שלום לכם!

תשרי

New member
שלום לכם!

את ההודעה שלהלן כתבתי בפורומים אסטרטגיות למידה והפרעות קשב. אני סטודנט המסיים את לימודיו לתואר השני באוניברסיטה. על סמך מה שכתבתי בפורום הנ"ל המליץ לי עידו בן צבי, ממשתתפי פורום אסטרטגיות למידה, לפנות אליכם. אשמח לשמוע את חוות דעתכם! וזו ההודעה (בעצם- חיבור של שתי הודעות- אני מתנצל מראש על האורך...) מגיל צעיר שמעתי פעמים רבות משפטים כגון "אתה לא חושב- אתה רק לומד בעל פה"... ובאמת יכולת הזכרון שלי למספרים ולטקסטים הייתה מאוד טובה, אך מה, פעמים רבות כשנשאלתי שאלות שהן "לא בדיוק" כתובות בטקסט גיליתי שלא תמיד הבנתי והפנמתי את החומר כהלכה, אלא רק זכרתי אותו. ובאמת, בלימודים שלי בבית הספר התיכון וגם באקדמיה, הייתי משיג ציונים מאוד טובים (אם כי לאחר מאמץ מרובה וזמן לימוד שלקח זמן רב), אך פעמים רבות כשנדרשתי ליישם את החומר הלכה למעשה- אם מחוץ למסגרת הלימודים ואם במהלך עבודתי, נתקלתי (ואני עדיין נתקל) בקשיים רבים לתרגם את מה שלמדתי לחיי היומיום, ובכל פעם אני נוכח מחדש עד כמה בעצם לא הבנתי את החומר, אלא בעצם רק שיננתי אותו! אתאר לכם מודל למידה שלי שעבד נהדר בבית הספר (החל מכיתה ט' בערך) ובאוניברסיטה (כאמור, אני על סף סיום לימודי התואר השני שלי) אך רע מאוד לחיים. שלב ראשון: השיעורים בבית הספר או ההרצאות באוניברסיטה- במידה וההרצאות וולנטריות, הייתי מוצא את עצמי מהר מאוד מאבד את דברי המרצה ומתחיל לחשוב על דברים אחרים, במיוחד אם ההרצאה גדושת פרטים, בנויה נדבך על נדבך או מתארת תהליכים מורכבים. יתכן מאוד שבתחילת הדרך הייתי מבין את דברי המרצה, אך עם התפתחות ההרצאה הייתי שוכח את תחילת דבריו ומפספס דברים חשובים. בשלב זה, היכולת שלי לחשוב על המידע שאמר, לעבד אותו וכמובן לשאול שאלות עמוקות- בין אם הן מראות על ידע ובין אם על הבנה/ הפנמה שואפת לאפס. במידה וההרצאה הינה בקורס חובה- קורה אותו דבר, אך "בלוק הכתיבה פתוח והיד רושמת". כמובן שעם השנים לומדים יותר לסנן מה רלבנטי ומה לא ומה חשוב לבחינה, אך שוב- היכולת לשאול שאלות "בזמן אמת" וכמובן להשיב לשאלות המרצה כמעט ואינה קיימת, ואין שום סיכוי לעשות כן כשעסוקים כל העת בכתיבה.... כמובן שאם שואלים אותי מה למדתי באותו יום אני יכול לציין אולי במקרה הטוב 10% מהחומר הנלמד, וגם לרוב אלו לא תובנות שלי אלא אוסף של פרטים. מזל שהכל רשום במחברת.... שלב שני: ההתכוננות לבחינה- בדרך כלל החומר בכיתה אינו מספק ויש לבצע אינטגרציה ממקורות נוספים. גם כאן היד רושמת (או מקלידה על המחשב) לוקחים את הספרים/ המאמרים הרלבנטים וממזגים עם חומר ההרצאה. בנוסף אם קיימים תרגילים (בין אם כוללים חומר משלים ובין אם שאלות מילוליות ו/או כמותיות), מכניסים אותם גם פנימה. מובן שמגלים בדרך הפתעות רבות ("מה- את כל זה למדתי? איפה בעצם הייתי באותו היום???"