שלום לכם ,

שלום לכם ,

הרבה זמן לא כתבתי כאן ... יפה לראות אנשים ותיקים שממשיכים להעניק פה בקביעות ייעוץ לכולם - hilabarak , nehud סחטיין ... מקווה שהכל בסדר אצל ישראל שורק , אני מבין שהרבה זמן הוא לא כתב כאן . בכל אופן , יש לי הרבה היתחבטויות ביני לבין עצמי , חלקן מלוות אותי מזה תקופה ארוכה , חלקן חדשות , ואשמח אם תעניקו לי תובנות לגביהן . יש לי מחשבה שהולכת איתי כבר הרבה זמן , פעם כבר כתבתי עליה כאן , לגבי חשיבויות של אנשים בעולם . אילן , אתה ענית לי בזמנו שעליי לשאול את עצמי איך אני רוצה להשפיע , מה אני רוצה לעשות ולא לחפש את התשובות מחוץ ממני , אבל מה שמטריד אותי הוא לא איך אני אמצה יותר מחיי ואפעל יותר אלא איך עליי להתייחס לסובבים אותי . ניראה שבני אדם אחרים מסתדרים בסדר גמור עם השאלה שמטרידה אותי ולי היא מהווה קושי גדול , קושי אפילו אובססיבי שקשור למחשבות טורדניות אובססיביות שמהן אני סובל ( הפרעת ocd , אם יצא לאנשים כאן להיתקל במושג הזה ) . השוואה בין אומן מפורסם עם מאות אלפי או מיליונים של מעריצים , ולא מהבחינה של הערצה שיטחית , אלא אומן או זמר שנוגע בלבבות של הרבה מאוד אנשים בצורה עמוקה ומסייע אולי לאושרם - השוואה בינו לבין " סתם " אדם בחיי היומ-יום שיוצא לי בו להיתקל , מובילה אותי לקשיים ותהיות לגבי האם האדם שאיתו אני מדבר חשוב כמוהו , אולי בעצם חסרונו ( חלילה וחס , אבל לצורך הדיון הפילוסופי ) של אדם זה בעולם יהיה פחות מורגש ואולי כמעט לא מורגש לעומת אותו זמר ומה זה אומר על משמעותם של החיים של כל אחד מאיתנו ועל האופן שבו אנו צריכים להעריך אחד את השני , כל מיני דברים בסיגנון הזה , גורמים לי למבול של מחשבות שליליות וקשיים ביצירת קשרים בינ-אישיים ולהצליח " להרגיש " אנשים אחרים . המחשבות האלו , שכבר מטרידות אותי באופן בלתי פוסק ( ציינתי כבר את הבעיה של האובססיביות שלי ) במשך חודשים רבים אפילו גרמו לי לחשוב רבות מחשבות אובדניות , וזה מוביל אותי גם לעוד שאלה - האם החיים שווים לחיותם בכל מחיר ובכל אופן ? האם החלטה להתאבד היא בהכרח שגויה מבחינה פילוסופית , האם אדם שמאמין שקיים " משהו מעבר " בהווייתינו צריך בהכרח להבין שאלוהים , או אותו כוח , איך שנבחר לקרוא לו , רוצה בקיומי , ולטובתי , ולהתאבד זו טעות ? אשמח אם תוכלו להתייחס לשתי השאלות הגדולות שכתבתי בהודעתי . אני יודע שהארכתי , מי שקרא עד הסוף אני כבר מעריך אותו ( אפרופו להעריך אנשים ... ) .
 

dawadi

New member
תמיד אני מגיע לאותה התשובה...

