שלום לכן
הרבה הרבה זמן לא ביקרתי ולצערי אני חוזרת עם דמעות בעיניים. לאחר תקופה ארוכה לבד, בה למדתי להנות מהלבד הזה , לאהוב את עצמי קצת יותר ובעיקר לא לפחד להיות לבד- פגשתי גבר (וכן, כרגיל, כאן התמונה מסתבכת) הוא בתחילתו של הליך גרושים סבוך (דורש משמורת על הילדים) ואני- אני בהתחלה ממש לא הייתי מעוניינת,נראה לי מסוכן מדי. לאחר חיזור ארוך ונמרץ מצידו הסכמתי להפגש איתו, ומה אני אגיד לכן- התאהבות כמו בסרטים. משני הצדדים. עד שיום בהיר אחד הוא נלחץ. נלחץ בעיקר מעצמו, ממה שהוא רוצה שיהיה, ממה שהוא מרגיש, מהכל, וניתק קשר. אני כמובן עדיין מאוהבת, הדמעות עולות לפחות פעם ביום, משתדלת בכל הכח לא ליצור איתו קשר, ולא מוצאת מנוחה. יודעת שצריכה להמשיך הלאה, לנסות לשכוח, לחזור לשגרה שלי אבל איך? מה עושים עם כל הרגשות האלה? לאיפה לנתב אותם? לא מצליחה אפילו לחשוב בבהירות.
הרבה הרבה זמן לא ביקרתי ולצערי אני חוזרת עם דמעות בעיניים. לאחר תקופה ארוכה לבד, בה למדתי להנות מהלבד הזה , לאהוב את עצמי קצת יותר ובעיקר לא לפחד להיות לבד- פגשתי גבר (וכן, כרגיל, כאן התמונה מסתבכת) הוא בתחילתו של הליך גרושים סבוך (דורש משמורת על הילדים) ואני- אני בהתחלה ממש לא הייתי מעוניינת,נראה לי מסוכן מדי. לאחר חיזור ארוך ונמרץ מצידו הסכמתי להפגש איתו, ומה אני אגיד לכן- התאהבות כמו בסרטים. משני הצדדים. עד שיום בהיר אחד הוא נלחץ. נלחץ בעיקר מעצמו, ממה שהוא רוצה שיהיה, ממה שהוא מרגיש, מהכל, וניתק קשר. אני כמובן עדיין מאוהבת, הדמעות עולות לפחות פעם ביום, משתדלת בכל הכח לא ליצור איתו קשר, ולא מוצאת מנוחה. יודעת שצריכה להמשיך הלאה, לנסות לשכוח, לחזור לשגרה שלי אבל איך? מה עושים עם כל הרגשות האלה? לאיפה לנתב אותם? לא מצליחה אפילו לחשוב בבהירות.
