שלום לכן "חדשה"

H T S

New member
שלום לכן "חדשה"

יש לי שתי בנות אחת בת 3 ואחת בת 7 חודשים. הגדולה בזמן האחרון התחילה "להיות מרדנית" זה מתבטא בזה שהיא לאחרונה לא מסכימה ללבוש בבוקר את מה שאני מכינה לה (היא רוצה שימלה קצרה) ובבוקר שאנחנו יוצאות למעון ממש קר וכל בוקר זה ממש מלחמה. השבוע היגענו למעון והיא לא רצתה לצאת מהאוטו לקחתי את הקטנה ואמרתי לה שלום ויצאתי לכיוון הגן (כמובן שהאוטו היה ליד השומר שביקשתי ממנו שלא יזוז משם עד שאני חוזרת) חזרתי אחרי 10 דקות בערך כמובן שהילדה בכתה (ואני הירגשתי חרא) אבל בשאר השבוע היא הודיעה לי שהיא ילדה בוגרת והיא לא בוכה. היא ילדה מדהימה כל מי שמכיר אותה מוקסם ממנה רק בתקופה האחרונה אני פשוט לא יודעת מה לעשות??? הייתי שמחה אם תתנו לי טיפים, כי אני ממש מיואשת מצד אחד אני רוצה להיות חזקה ולראות לה שאני קובעת את החוקים בבית, מצד שני כ"כ קשה לי לראות אותה בוכה או במצב רוח שאני לא מכירה, גם בגן אחת המטפלת אמרה לי שהיא ממש עקשנית בזמן האחרון (אם היא מחליטה משהו אי אפשר להזיז אותה - וזאת מטפלת משנה שעברה שמכירה אותה ויודעת שהיא ממש לא היתה כזאת). תודה מראש
 

אפרתש

New member
אז ככה -

הילדה שלך רוצה להיות עצמאית, ועושה רושם שאת לא נותנת לה מרחב פעולה לבטא. מה אכפת לך שתלבש מה שהיא רוצה? אפשר ללבוש מכנסים מתחת חצאית. ואפשר שתלבש חצאית ויהיה לה קר. תשימי מכנסיים בתיק. את השארת אותה באוטו כאקט של הענשה, של "תראי כמה רע לך לבד, ופעם הבאה תקשיבי לי!". הרי אם היית אומרת לה "את מוכנה לשמור לי על התיק שבאוטו בזמן שאני מכניסה את אחותך לגן? השומר עומד כאן, והוא יעזור לך בשמירה" סיכוי טוב שהיא לא היתה בוכה, אלא גאה על תפקידה. אם את רוצה "להראות לה מי קובע את החוקים בבית" צפויות לכן שנים של מאבקי כוחות. קודם כל - אני לא ממש אוהבת את המילה "חוקים" בהקשר של משפחה. דבר שני - יש בבית דברים שאת קובעת, ויש דברים שהילדה קובעת. חשוב שהילדה תדע שיש דברים שהיא המחליטה עליהם.
 

H T S

New member
יש לי הרגשה שבכלל לא הבנת אותי

הילדה היתה צריכה לרדת גם כן מהאוטו וללכת לגן זה גם הגן שלה. בקשר "לחוקים בבית" צר לי שזה לא לרוחך אבל אנחנו בבית דוגלים שיש חובות וזכויות לכולם, ומשמעת להורים זה "דרך ארץ" אם אני אומרת לה משהו היא צריכה להקשיב ולא לעשות מה שבא לה (ככה אני ובעלי חונכנו "בבית דתי"). וזה שבגיל 3 הילדה קובעת מה ללבוש ניראה לי עוד מוקדם, בפרט שיש "לחץ בבוקר" כי יש לי עוד תינוקת להאכיל/להלביש וכו'. ודרך אגב הילדה כ"כ עצמאית כל הזמן אומרים לי חברים/משפחה ובגן אז לא ממש ניראה לי שאינני נותנת לה מרחב פעולה לבטא כמו שציינת. בכל אופו תודה
 