חשיבות? היופי בעיני המסתכל... לי חשובה אימי ולך היא סתם אדם. למישהו אחר הכי חשוב בוב מארלי. ולשני קובי אוז. ולזו הכי חשוב בון ג'ובי... ולימימה בכלל הכי חשוב טוב טוב הגמד... החשיבות של כל אחד מאיתנו כל כך לא משנה - שזה מיותר לחשוב על זה. מבחינתי - לאף אחד (וזה כולל אותי...) אין חשיבות ממש אמיתית בעולם. לי אני חשוב, לקרובים אלי, להורי, לחברי וכו', אבל לא חסר אנשים שלא שמעו עלי ואני לא מעניין אותם - ולו רק בגלל שאינם יודעים שאני קיים מעבר לאדם ה 4,622,519,978 בעולם. אהבה היא מתנה - תרשה לעצמך להיות חשוב בעיני מי שרוצה שתהיה חשוב לו, ותשמח בכך. תן למי שאתה רוצה את החשיבות שלו כלפיך, וחיה עם זה. בנוגע להאם ישנו כוח עליון שרוצה שתחיה ולכן להתאבד זו טעות... זו תשובה שאני מנוע מלתת כך ללא פירוט על דפי האינטרנט. ואוסיף ואצטט את רבי נחמן מברסלב : "מצווה גדולה להיות בשמחה." גם אם זה לא ממנו - ממנו (או מחסידיו) אני שמעתי את זה. ויש מליון פירושים שונים לזה - אך אני פשוט לוקח את זה כמו שזה. ואני פשוט שמח. על כל מה שיש לי בעולם, על כל מה שאין לי בעולם. על מה שהיה על מה שעכשיו. על כל טיפת אהבה שאני מקבל ועל כל טיפת אהבה שאנשים מרשים לי לתת להם. חיה בשמחה.
המון, צבי.
 
צבי , נכון שכמו שאמרת

" לי חשובה אימי ולך היא סתם אדם " וכו' ולכל אחד יש תפקיד שונה בתמונה הכוללת אבל האם " כמות החשיבות " של כל אחד היא באמת זהה ? האם חיסרון איוש תפקיד של עובד מפעל כלשהוא או דלקן בתחנת דלק יזעזע את תפקוד המערך החברתי הכולל כמו חסרונו של אריק שרון , למשל ( מבלי להיכנס לדיונים פוליטיים ... ) או זמר הכי מצליח בארץ ( הזמר שסיפרתי שאליו כתבתי מכתב ) שפתאום , לא עלינו , חולה במחלה קשה והקריירה שלו נקטעת . כשהעלתי את הסוגייה כאן בזמנו כתבתי משל לגבי האצבעות בכף היד - אם היו אומרים לך שחייבים חלילה לקטוע לך אצבע אחת בכף היד אבל אתה יכול לבחור איזו , האם לא ייתכן שיהיה לך סדר עדיפויות מסויים . האם כל אצבעות כף היד חשובות לשימושינו באותה מידה ? אם להמשיך לפי המשל אז אני בעצם " אצבע אחת " במערך הכולל שכותבת עכשיו באינטרנט ושואלת כמה היא חשובה ואיך עליה להעריך ולכבד את שאר האצבעות שמסביבה ? אתה עונה לי שהכל יחסי , היופי בעיני המתבונן וכל אצבע חשובה באופן אחר אבל אני תוהה האם כמות החשיבות אכן זהה .
 
או בעצם עליי להציג זאת

בצורה שונה - איך החברה שלנו היתה נראית ללא היוולדו ופועלו של אותו זמר מצליח ואיך היתה נראית ללא היוולדו ופועלו של אדם שהיה עובד מפעל פשוט כל ימי חייו ? האם לפי " אפקט הפרפר " ההשפעה היא דבר לא נמדד כלל והחשיבות של שניהם שווה או שיש משמעות לשאלה הזו ? ולגבי השאלה השנייה שכתבתי לגבי התאבדויות , שאתה מרגיש מנוע מלדבר עליה מעל דפי הפורום , אני מאוד אשמח אם תיהיה מעוניין לדון עליה במסרים האישיים או משהו כזה , אם בא לך .
 

hyabusa

New member
התשובה שאני תמיד מגיע אליה היא...

"הטאו שניתן להגדירו אינו הטאו הנצחי..." לא כתבתי זאת אלא הסברתי את הרלוונטיות לגבי מה ששאלת... לא משנה מה אני אלאה במילים - את ההבנה למשפט הראשון אפשר להבין רק דרך המשפט הנ"ל, אחרי שחופרים בו ומסביבו עוד ועוד... בכל מקרה, קרה לי (איזה כיף, נכון?) שאין אצבע שלא חתכתי באופן חמור בתקופת חיי. תאמין לי - כולן חשובות באותה המידה. רק כשהן נפגעות ממש - אפשר להבין... מעבר לזה... אם אתה מאמין בסיבה ותוצאה - לכל אחד אותה החשיבות שאתה מחפש. יכול להיות זמר שהזיז מליוני אנשים וזה גרם לפרץ שמחה אדיר בעולם והם עשו מליון דברים טובים. ופועל בנין שלא שם פלטת בטון או משהו, ובניין עם 60 משפחות מתמוטט באמצע הלילה, ויש 2000 הרוגים... ויש גל עצב אדיר של המוני משפחות וחברים... תהיה אתה. ותשמח בזה. אוהב המון, צבי.
 