- פיזית- בודאי בכיתה, אך מנטלית????). שלב שלישי: לאחר האינטגרציה של כל נושא בפני עצמו, וכשכל החומר מרוכז במקום אחד, הגיע הזמן בעצם "לשפוך את הכל למוח". איך עושים את זה? נכון! שוב על ידי הכנת תקצירים של החומר שכבר נעשה לו אינטגרציה. כאן כבר הסיכום הינו יותר אינטיליגנטי וכולל בתוכו: • תרשימי זרימה וחיצים. • הכנת שאלות בקיאות עצמיות (בנוסח- "ציין 5 נקודות המשפיעות על...." או "מהם 5 השלבים בניתוח תהליך ה...." • סיכומי הדברים החשובים באמת מתוך ים האינפורמציה, לרבות קישור וחיבור בין כל מרכיבי החומר הנלמד. בשלב זה אני נמצא במצב בו באמת כל החומר הנלמד הוקף בצורה טובה מאוד, ופעמים רבות סטודנטים אחרים נוהגים להתקשר אלי בשאלות של "לפני הבחינה". הציונים- טובים, כמעט לכל אורך הדרך- הבעיה היא, שכפי שציינתי בתחילת דברי, זו שיטה רעה מאוד לחיים (מעבר לזמן הרב שהיא גוזלת) וזו ממספר סיבות: 1. פעמים רבות למרות ההבנה ורמת האינטגרציה הטובה מאד, זמן קצר לאחר הבחינה החומר נשכח כמעט כולו, במיוחד אם אני לא משתמש בו בשוטף (אינני יודע מה נמצא במחקרים כ"נורמלי" מבחינת פרק הזמן שבו אמור החומר להשאר בראש....) 2. בחיים האמיתיים- זה פשוט לא עובד. כנותן שירות אתה יושב מול אנשים או מול הבוס בעבודה, ומרגיש שאתה פעמים רבות מאבד אותו, במיוחד אם התהליכים וההסברים הם יותר מורכבים. לעתים אם המשימות הן אדמיניסטרטיביות, אתה יכול לקחת דף ולרשום נקודות, אך זה לא תמיד עובד. בנוסף הרבה פעמים, בדיונים, קשה לי מאוד לעקוב אחר הדינמיקה והזרימה שלו, שלא לדבר על להשתתף בו, ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים מנסה לשחזר מה לעזאזל היה בדיון הזה ואיזה החלטות בעצם קיבלו בו..... פעמים רבות כשאני נשאל שאלות, או כשהבוס שלי נשאל שאלות (ואז אני בוחן את עצמי – "לו אני היה זה שהיו שואלים אותו את השאלה, האם הייתי יודע לענות?) ברוב המוחלט של המקרים איני יודע את התשובה, או נותן תשובה שגויה, וגם אם אני יודע את התשובה, אני מנסח אותה בצורה מאוד עילגת ולא ברורה. שיחות הטלפון שאני עורך הן בדרך כלל מאוד קצרות וממוקדות באינפורמציה שאני מבקש להשיג או לתת. בדרך כלל אם צף ועולה מידע חדש, היכולת שלי לטפל בו בזמן אמת היא קטנה מאוד, ואם מתפרסים על נושאים רבים, סביר להניח שאני אשכח חלק מהם בסוף השיחה או אפילו במהלכה, גם אם אנהל תרשומת חלקית במהלכה (מה ששוב יסיט את הריכוז שלי מהדובר לכתיבה). בקיצור, אני חי שנים רבות עם התחושה, שאני טוב בלימודים, אך בינוני ומטה בכל הקשור ליישום שלהם, בחיים. ושלא תבינו אותי לא נכון- אני שמח בחלקי, יש לי משפחה נהדרת וחברים רבים, אך לדעתי יש לי עוד הרבה מקום לשיפור ולהגברת הפוטנציאל שלי. לדעתי, ותקנו אותי אם אני טועה, יש לי איזושהי בעיית קשב וריכוז, ומעולם לא עלה על דעת איש לשלוח אותי לאבחון, כי הסימנים החיצוניים, קרי, הציונים, מעולם לא שיקפו בעיה כזו. כל השנים חשבו שאיני משתתף בשיעורים, כי אני שקט וביישן. איש לא העלה על דעתו שבעצם איני יודע דבר... על כל פנים, וכתבתי די הרבה, אשמח אם תתנו לי כיוון התחלתי כלשהו- כדי שאוכל להתחיל ולנסות לטפל בדברים שהוזנחו כל כך הרבה שנים! תודה רבה לכם! תשרי.
 
וואו!