נראה לי שהאמת איפה שהוא באמצע

אין שום קשר לחינוך דתי (כלומר יש אבל הדת דווקא מצווה על בחירה חופשית). לגבי לבוש אולי כדאי שתבחרו בערב מה היא תלבש. ואז אולי תוכלו לבחור ביחד. תוך כדי שאת מסבירה לה. אז יש יותר זמן גם לוויכוחים. לגבי העצמאות. ילדה יכולה לעשות דברים לבד אבל לא להיות עצמאית מבחינת הבחירה החופשית שלה.כלומר לעשות דברים שמצופים ממנה לבד אבל ללא יכולת לבחור לבד מה היא רוצה לעשות. היא רוצה לבד זה חלק מהפרדות שלה ממך והפיכתה לבן אדם שלם עם רצונות ובחירות. אני כמובן לא חושבת שצריך לתת לה כל מה שהיא רוצה. אבל כן כדאי להקל.ובעיקר נראה לי שהיא צריכה לעמוד בבחירות שלה. אם בערב בחרתם יחד משהו. היא צריכה ללבוש אותו בבוקר. את גם תראי שזה יהיה לה יותר הגיוני. מילת הקסם היא כבוד. תכבדי אותה ואת רצונותיה גם אם את לא יכולה לספק אותם. כך גם היא תכבד יותר את את הדרישות שלך.
 

smintzer

New member
גם אני מבית דתי

לגבי הלבוש בבוקר שתי עצות: 1. לתת לגברת 2 אפשרויות של לבוש שהם מתאימים למזג האויר (לא להיבהל כשיא בוחרת גרביים אדומים וחולצה ורודה. 2. להחליט על הלבוש בערב הקודם וכך למנוע את הלחץ בבוקר. ולעניין ההפגנה בבוקר: אני במקומך הייתי אומרת לה בבוקר: אני יודעת שאת כועסת אבל עכשיו אני ממהרת. כשאחזור לקחת אותך נדבר על מה מפריע לך. לבתי בת ה-4 אני אומרת: יש לך שתי אפשרויות להיפרד יפה או להיפרד לא יפה, זאת הבחירה שלך (בתחלס היא בטח מסתדרת מצויין לאחר לכתך). לא הייתי עוזבת אותה באוטו בכול מקרה. לטעמי האישי כדאי לשכוח מהעניין של כיבוד אב ואם, הרי היא לא עושה את זה סתם! היא רוצה שיקשיבו לה ויתנו לה את תשומת הלב שמגיעה לה. אל לך לשכוח היא עדיין קטנה בעצמה. לי נראה שרק עכשיו נפל לה האסימון שיש לה אחות לתמיד וזה מאוד קשה לה.
 

smintzer

New member
שכחתי להגיד שיש

ספר מצויין "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ואיך לדבר כך שהילדים ידברו". יש להם גם אתר מצורף: מומלץ ביותר!
 

limori

New member
אז אולי תכינו יחד בגדים ערב קודם?

זה מאד עוזר. לי יש ילדה בת שנתיים וחצי שהיא מנהיגה מלידה היא חייבת להחליט/לקבוע/לנהל כל מה שקורה בבית. ולמה את חושבת שבגיל 3 הילדה שלך לא יכולה להחליט מה ללבוש? אחרי יאוש אמיתי/חוסר אונים והמון כעס החלטתי שיש דברים שאני בהחלט יכולה לתת לה לנהל להחליט ולקבוע ומאז החיים שלנו השתנו בקיצוניות. כמובן שישנם דברים שאנחנו המחליטים אך כשהיא הרגישה שנתנו לה להחליט ולקבוע כמה החלטות היא החליטה לוותר לגבי השאר....... ואני אתן לך דוגמא - היא מחליטה באיזה צד היא רוצה לשבת באוטו ואני מעבירה את הבוסטר בכל פעם מצד לצד... היא מחליטה איזה פיגמה היא תלבש והיא בוחרת את הסדין שהיא רוצה לישון עליו וגם אם אני כבר שמתי סדין אחר אני מחליפה לה לסדין שהיא ביקשה. לגבי בגדים אין לנו בעיה כי יש לנו מדים לגן (מזל). לגבי אמבטיה היא לא הסכימה שיחפפו יסבנו וכו...והסכמנו שהיא תחפופ לבד אך אחרי שכמה פעמים נכנס לה סבון לעיניים היא החליטה שאנחנו חופפים לה. וזה מדהים כמה שהיא השתנתה...אנחנו מרגישים שיש לנו ילדה אחרת. לא קל לגדל ילדה מיוחדת כזאת בייחוד בגלל שהילד הראשון שלנו היה שונה מימנה בצורה מדהימה ואיתה יש המון מאבקי כוחות היא שונה מאד באופיה. אבל מאז שהיא הרגישה שגם לה יש את הזכות להחליט מבלי שהתוכחו איתה היא למדה לוותר ולא להתווכח על כל דבר. בהצלחה
 