זו בדיוק לב הנקודה שלא ברורה לי !

כתבת - יכול להיות זמר שהזיז מליוני אנשים וזה גרם לפרץ שמחה אדיר בעולם והם עשו מליון דברים טובים. ופועל בנין שלא שם פלטת בטון או משהו, ובניין עם 60 משפחות מתמוטט באמצע הלילה, ויש 2000 הרוגים... ויש גל עצב אדיר של המוני משפחות וחברים... תהיה אתה. האם דברים כאלה ניתנים למדידה או לא ? אפשר להעריך מי גורם יותר אושר הזמר הזה שמשמח בצורה מסויימת מיליונים או פועל הבניין שדואג ש - 2000 איש לא יהיו מאוד עצובים ? אולי כמות מול איכות , אפשר לבצע אומדן ? אני גר במרכז שיקום ויכול לעודד 10 אנשים שגרים איתי , בעוד שאהוד אולמרט מכהן כמממלא מקום ראש הממשלה ומחליט החלטות הרות גורל לכלל המדינה - מי מבצע פעולה יותר חשובה , מי יכול להוסיף במעשיו כמות אושר רבה יותר לעולם ? זו בדיוק הנקודה . נשמע מדבריך שאתה סובר ששניהם מוסיפים כמות אושר באותה מידה ואני צריך להיות עצמי וזהו , מה גרם לך להגיע למסקנה הזו ? מסקנה שבאמת ניראה שרוב בני האדם מגיעים אליה ורק אני מתחבט בזה באופן בלתי פוסק ...
 

dawadi

New member
מה שגרם לי להגיע למסקנה הזו...

אני פשוט מעולם לא חשבתי והתעמקתי בזה ממש, עד ששאלת. החשיבות שלי, בעיני ובעיני אחרים, היא דבר שאיני מתייחס אליו. אני מניח שבמהלך לימודי הקונג פו שלי, ובעת התעמקותי במגוון דתות ותאוריות פילוסופיות, התפתחתי לנקודה זו עוד לפני שטרחתי לחשוב עליה... אוהב המון. צבי.
 

dawadi

New member
היות ו...

טוב לי כך כמו שאני. איני שם ליבי למה שאנשים אחרים חושבים עלי, לכאן או לכאן. חשיבות אנשים - היא כמו שאמרתי בהתחלה בעיני מי שמתבונן... אני רואה את העולם ברמה החשמלית אנרגטית שלו. כלומר כמו שיש אנשים שחיים בעולם ומאמינים שאלוהים הוא הבורא האחד והיחיד, אני רואה את היקום כגוש חשמל - אנרגיה ענק, שאנחנו חלק ממנו. ולכל אחד יש אפשרות- בהתאם לכמה שירצה ויכיר בעצמו, לדחוף כמות אדירה ביותר של אנרגיה, ובכך לשנות המון דברים. לכן, אין שום הבדל בין האנשים האלה והאלה, ואין זה יותר חשוב מהשני. אולי הוא עשה יותר - כי הוא הצליח למצוא את הכוחות בעצמו - במודע או לא - כדי לעשות כן, אך אין זה מעלה את חשיבותו. ובכלל כמו שאני חוזר להתחלה ואומר - אין דבר כזה חשיבות. זו המצאה שלנו - ולכן היא בעיני המתבונן. אוהב המון, צבי.
 
היי דגבא..