מרתק. אל תיעלב או משהו, אבל מכל מה שכתבת עלה לי משפט אחד לראש: מרוב אסטרטגיות אין למידה. טוב, זה לא נכון שאין למידה, אחרת לא היית מצליח לכתוב את ההודעה כאן, לסיים תואר שני ועוד אי אילו דברים. הקושי הגדול הוא ביישום מה שלמדת וביכולות השליפה שלך לחומר שכבר "אגרת". בכל מקרה, לי נדלקו שלוש נורות. 1- יש לך הפרעת קשב - בעיקר בערוץ האודיטורי - אבל אין לך לקות למידה 2- אתה מעדיף קלט ויזואלי (בכתב, בתרשימי, בסימנים כלשהם) 3- קשיים בשליפה (שמתבטאים בקשיים ביישום) כל החומר שם אבל הוא לא נגיש לך בזמן אמת. אתה מסתובב בעולם ומרגיש כאילו כל מה שהכנסת *לא שם* כלומר, שכחת אותו, או לחילופין אתה צריך לעבוד נורא קשה כדי להגיע אליו... וכשאתה סוף סוף מגיע אליו, אין לך מושג מה לעשות איתו ואיך ליישם אותו. נשמע אמת?
 

תשרי

New member
כל מה שכתבת- נכון

השאלה- מה עושים עם זה. כבר הציעו לי כל כך הרבה אפשרויות (בלי לעשות לי אבחון מסודר): אלבאום, מוח 1, אבחון נוירולוגי, אבחון נוירופסיכולוגי, קואצ'ינג,רטלין, אסטרטגיות למידה..... אני צריך לבחור! כל אבחון וטיפול הוא מאוד לא זול ודורש זמן (פיזי, מנטלי ונפשי). מעבר לכך שחלק מהדברים אולי מיותרים עבורי (אני לא זקוק למשל לאשורים להארכת זמן או להקלות כלשהן בבחינות!) מה לדעתך האפשרויות העומדות בפני (ואשר רלבנטיות לי)? תודה רבה! תשרי
 
כדי לענות לך

ברצינות ולדעת מה רלוונטי עבורך, אני צריכה להכיר אותך. כל מטפל יגיד לך אותו הדבר. נכון לעכשיו, אין לי מושג מה רלוונטי עבורך. בכל התחלה של טיפול - החלק הראשון מוקדש להכרות לעומק וניסוח מטרות וייעדים. יש לי כמה רעיונות לכוון ראשוני. 1. מצא רופא שבאמת רוצה לעזור לך. 2. פעם אחת ולתמיד עשה אבחון מסודר. נוירופסיכולוגי הכי טוב מכיוון שהוא המקיף ביותר. 3. אל תשלול לפחות ניסיון לטיפול תרופתי. יכול להיות שאתה אחד מאלה שמאוד מרוויח משיפור הקשב שלו. הייתרון הגדול של התרופות הללו (ריטלין/קונצרטה) הוא שהתרופות הן בעלות טווח השפעה מוגבל. אתה אשכרה יכול לבדוק 'על השעון' אם התרופה עוזרת או לא - ואחר כך היא פשוט לא נשארת בגוף. לכן כשאומריך לך "תרופות" דע שמדובר בניסיון כדי לבדוק יעילות ולא איזו השתעבדות רבת שנים. אלו תרופות שאפשר לקחת על פי הצורך. למשל לפני הרצאות (במקרה שלך) ולפני בחינות בכתב (במקרה של אנשים אחרים). 4. אלבאום ומוח 1 - הם לא main-stream לכן אני לא יכולה להמליץ. אני לא יודעת מספיק כדי להגיד עליהם משהו. 5. אסטרטגיות למידה - מבחינתך זה מיותר. אתה יכול לכתוב את הספר. 6. קואצ'ינג - להערכתי זה יכול לעזור אם אתה מוצא מאמן שהוא גם איש מקצוע שמבין דבר או שניים בקוגניציה, ושיכול לרכז את הטיפול בך ולתרגם הלכה ולמעשה את תוצאות האבחון שלך. לא יעזור לך סתם מישהו שלא מבין במוח. גם פסיכולוג שיקומי או נוירופסיכולוג יכולים לעזור לך.
 

תשרי

New member
תודה רבה יעל!

שלחתי לך במסר מספר נתונים נוספים. לילה טוב, תשרי.
 
למעלה