אפרתש

New member
דווקא הקטנים יותר בוחרים בגדים

זה בדרך כלל מגיע בגיל שנתיים או קצת יותר, שזו אחת הדרכים שלהם להרגיש עצמאים. עם הזמן, אצל הרבה ילדים זה דועך. אולי כי מיצו את החוויה שבענין, אולי כי יש להם דרכים רבות אחרות להית עצמאים. הבת שלי התעקשה מה ללבוש כשהיתה בת שנתיים וחצי. עברו מאז שנתיים, וכבר הרבה מאד זמן שאין שום ויכוחים. היא לובשת מה שאני מציעה לה. בכלל לא מעניין אותה לבחור בגדים. צדקת שאל הבנתי בקשר לאוטו, חשבתי שזה בגן של הקטנה והגדולה ממשיכה לנסוע לגן אחר.
 

irisgh

New member
גם אצלי זה ככה ../images/Emo13.gif

בגיל שנתיים התעקש עד השמיים על צבע הבגדים, ומה הוא מעדיף על פני מה. היום נותן לי לבחור עבורו בשמחה. מקסימום מבקש 'מכנסיים עם הרבה כיסים' בשביל המציאות השונות ומשונות שלו..
 

תּמר

New member
עצה להמשך הדרך

דבר ראשון, לא נראה לי ש"חוקים" זה רע, ולפעמים זה אפילו טוב מאוד - אבל תלוי איפה. חוקים שבאים ממקומות עקרוניים, כמו איסור לגעת בחשמל, הפרדה בין בשר לחלב (בגיל מבוגר יותר), או כללים אחרים בניהול הבית - יש להם מקום, כדי לשמור על הילד מסכנה (בדוגמה א'), ללמד כללים הלכתיים (דוגמה ב') או כדי לאפשר חיים נוחים ונעימים לכל בני הבית (דוגמה ג'), יש עוד סוגים של כללים, אבל הכי חשוב, לדעתי האישית, זה לא לקבוע חוקים שרירותיים, שאין להם סיבה עקרונית חשובה. אז בדוגמה שלך - לא הייתי אומרת לילד/ה שלי לא ללבוש בגד מסויים כי ככה אני אמרתי ואני קובעת. הסיבה לכך היא הצורך להמנע מעימותים מיותרים בנושאים לא עקרוניים, ומתן אפשרות לילד לפתח עצמאות. בנוגע ללחץ בבוקר, אני מזדהה מאוד ואין לי עצות. אולי לקום יותר מוקדם, או להגיד לילדה שיש לה אפשרות לבחור בגדים כרצונה רק אם היא קמה יותר מוקדם ומתלבשת בזריזות, וכך לא הולך לאיבוד זמן יקר.
 
יש לי הצעה אלייך לגבי בגדים ובחירות

את יכולה כל בוקר (או אפילו בערב קודם אם את לחוצה בזמן) להוציא לה 2-3 אופציות של בגדים ולתת לה לבחור מה היא מעדיפה. גם בתי מאוד אוהבת לבחור אבל אני מראש אומרת לה שהיא צריכה לבחור מהערימה הזאת והזאת, ולא מהערימה ההיא (נגיד זו של הבגדים הקצרים). ככה שתיכן יצאתן מרוצות - גם היא "בחרה" וגם את נתת את הטון. גם אני מאמינה שיש מקום לחוקים ומסגרת בבית, וזה בלי קשר לחינוך דתי (אני באה מבית חילוני למהדרין וגם הבית שלנו כיום כזה). אבל צריך לקחת בחשבון שילדה בת שלוש לא תמיד מסוגלת לעמוד במה שלך נראה כ"דרך ארץ". זה פשוט עניין התפתחותי ויש דברים שילדים בגיל הזה עדיין לא מסוגלים להבין. אז חוקים זה דבר אחד וזה טוב ויפה, אבל זה צריך לבוא ביחס ישיר למסוגלות של הילדה. אם ילדה בגיל 10 היתה מתנהגת כמו שבתך מתנהגת עכשיו, הייתי אומרת שאולי יש פה בעיה התנהגותית או בעיה של חוסר גבולות... אבל בשביל ילדה בת 3 ההתנהגות הזו מאוד צפויה ונורמלית.
 