בדרך כלל אני לא נוהגת לתת לאנשים תשובות בפורומים,זה קצת מעצבן כל הפורומים האלה.מה גם שאני בעצמי התאכזבתי-אתה כותב הודעה ממש מושקעת ואתה מצפה לממש תשובות שיניחו את דעתך ומה שאתה מקבל זה איזה 2,מקסימום 3 תגובות של אנשים שעושים לך טובה שהם מדברים איתך..וגם ככה התשובות שלהם ממש אבל ממש לא מספקות.האמת שזה קורה גם בחיים האמיתיים אבל אולי פחות,כי כן יש משהו יותר חי במפגש וקצת יותר קרוב. בכלמקרה..לדילמה שלך.זה בטח לא ייעזור אבל התשובה שאני כותבת לך כאן היא באמת קשורה לעצם העובדה שגם אותי,ברמה הכי כנה שאני יכולה לכתוב כאן,מטרידות מחשבות כאלה ואחרות שפשוט מעכירות את כל הטעם בחיים.אז בפרט מחשבות על מי-יותר-חשוב,שהן מאוד מאוד קרובות לליבי! האמת שאני חשבתי על זה-הסתכלתי על האנשים מסביבי,וקיבלתי חרדה מכמות האנשים.ומי אני לעומתם?כלכך קטנה,כלכך אפסית.ולשנייה אחת לא הבנתי איך זה שיש כלכך כלכך כלכך כלכך הרבה אנשים בעולם ובכל זאת כל אחד חושב שהוא הכי חשוב וזה פשוט מצחיק ופתטי שכל אחד חושב שהוא אחר ומיוחד ושונה מהאחרים,שזה פשוט אשלייה אחת גדולה,כי בעצם אין שום הבדל בין היצורים האלה,בניי האדם..מכאן נובע צורך של בניי אדם להיות מיוחדים ולהבליט את עצמם ולהיות יותר חשובים,אולי יותר חשובים מהאחרים. אז אני לא יודעת.תמיד אחריי שהמחשבות תוקפות אותי,אני מגיעה לאותה המסקנה-אם לבן אדם יש את האחד או השניי אנשים שלו בחיים,שאיתם הוא מרגיש בנוח לדבר על כל מה שמציק לו וכל זה-אז הוא כבר לא חושב מחשבות כאלה על מי יותר חשוב,כי כבר לא אכפת לו-הוא מלא מבפנים,וטוב לו. ניראה לי שהרוב מגיעים למסקנה הזו. אז זהו,אני פיתחתי מן אדישות כזו ואני בעצם מחכה לרגע הזה שיהיה לי טוב ואני לא אחשוב את המחשבות המעיקות האלה.אז בעצם זה לא משנה שכל בניי האדם אותו הדבר,וזה לא כאילו שיש אנשים שהם באמת יותר חשובים..כי איך הם מרגישים?מה עובר עליהם?הם מרגישים יותר טוב והם "יותר" מאנשים ממוצעים שמעבירים דאחקות וממצים את החיים,ומרגישים אוהבים ואהובים? לגביי החיים,זו שאלהממש עצומה..שוב פעם,מנסיוני האישי,אני החלטתי לתת הזדמנות לחיים ולעבוד ברצינות על כל הקשיים שלי,ולהחליט שכן,החיים שווים לחיותם.אולי יום אחד תגלה שאתה מצליח למצות את עצמך,שאתה מוצא דברים טובים בחיים האלה,ושאתה רוצה לחיות...? אולי יש עוד תקווה.. טוף..עכשיו חשבתי שבעצם כל מה שכתבתי לך כאן הוא דיי רייק בסך הכל,כבר הסברתי את הסתייגותי מהפורומיםוגם מתגובות דיבליות של אנשים,בטח ההודעה הזו גם תחלוף בעינייך,בכל מקרה,אני רק רציתי לומר שאני מזדהה עם מה שכתבת,וזהו,אם אתה רוצה שלח לי מסר. להית:)
 
היי ,

מקווה ששנינו נצליח לצאת מההתחבטויות והמועקות הבלתי פוסקות הללו ... אולי באמת יש לנו משהו משותף בדברים שמעסיקים אותנו . כתבת שהרבה אנשים מגלים אדישות לשאלות הללו , לאחר מכן גם כתבת שזה לא באמת שיש אנשים יותר חשובים - אז אני גם לא אדיש וגם אף פעם לא מגיע לתשובה אם כן יש אנשים יותר חשובים או לא ... אני נמצא על הגדר בהרבה דברים וזה כואב ... אולי גם את מרגישה כך . ההודעות שלנו דיכאוניות כאלה ...
 

