח-הארוך, אבל לטווח-הקצר, בפעם הבאה שאת מרגישה את הכעס הזה או את התסכול הזה בוערים בתוך הגוף שלך==>>> שחררי אותם! את תרגישי באופן מיידי עלייה ברמת האנרגייה והחיוניות הטבעית שלך... אני מניח שזהו הדבר העיקרי שסובלים ממנו במחלה מסוג זה, ז.א. מתחושה שהחיים עוברים ושום דבר לא קורה, או במילים אחרות מחוסר בדברים הכי בסיסיים לאדם: שמחת-חיים, התלהבות-טבעית, תשוקה וציפייה דרוכה לקום מחר בבוקר, לחייך אל השמש, להריח את הפרחים וכו´... תני ביטוי לכעס שלך... צעקה, בכי (אם את מרגישה אומללה), שבירה, ניתוץ, הכאה (של מזרונים, כריות, ארונות-ישנים, שק איגרוף וכו´...) את מוכרחה לתת ביטוי לרגשות שלך! מ-ו-כ-ר-ח-ה! אני למשל, יש לי תרגיל מצויין להוצאת כעס: אני פורס על הריצפה שלושה מיזרונים, ושוכב על המיזרון האמצעי. על שני המזרונים האחרים אני מניח (לפני שאני נשכב) שתי כריות. אני נשכב על המזרון האמצעי ומתחיל להוציא את הזעם שלי על ה"אם-אמא" של הכריות... הבנת? ניתן ללוות תרגיל זה בצעקות, ברקיעות ברגליים על המזרון, ובכל דרך-ביטוי אחרת שעולה באותו הרגע... העיקר הוא להוציא את האיכסה מבפנים... תרגיל נוסף: באוטו. אני משתמש באוטו שלי והופך אותו ל"אי של צעקות". תני ביטוי לרגשות שלך ולאגרסיות שלך בעת נסיעותייך באוטו... זה הרבה יותר מעניין ומועיל מאשר לשמוע את אותם השירים בגלגל"צ... (או בכל תחנה אחרת)... תקשיבי לעצמך תוך כדי נהיגה, וצירחי בקולי-קולות! אבל לא להזניח את הידיים והרגליים, הם כלי הביטוי העיקרי של הכעס, למצוא דרך להשתמש בהם! (אגרופים, בעיטות, רקיעות ברגליים וכו´) אנא דווחי לי אם זה עזר לך... שלך, bigfish