גם אצלנו משהו דומה...

יובל בת שלוש וחצי כמעט. עוברת עליה תקופה די קשה. זה בא בגלים - יש כמה חודשים טובים ואז פתאום תקופה ג'יפה של דווקאים, ורוצה להיות בייבי, ואמביוולנטיות כזאת בין הרצון להיות קטנה והרצון להיות גדולה... אז היא לא רוצה להתלבש ומעדיפה שילבישו אותה, אבל לצחצח שיניים אך ורק לבד! ליד השולחן פתאום מבקשת שיאכילו אותה כמו תינוקת, ואחרי כמה דקות רוצה ללכת ללבוש לבד את כל התחפושות בפינת התחפושות שלה בלי עזרה כי היא גדולה... כל הזמן היא מבולבלת מזה. מה עדיף להיות - קטנה או גדולה? היא ממש בדילמה לדעתי. עוד משהו שהיא עושה זה שהיא חייבת שילוו אותה לשירותים בכל פעם. אפילו התקנו בשבילה גלאי שברגע שהיא נכנסת לחדר השירותים האור נדלק מעצמו, בהתחלה זה עזר אבל שוב היא חזרה לבקש שילכו איתה לעשות פיפי בכל פעם. גם אצלנו אותו הדבר עם ההתעקשויות של השמלה ולא רוצה לצאת מהאוטו... בחיי, נראה לי שיש לנו אותה ילדה
וזו ילדה נהדרת, אינטליגנטית, חברותית, יכולה להיות מלאך כשהיא רוצה. לדעתי הכל קשור לאחותה הקטנה (התינוקת שלי בת שנה ו-3 חודשים, הפרש של שנתיים ביניהן) כי הרי מהקטנה כולם כל הזמן מתלהבים ואז יובל חושבת שיותר "שווה" להיו תינוקת. הקטנה שלי באמת מדהימה... קשה לא להתלהב
אבל אנחנו משתדלים להתלהב גם מהגדולה ולתת לה המון תשומת לב. שמתי לב שלפעמים באמצע הקריזה הכי גדולה, אם אני אעצור את הכעס ואציע לה חיבוק והתרפקות של כמה דקות, זה ממש עוזר! היא מיד באה להתחבק ומצב הרוח שלה משתפר פלאים. אני לא מוותרת לה בגלל מצבי הרוח, אבל גם לא מענישה אותה אלא אם כן הזהרתי אותה כמה פעמים מראש והיא ממשיכה להתעקש על משהו שלא מקובל עליי. אני אישית לא הייתי משאירה אותה באוטו, לא בגלל הבכי אלא בגלל הבטיחות (גם אם יש שומר, כי מי יודע מי הוא האיש הזה...) וגם בגלל שאני לא ממש חושבת שנטישה שכזו תעזור... אבל זה מנסיוני האישי עם הבת הפרטית שלי.
 

mamma1

New member
it's the age

Ophrie is the same, she is 3 years and 3 months, she is cute and clever but can drive us nuts!!!! selecting the cloths is easy, but I am sure it is only an example you gave. Our problem is that she says no to everything, no to lunch, no to bath, no to tidy up her toys. no, no, no, is all I get everyday. Sometimes being creative helps ("let's see who runs quicker to the bath") and also saying the opposite ("don't get dressed now, stay in your pyjama all day") or negotiation ("if you tidy up this game you can play with the other one"). Sometimes it doesn't help, for example today she screamed when I negotiated about tiding the toys. At other times I don't have the patience (I have a little baby as well) and I raise my voice, it can help, but makes me feel bad... There are some things that I give up, not only to have "peace" but also to show her that she is independant and we listen to her opinion. there are rules that are important to us and we insist even if it creats arguments (not just for not touching dengerous things, but also for things like: we all sit at the table and eat together. she must brush her teeth etc.). I know exaclty what you are going through, we have this everyday, I hope it's just a phase!!! good luck, mamma 1+1​
 