hilabarak

New member
דגבא שלום לך, אני כבר לא זוכר

מה כתבתי לך עד כה, כך שאולי אחזור על עצמי. יש כאן דיון מעניין על פילוסופיה מול פסיכולוגיה. ישנם אנשים שמאמינים בכוח המחשבה וישנם אנשים שמאמינים כמוני שהמחשבה היא רק תולדה של פסיכולוגיה אישית. מדוע זה רלוונטי אלייך ? אני אענה לך מתוך אמונה כנה שדבריי מסוגלים לעזור, אפילו שהם עלולים לפגוע. לך יש לדעתי בעייה ברמה ה"פסיכולוגית", אתה רוצה להיות מיוחד ונוצץ. זו בעייה של חוסר בגרות פשוטו כמשמעו, הרצון להגיד "אני יותר טוב". מבוגרים מבינים שהם כמו כולם, לפעמים חלשים, לפעמים חזקים, לפעמים יודעים, לפעמים שוגים, לפעמים אוהבים, לפעמים מרחיקים וכולי. האנשים הכי "גדולים" בעולם פשוט ידעו שהם בני אדם, לא יותר ולא פחות. אבל את הילדים זה לא מספק, הם רוצים את הצעצוע שלהם, הם רוצים שהמורה תצביע עליהם ותיתן להם מדבקה כי הם היו טובים במיוחד (היום יש בבתי ספר שיטת המדבקות). זה לא שהמבוגר לא רוצה את זה, אלא שהוא מבין שזה לא ישרת אותו לחיות כך. כי רצון להיות מיוחד בדרך כלל הופך אותך לשחצן או מדוכא (כי לא הצלחת להיות ייחודי) או סתם לאדם שמתרחק מקרוביו בניסיון להשיג יחודיות. רוב האנשים "מתפשרים", לא מתוך בינוניות, אלא מתוך בגרות. מתוך ההבנה שחיוך של תינוק שווה לא פחות מקהל של 20,000 איש שמריע. ואם צריך לוותר על גידול הילדים בגלל שאתה עובד כל הזמן (כדי לשמור ש20,000 איש יגיעו תמיד), אז אולי כדאי להיות עם הילדים שלך ולוותר על הקהל (אולי, בטוח). איך זה קשור אלייך ? בכלל לא משנה מה נגיד ומה נאמר ואיך נגיד. אתה רוצה להיות ייחודי, סוף פסוק נקודה. מכאן והלאה אתה בונה כאילו פילוסופיות מחוכמות, אבל כולן מתבססות על הרצון הזה להיות מיוחד וחכם. מרגע שאתה רוצה להיות ייחודי, אז נשאלות השאלות שלך : האם כדאי לעבוד קשה בשביל זה ? האם החיים בצל המרדף אחר הייחודיות שווים ? מהו סתם אדם ? מהם החיים בכלל ? הכל הכל הכל מתבסס על זה שאתה רוצה להיות מיוחד ושהמורה תתן לך מדבקה. אבל אם תתחיל לרגע את הדיון מ"אני רוצה לחוות את החיים ולחיות אותם". אז כל השאלות שאתה תמיד שואל יעלמו. כי אדם שרוצה לחיות פשוט חי, הוא הולך לעבוד ומבין שלפעמים כיף ולפעמים פחות. הוא הולך לסרט ולפעמים נהנה ולפעמים לא. הוא יוצר קשר זוגי שלפעמים יותר כיף מדהים ולפעמים מייצר כעסים ומריבות. לסיכום אני אגיד לך משהו על כל נושא ההתאבדות. בעיני אין נכון ולא נכון בנושא. אני חושב שאתה פשוט כל כך נאחז ברעיון של הייחודיות וכל כך נעול בתוכו שאתה מוכן אפילו לאבד את החיים בשבילו. זה בערך כמו בדואי שבשביל "כבוד המשפחה" מוכן לשבת בכלא 30 שנה. זה שהוא הרס את המשפחה ורצח את הבת ולא מגדל את הילדים שלו, זה בכלל לא משנה. ה"כבוד" מעל הכל, הפרדוקס הוא שהוא איבד את המשפחה במרדף אחר "כבוד המשפחה" - אבל זה לא משנה לו כמוך. אותו הדבר אצלך, ה"רצון להיות מיוחד" מעל הכל, אפילו אם זה יעלים את החיים שלך. אז סך הכל זה קצת פרדוקס לא ? בן אדם לוקח את המתנה הנהדרת שנקראת חיים ובגלל רצון אחד לא הכי בוגר מוכן לזרוק אותם ואז לא יהיה לא ייחודי ולא חי.
 
