עתיד אור הירח
New member
שלום לכם !
קוראים לי עומרי, אני בן 16, ואני כבר עברתי את תהליך היציאה מהארון בפני ההורים לפני כמעט כשנה. אבא שלי קיבל את זה הרבה יותר טוב מאיך שדמיוני הריץ את הסרט שיהיה, ובאמת אמרתי תודה לאלוהים שהוא אבא שלי. אמא שלי הייתה הרבה יותר מזועזעת , אפילו אמרה דברים פוגעים מאוד, וכמובן אני בטור ילד רגיש מאוד מאוד פרצתי בבכי ונעלתי את עצמי בחדר. לאחר כמה דקות אמא באה ואמרה שהיא צריכה זמן, להתרגל, ושזה לא קל לה. במשך השבועות שעברו היא שאלה את השאלה "נו עומרי, מה עם חברה?" לא פעם ולא פעמיים! בדרך כלל אמרתי שאין חברה, במקום לעמוד מולה ולהגיד לה "תפסיקי להתעלם מנטיותי המיניות", בתוך תוכי העדפתי שבכלל לא נדבר על נושא המיניות,אהבה כי תמיד יצאתי פגוע וחשתי שהיא לא מוכנה לקבל אותי כמו שאני. במשך הזמן היו לי ולאמא שתי מריבות ללא שום קשר לנושא, מתי שהשלמנו אמרתי לה שזה מציק לי שהיא שואלת אותי "מה עם חברה"? "יש לך מישהי"? כמתעלמת לגמרה ממה שאני. והיא כמובן באכזבה גדולה שאלה "אין סיכוי שתיהיה לך חברה"? "בגיל כזה אתה לא יכול לדעת בדיוק" מה שלא יכלתי להסביר לה שאני כן יכול מכיוון שהיא פשוט לא הייתה באמת מנסה להקשיב ולקבל. את האמת שמאז היו לי חברות, הייתי עם בנות וכל פעם שאמא שמעה על זה היא שמחה כ"כ עד שפעם אחת שהייתה לי חברה היא אפילו בכתה [דמעות של אושר]. היום אני מבין שכל פעם שבעצם ניסיתי לבחון את הנטיות שלי בלבלתי את אמא, ואת האמת שאפילו את עצמי, היום אני יודע שהמשיכה שלי לבנות היא כמעט אפסית. כל האנשים שמסביב יודעים, אני לא מסתיר את זה ומקבל את עצמי, אבל אני יודע שאני מאכזב את אמא [מעבר לנושא זה, יש עוד הרבה דברים שלא בדיוק מאפיינים את הבן המושלם], למרות שלא מדברים על הנושא, אני בטוח שהיא שואלת את עצמה הרבה שאלות מבפנים, אבל אני וההורים במצב כל כך תוסס, יש לי הרבה כעסים כלפיהם, ואני לא יודע איך לדבר איתה, להסביר לה, שתקבל אותי ושניהיה פתוחים לגביי הנושא. חשבתי על הרעיון של הספר "אמא יש לי משהו לספר לך", אם אתם מכירים , לקנות לה אותו ולשים על המיטה, התייעצתי עם הפסיכולוגית והיא אמרה שזה רעיון מצויין. אשמח לקבל מה אתם חושבים לגביי הרעיון. אני מצטער על אורך ההודעה, הייתי חייב להוציא, עומרי!
קוראים לי עומרי, אני בן 16, ואני כבר עברתי את תהליך היציאה מהארון בפני ההורים לפני כמעט כשנה. אבא שלי קיבל את זה הרבה יותר טוב מאיך שדמיוני הריץ את הסרט שיהיה, ובאמת אמרתי תודה לאלוהים שהוא אבא שלי. אמא שלי הייתה הרבה יותר מזועזעת , אפילו אמרה דברים פוגעים מאוד, וכמובן אני בטור ילד רגיש מאוד מאוד פרצתי בבכי ונעלתי את עצמי בחדר. לאחר כמה דקות אמא באה ואמרה שהיא צריכה זמן, להתרגל, ושזה לא קל לה. במשך השבועות שעברו היא שאלה את השאלה "נו עומרי, מה עם חברה?" לא פעם ולא פעמיים! בדרך כלל אמרתי שאין חברה, במקום לעמוד מולה ולהגיד לה "תפסיקי להתעלם מנטיותי המיניות", בתוך תוכי העדפתי שבכלל לא נדבר על נושא המיניות,אהבה כי תמיד יצאתי פגוע וחשתי שהיא לא מוכנה לקבל אותי כמו שאני. במשך הזמן היו לי ולאמא שתי מריבות ללא שום קשר לנושא, מתי שהשלמנו אמרתי לה שזה מציק לי שהיא שואלת אותי "מה עם חברה"? "יש לך מישהי"? כמתעלמת לגמרה ממה שאני. והיא כמובן באכזבה גדולה שאלה "אין סיכוי שתיהיה לך חברה"? "בגיל כזה אתה לא יכול לדעת בדיוק" מה שלא יכלתי להסביר לה שאני כן יכול מכיוון שהיא פשוט לא הייתה באמת מנסה להקשיב ולקבל. את האמת שמאז היו לי חברות, הייתי עם בנות וכל פעם שאמא שמעה על זה היא שמחה כ"כ עד שפעם אחת שהייתה לי חברה היא אפילו בכתה [דמעות של אושר]. היום אני מבין שכל פעם שבעצם ניסיתי לבחון את הנטיות שלי בלבלתי את אמא, ואת האמת שאפילו את עצמי, היום אני יודע שהמשיכה שלי לבנות היא כמעט אפסית. כל האנשים שמסביב יודעים, אני לא מסתיר את זה ומקבל את עצמי, אבל אני יודע שאני מאכזב את אמא [מעבר לנושא זה, יש עוד הרבה דברים שלא בדיוק מאפיינים את הבן המושלם], למרות שלא מדברים על הנושא, אני בטוח שהיא שואלת את עצמה הרבה שאלות מבפנים, אבל אני וההורים במצב כל כך תוסס, יש לי הרבה כעסים כלפיהם, ואני לא יודע איך לדבר איתה, להסביר לה, שתקבל אותי ושניהיה פתוחים לגביי הנושא. חשבתי על הרעיון של הספר "אמא יש לי משהו לספר לך", אם אתם מכירים , לקנות לה אותו ולשים על המיטה, התייעצתי עם הפסיכולוגית והיא אמרה שזה רעיון מצויין. אשמח לקבל מה אתם חושבים לגביי הרעיון. אני מצטער על אורך ההודעה, הייתי חייב להוציא, עומרי!
