שלום לכם

[y u k a]

שלום לכם

מזה כמה ימים שגיליתי את הפורום שלכם ומעניין לי לקרא בו. אני עובדת בחנות ספרים ונהנת מזה מאוד. לאחרונה קראתי שלושה ספרים שמשותף להם הים- "הפלגה אחרונה" של זיגפריד לנץ, "ספינות טרופות" של אקירו יושימורו ו"חיי פיי" של יאן מרטל. דיברתם כאן על חיי פיי? לדעתי הוא יחיד ומיוחד, כשסיימתי את הקריאה בו הייתי בטוחה שכל הנאמר שם קרה באמת. כל כך הייתי שם. שני האחרים משותף להם עצב גדול. "ספינות טרופות" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון. אני אוהבת ספרים עצובים . ויד עדינה יש לזיגפריד לנץ, על מילים ועל אנשים. נו טוב, מרגישה גמלונית משהו בניסיון שלי לשתף ולהשתתף, כי לא מכירה וכו וכו. אמשיך לקרא כאן. תודה וביי. ( נ ב : גם אני חושבת שספר הדקדוק הפנימי הוא הכי טוב של גרוסמן)

 

[Rivendell]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

וכן, דיברנו כאן על "חיי פיי", וזה לינק למאמר. ואם בא לך להצטרף בצורה יותר פורמלית, את מוזמנת לעבור את "טקס החניכה" שלנו - לספר לנו בפירוט על הספרים שאת הכי אוהבת, ולמה. ככה אנחנו מכירים אותך דרך הדבר שכאן הוא הכי חשוב - טעמך הספרותי. רק אם את רוצה, כמובן

.

 

[Rivendell]

אופס, הלינק ../images/Emo9.gif

"חיי פיי"

 

[y u k a]

../images/Emo9.gif תודה רבה

טקס חניכה נשמע קצת מפחיד אבל כן, בא לי להצטרף אליכם, אז נראה שאעמוד בזה... ובכן, רושם עמוק עשתה עלי הסופרת נטליה גינצבורג בספרה "העיר והבית", אהבתי את הטיפול חסר הפניות בדמויות, "עלובות" ככל שיהיו, הן אינן יוצאות עלובות תחת ידיה אלא אנושיות, חמות, ומעוררות חיבה. עולה מן הכתיבה שלה אהבת אדם שלא באה ממקום פילנטרופי אידאליסטי אלא מתוך תובנה וקבלה אמיתית. "חסד אלהים" של ברנרד מלמוד הוא אחד הספרים שגרמו לי לזעזוע רב בזמנו, כנראה בגלל הפסימיזם (או ראליזם)המוחלט הנורא (לגבי טבע האדם). "ספינות טרופות" , כאמור, אחד האהובים עלי ביותר, דרך עיניו של ילד עולה מציאות קשה של רעב ודחק בכפר מבודד ביפן, שאחת לככה וככה זמן (לפעמים שנים) מצליחים התושבים להסיט ספינה מנתיבה בליל סערה כך שתתנפץ על הסלעים ובוזזים את תכולתה- במקרה הטוב - שקי אורז שמחולקים בקפדנות ויראה בין משפחות הכפר. את הספנים שעל הספינות הם הורגים, אבל במהלך הקריאה לא הרגשתי שיש שם יותר אכזריות מאשר נגיד "אכזריות" של אריה שטורף זברה. נו טוב יש עוד הרבה, אוהבת גם אוטוביוגרפיות ואחרים. לאחרונה יש לי עניין עם התרגום החדש של תורת המידות ("אתיקה") של שפינוזה, ההקדמה של ירמיהו יובל מרתקת ואני מוצאת את תפיסת האלוהות של שפינוזה כיכולה להתקבל על דעתי (דעתי שרוצה שיש אלהים, אבל זה דיון אחר וארוך). אתמול לקחתי שני ספרים חדשים- את "לחיות כדי לספר" של מארקס וספר שנקרא "סיפורי חייך ואחרים" של טד צ'יאנג, מדע בדיוני עטור סופרלטיבים על הכריכה שעוררו את סקרנותי. אז נראה. מזמן לא כתבתי כל כך הרבה. לא רגילה לכתוב, מקווה שהצלחתי במעט להעביר את העדפותי וטעמי.

 

[Rivendell]

אז ברוכה הבאה, עכשיו בצורה רשמית../images/Emo13.gif

גינצבורג אכן נהדרת, אין ספק. את הספינות עוד לא קראתי, אבל ספרות יפנית אני מאוד מאוד אוהבת, ובהזדמנות זאת אני גם אדחוף, כרגיל, את ההמלצה על "יער נורווגי" של הרוקי מורקאמי. ספר פשוט נפלא. גם את מארקס אני מאוד אוהבת, ומאוד סקרנית לגבי החדש (מה שאומר שתצטרכי לחזור עם דיווח מפורט

), ומד"ב ופנטזיה גם הם מתקבלים בברכה.

 

[Mנטה]

לנץ כתב גם את שיחת העיר, לא ?

לא בטוחה אם קראתי או שדיברו עליו כל כך הרבה פה שנדמה לי שאני מכירה

 

[Ayelet S]

נכון, לנץ אכן כתב את "שיחת העיר"

אותו טרם קראתי. לפי הדברים שנכתבו פה במהלך הדיון בזמנו, הבנתי שהספר מביא את סיפורו של פעיל מחתרת דני ומתמקד בלבטיה של פרנסי העיר בה שהה בנוגע להסגרתו לידי הנאצים.

 

[דוסטו]

ולנץ גם כתב את 'השעור בגרמנית'