../images/Emo39.gif
מרינה, הייתי כותב שאני מבין לליבך, אבל לא נראה לי שזה היה מתקרב לרחשים אלו. על אף שגם אותי מצער לחזות במצבו הנוכחי של הפורום שהיה מקום כל כך יפה לפני זמן מה, ניכר שקשרך וכאבך אליו הדוק ומסועף הרבה הרבה יותר . הפורום הזה שדרכו הכרתי מספר אנשים ואנשות נפלאים ונפלאות שאני בספק עצום אם אי פעם דרכנו היו מצטלבות אלמלא קיומו. הפורום הזה שחשיבותו שרירה ונראה שתמשיך להיות כזו גם בעתיד הנראה לעין. הפורום הזה שמהווה מיקרוקוסמוס למה שקורה בישראל כמעט בכל יום. מצער וכואב. עם זאת, יש סיבות שאיבד מגדולתו והיקף פעילותו—בעבר רוב החברים היו בשנות התיכון ,מה שאפשר נוכחות מוגברת יותר ושיתוף חוויות משותפות יתר קלות. היום, החיים של כל אחד ואחת נשאו אותם ואותן למקומות אחרים , ואם קשה לשמור על קשר ביום יום גם כך, על אחת כמה וכמה קשה הוא המשך הקשר על גבי דפי הפורום. הנושאים שנידונו בפורום עד כה די נטחנו עד דק , אנשים גדלים ומשתנים, אי אפשר למנוע זאת. פעולה הכרחית בכל סביבה המשוועת לצמיחה מתמשכת הינה הזרמת דם חדש וצעיר ,או צעיר לכאורה בגיל מבוגר , לא התקיימה – והפורום קפא על שמריו. לכן, אם בעבר היו נכנסים ושואלים על שיר כזה וכזה, או תרגום או מתכונים של אוכל ומתפתים להישאר בעקבות דיונים אחרים—היום זה פשוט לא קיים. אין את גורם המשיכה להישאר עוד קצת, לקרוא הודעות, להכיר את החברים. ליבי ליבי אלייך , לראות משהו נדיר כזה נמוג אין זה מחזה מלבב, כר היכרות לחברויות שנמצאות בהישג יד אך רחוקות לכאורה, חילופי דעות שרוב הזמן מושתקות ומובעות רק בחדרי לב ומסתורי הנפש , קהילה קטנה-גדולה שכוחה בחבריה אשר מתדיינים בנושאים חשובים במדינה הזו, ליבי ליבי מרינה , אני מקווה כמוך שאין אלה מילות הספד אלא רק ניעור קטן למקום הזה .