היי ברק ,

מה שכתבת , כרגיל , מעניין אבל אני לא בטוח שבדיוק קולע לאמת לגביי . ההתעסקות במחשבות שכתבתי עליהן לא התחילה כי החלטתי סתם כך שאני רוצה להיות איזה מישהו נערץ ומיוחד , " לקבל מדבקה " , במקרה שלי זה דווקא התחיל באופן אחר . אני זוכר שסמוך מאוד למתי שהמחשבות הללו התחילו כתבתי מכתב לזמר שאני מאוד אוהב , כתבתי שם כמה ששיריו עזרו ועוזרים לי , סיפרתי לו שעברתי קשיים גדולים בחיי וששיריו נגעו בי באופן מאוד מיוחד . בערך מאז התחלתי לחשוב שבעצם אני לא היחיד שהזמר הזה כה משמעותי עבורו , האם אני בקיומי גם כל כך משמעותי לאחרים , האם הוריי , שכניי , מכריי חשובים באותה מידה - מזה זה התחיל . והאמת שאם הייתי יודע שבזה שאני נמצא עם מישהו אחד בודד , למשל - פה בחדר עכשיו בזמן שאני מקליד במחשב , ואצחיק אותו ואעשה לו טוב , אני עושה משהו חשוב לא פחות מאדם כמו הזמר הזה שאולי באופן מסויים אחראי לאושרם של מאות אלפי אנשים - אם הייתי יודע את זה , זה היה מרגיע אותי , כי גם לא הייתי מתחבט באיך אני צריך להעריך את האנשים מסביבי ומבין שכולם חשובים וגם לא הייתי מנהל מרדף מחשבתי מעייף אחרי איך יותר להשפיע בעולם . כך שבעצם דווקא הייתי רוצה לדעת שלכל מי שמתאמץ להיות הכי טוב שהוא יכול " מגיעה מדבקה " לא פחות גדולה וצבעונית מכל אחד אחר . יחד עם זאת , יש לי גם הרבה התעסקות עם עצמי לגבי מי אני , יותר טוב מאחרים , אולי בדברים מסויימים דווקא גרוע מאוד ואז אני יכול להיות עצוב , אני נע הרבה בין מחשבות שחצניות שכאלה לחוסר הערכה עצמית ואולי ביקורתיות יתר כלפי עצמי , כך שמה שכתבת כן יכול להיות רלוונטי לגביי אבל לגבי הדיון הספציפי , כמו שאמרתי , לא ניראה לי .
 

nehud

New member
אותי אתה מצחיק מר הדגבא של הצאט|חיב

כאשר תבחר להיות משמעותי עבור עצמך!!! ללא הצורך "במדבקה" מהחברה - החברה באופן טבעי תבחר אותך כמשמעותי עבורה,במצב זה תמצא עצמך משפיע מבלי המאמץ המעייף אותך כעת. להבדיל מברק אני חושב שאתה מיוחד כבר כעת ועל כל אחד להיות מיוחד בדרכו ואין צורך להתפשר על נורמטיביות /בינוניות. כאשר אדם מבקש את ההכרה של החברה במיוחדות שלו הוא באופן טבעי בונה את חומות הכלא האישי וגם מציב את הסוהרים סביבו. כאשר המיוחדות שלך תהייה משמעותית עבורך ללא קשר לתוכן, לכמות ולאיכות בהשוואה לסביבה/חברה יהיה באפשרותך גם לתרום ולהשפיע על הסביבה. באהבה אהוד נ.ב במידה ולא הובן גם שאלת ההתאבדות ומקומה יהיה שונה כאשר /ואם תבחר להיות משמעותי עבור עצמך.
 
