היודנראט בקצרה
היודנראט- היו מועצות יהודיות לניהול חיי הפנים בגטו תחת פיקוחו של הגסטפו בתקופת השואה. היודנראט הוקם בגלל שהגרמנים העדיפו לפעול מול נציגות יהודית מרכזית אחת שתמלא את הוראותיהם, כמו אספקת יהודים לעבודות כפייה, הסגרת מפירי חוק, החרמת רכוש, אכיפת הוראות הגסטאפו כאיסור לידה בגטו, ומאוחר יותר הכנת רשימות הנשלחים להשמדה. כמו-כן הוקמה משטרה יהודית ("שירות הסדר"), ששוטריה שיתפו לעתים פעולה עם הנאצים במטרה להישאר בחיים. בתחילה נהגו השלטונות הנאציים לאפשר ליודנראט את הטיפול בנושאים ציבוריים כמו עבודה, דיור, סעד, חינוך, דת, בריאות, תברואה ותחבורה ציבורית. היודנראט תיפקדו כמעין עירייה של הגטו. הם קיבלו את זכויות ההפעלה של התחבורה הציבורית, החנויות, הדפסת הבולים בגטו והדפסת הכסף המיוחד לגטו. היודנראטים דאגו לעבודה סדירה ולתעשייה של הגטו. הוקמו מפעלים משום שידעו שיהודים שיעסקו בתעשייה לא ישלחו להשמדה. כמו כן שימשו חברי היודנראט כאנשי קשר בין היהודים לנאצים. כגוף מקשר נאלצו לעמוד מול דרישת שני הצדדים שברוב המקרים היו מנוגדות זו לזו, ללא אפשרות גישור ביניהן. הגרמנים דרשו לבצע את הוראותיהם, והיהודים קיוו להגנה מצד היודנראט. הגרמנים האמינו שאם חברי היודנראט יבצעו את הוראותיהם זה יחסוך מהם כוח אדם, וזעם היהודים יופנה כלפי היודנראט במקום כלפיהם. לאחר ההחלטה על הפיתרון הסופי חברי יודנראט נוצלו ע"י הגרמנים להלשנה, הסגרת מפירי חוק ולזריעת אווירה של חשדנות בגטו. ידוע על מספר גטאות שבהם היה שיתוף פעולה מלא בין הנאצים ליודנראט בנושא המשלוחים להשמדה. דרכי ההתמודדות של היודנראט עם קשיי התפקיד השתנו מגטו לגטו. רובם האמינו בנחיצות העבודה בגטו ויצירת מוצרים חיוניים לנאצים במטרה לדחות את השמדת תושבי הגטו, אחרים חשבו כי שיתוף פעולה עם הנאצים יביא להצלתם. מידת הנכונות לשיתוף פעולה בין היודנראט לנאצים נחלקת לכמה קבוצות: 1. אי שיתוף פעולה: חברי יודנראט שסירבו לשתף פעולה עם הגרמנים, ופרשו מתפקידם. 2. שיתוף פעולה חלקי: שיתוף פעולה בתחומי מתן השירותים לקהילה, אך סירוב לארגן משלוחים להשמדה. עזבו את תפקידם עם תחילת האקציות וחיסול הגטאות. 3. שיתוף פעולה במטרה להציל יהודים: גטו פרודוקטיבי. כדוגמת יעקב גנס מגטו וילנה שכרת ברית עם השטן למען שאר תושבי הגטו. 4. שיתוף פעולה למען אינטרס אישי: שיתוף פעולה על-מנת להגן על עצמם, על משפחותיהם ולמען בצע כסף. כמו שאר תושבי הגטו, נשלחו להשמדה כשהנאצים לא נזקקו לשירותם עוד.