הילהל

New member
ברוכה הבאה

אטני יכולה להעיד כאן שהבת ה"מרדנית" שלך היא אחת הילדות היותר חכמות ונעימות שפגשתי מימי. מתוך המעט שיצא לי לבלות איתה השבוע - יש לי תחושה שיש כאן קשר לעובדה שיש לה אחות קטנה תינוקת. היא אמרה לי המון פעמים בזמן די קצרה ש"אני גדולה, אני לא תינוקת". יכול להיות שחלק מ"לא להיות תינוקת" זה לקבוע בעצמה דברים? יכול להיות שכדי לגרום לה לשמוח בזה שנולדה לה אחות - שיננתם לה שהיא הגדולה/הבכורה/העצמאית? (שזה מה שההורים שלי עשו כשאחי נולד ואני חושבת שזה דבר מאוד מאוד חיובי לעשות). אני חושבת שקיבלת כאן הצעות טובות לעקוף את המכשולים: כמו בחירת בגדים בערב, או צמצום הבחירה ל 2-3 אפשרויות שמקובלות גם עליך בבוקר. והייתי מציעה בנוסף, שכשי אפשרות (אולי כשסבתא שומרת על אחותה הקטנה) תני לה קצת זמן להתפרק וטיפונת כן להיות תינוקת. זמן רק איתך או רק עם אבא שלה, בלי אחותה, שתפנקו אותה ותתייחסו אליה כאל הילדה הקטנה שהיא, ולא כאל אחות בוגרת. היא הסבירה לי, למשל - שהיא כבדה וגדולה ורק אבא יכול להרים אותה. ולי זה נשמע שהיא מחפשת טיפה כן להיות קטנה. לכן אני חושבת שביא זקוקה לזמן כזה.
 

צימעס

New member
לגבי הבגדים

אז יהיה לה קר. ביג דיל. כשיהיה לה קר, היא תרצה ללבוש משהו חפ יותר, לא? שימי לה בתיק של הגן בגד חם יותר (למשל - מה שהכנת בערב), תראי לה, תראי לגננת, ונגמר הענין. על זה לריב?
 

הילהל

New member
בקשה מצימעס

החיפוש אצלי לא עובד. אני זוכרת שהיה פעם שירשור שלך על איך לתת לגדולה שלך תחושה שהיא תינוקת, נדמה לי קצת אחרי לידת אחותה הקטנה. אולי זה יתאים לשאלה כאן. תוכלי לקשר?
 

לאה_מ

New member
ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

קיבלת עצות מצויינות בשרשור הזה, ורציתי להתייחס רק לנושא הכבוד שעלה כאן - לטעמי, כבוד הוא לא דבר שאפשר לצפות לקבל באופן חד צדדי. נכון שיש בעשרת הדברות דיבר של כיבוד אב ואם, ואין דיבר של כבוד לילד, אבל בעיני הנושא הזה הוא הדדי לחלוטין. אני מתייחסת לילדים שלי בכבוד, ואני זוכה מהם לכבוד רב בחזרה. אני לא צריכה לדרוש מהם לכבד אותי. זה פשוט שם. זו דרך החיים שלנו. אבל אני חושבת שאלמלא הם היו זוכים לכבוד רב מצידי, הכבוד שהם רוחשים לי ממש לא היה מובן מאליו. וכבוד, לדעתי, פירושו גם לדעת לכבד את הבחירות שלה, לדעת לאפשר לה את המרחב שלה במקומות שבהם זה לא עלול לפגוע בה או באחרים, להתנצל בפניה על הטעויות שלנו, וכו'. הדרך שלי לדעת האם התנהגות מסויימת היא מכבדת או לא היא לשאול את עצמי האם אני הייתי רוצה שיתייחסו אלי בצורה כזו. אם התשובה שלי היא כן - אני די בטוחה שאני יכולה להתנהג כך כלפי הילדים שלי. ואת יודעת מה? אני בכלל לא מנסה להראות לילדים שאני חזקה ואני קובעת את החוקים בבית. אבל איכשהו הדברים מתנהלים על פי רוב מאד לשביעות רצוני, ובלי מאבקי כח.
 
למעלה