אהוד ,

למה לדעתך אפילו כשלא מתפשרים על נורמטיביות / בינוניות עדיין אני , וכל אחד אחר , מיוחדים וחשובים כבר כעת ? כי אם באמת זה כך ואני אצליח להפנים את זה אז זה יעזור לי מאוד .
 

hilabarak

New member
דגבא היי, אני אנסה להסביר שוב

מזווית שונה, אולי יהיה לך קל יותר להבין. הניסיון שלי בחיים, מלמד שהצרכים הפסיכולוגיים הם הבסיס לחשיבה, ואני אסביר. לצורך הפשטות נגדיר שלכל אדם יש צורך בסיסי כמעט יחיד, שעליו מתנהלת מרבית האישיות שלו. ניקח 3 אנשים : 1. יש לו חרדת נטישה - צורך שלא יזעבו או ידברו או יחשבו על עזיבה לידו. 2. יש לו פחד מהיפגעות - יש לו צורך עז להימנע מפגיעות. 3. נרקסיטת - כל היום עסוק בעצמו ובחשיבותו. שלושתם עדים במקרה לתאונת דרכים קשה. הראשון יחשוב "מה יקרה אם זה יקרה לאישתי ? אני אשאר לבד ומשם הוא ממשיך לחשוב...". השני יחשוב "אם זה היה קורה לי מה הייתי עושה ? ........" השלישי יחשוב "אם זה היה קורה לי, האם היו חושבים עליי ? היו באים להלוויה שלי ? ....". כל אחד מהם יכול לפתח דיונים פילוסופיים סביב הנושא האישי שלו. אבל הדיונים יהיו שונים במהות. את הראשון האירוע יוביל לשאלות בנושא עזיבת אנשים והישארות לבד. את השני יוביל האירוע לשאלות בדבר הפגיעות של האדם וכולי. עכשיו נחזור אלייך - אתה תמיד תמיד עוסק בנושא הערך שלך בעיני זרים. לפעמים אתה חושב שמספיק לך שאדם אחד יעריך אותך. לפעמים אתה חושב שחיים רגילים (אדם שלא נוצץ) הם ללא תץוחלת. לפעמים אתה שואל ככה ולפעמים אחרת. אבל בפועל זה הבסיס. לאן אני מכוון ? אני ממליץ לך לעזוב את הפילוסופיה הכללית ולעבור לפסיכולוגיה האישית. אני ממליץ לך לעסוק בשאלה "מדוע כל הזמן אני "הדגבא של הצ'אט" עוסק בנושא הזה מכל זווית אפשרית ? איך אני יכול למלא צרכים נפשיים כך שלא אעסוק בזה כל הזמן ואהיה פנוי לדברים אחרים ?" במקום לעסוק כל הזמן בשאלות פילוסופיות שעולות מהצורך הזה. לכן גם אתה נע מחוסר ערך לעודף ערך. אתה כל הזמן נע סביב השאלות שעולות מהצורך, במקום לבחון את הצורך עצמו. ולכן אין אף פעם פתרון, זה נע מקה לקצה. הפתרון הוא במילוי החסך שגורם לצורך. כשהצורך יירד (קשה להעלים, אבל אפשר להקטין), כמות השאלות ועוצמתם תרד, והנודתיות תרד גם.
 
כן , ברק , אני זוכר

שגם כתבתי לי על זה בזמנו . למה אני כל הזמן עסוק במחשבות שבגללן אני תקוע , למה אני חושב מי יותר חשוב , למה אני חושב שאם מתעוררת לי מחשבה שאחותי החורגת לא היתה מושכת בעיני אם הייתי סתם אדם זר שמכיר אותה , ובגלל זה אני מרגיש רע עם עצמי שאולי אני מזלזל בה וחושב מחשבות לא טובות ונמנע מלהיפגש איתה וכך בעוד הרבה נושאים - יש לבדוק את כל זה בכלים פסיכולוגיים , תרופתיים אפילו , ונדמה לי שפעם ציינתי שאני עושה את כל זה . יחד עם זאת כאשר מתעוררת לי שאלה פילוסופית כלשהיא ולא מרפה ממני , אני חושב שיש משמעות גם בניסיון להעלותה לדיון שיכלי , ולכן אני מאוד שמח שיש לי את הפורומים באינטרנט שמספקים לי את האפשרות הזו . אז בעצם מה שאני רוצה להגיד זה שאת השאלה מי יותר חשוב אם בכלל ומה ההשלכות מזה - מאיר אריאל / שלמה ארצי או פועל בניין וכו' - אני משתדל לבחון הן במישור האישי / פסיכולוגי , כפי שאתה מרבה להציע , והן במישור הכללי - פילוסופי ולשם כך רשמתי את השאלה כאן בפורום .
 
למעלה