שלום לכם..

sad sad woman

New member
שלום לכם..

פרסמתי את הודעה זו בכמה וכמה פורומים, אך חשוב לי לקבל כמה שיותר תגובות ולכן אפרסם אותה גם כאן. אני מרגישה שאני פשוט משתגעת.. אני כולי מלאת חרדות, פחדים וחששות..אני מרגישה שאני פשוט כ"כ שבירה ורגישה, כל דבר קטן פוגע בי! הבעיה שלי היא בתחום שבינו לבינה. כל מילה קטנה שהחבר שלי אומר לי, פוגעת בי, ואני ישר נכנסת לסרטים של "הוא לא אוהב אותי".. אני כ"כ פוחדת שייגמר הקשר שלנו, כי זה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ונותן לי סיבה לקום בבוקר. אם במשך חצי שעה הוא לא אומר לי "אני אוהב אותך", אם הוא לא מתקשר במשך כמה שעות, אם הוא לא מחזיר לי הודעה, אם הוא לא מתייחס אליי כ"כ - אני ישר נהיית מפוחדת ובטוחה שזהו, הוא כבר לא אוהב אותי. אני גם כל הזמן נכנסת למחשבות והשוואות של "מי אוהב את מי יותר" ו"מי מתקשר למי יותר". וגם אם הוא כן אוהב אותי - מתישהו זה ייגמר, ואז אני אצטרך להתמודד עם ה"לבד", ואז שוב - עשרות דייטים נוראיים וחסרי תועלת, ועד שאני אמצא מישהו שימצא חן בעיני, ועד שאני אכיר אותו, ועד שאני ארגיש איתו בנוח, ועד שיהיה לי אומץ להיות עירומה לידו... אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שאאלץ לעבור את זה שוב!! בבקשה, עוצו לי עצה.. ואל תגידו לי שאני לא צריכה להיכנס לקשר עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי או משהו בסגנון, כי זה מאוחר מדי.. אנא מכם, אני מרגישה כ"כ חסרת אונים.
 

spidi2

New member
יש משהו ב....

ידיעה הזו... "מתישהו זה ייגמר, ואז אני אצטרך להתמודד עם ה"לבד", ואז שוב...." וכו'... שקרוב לוודאי יביא את הסוף.... הסוף ממך ... הסוף ממנו... לא חושבת שזה יהיה ממש משמעותי... ובכל זאת יש בי תהייה שצפה ועלתה כשקראתי אותך... האם את שם כי את כל כך אוהבת
או שאת שם כי את פוחדת מה"לבד"
וגם אם זה בגלל שאת פוחדת מה"לבד" אין לי שום כוונה לשפוט ... יכולה להתחבר לפחד הזה... ויש בי עוד תהייה.. אם את אוהבת... ואת שם בגלל האהבה... אז אולי הוא... לא נותן לך להרגיש את הבטחון של אהבתו
בכל מקרה... נראה לי שדרושה עבודה רבה בזוגיות הזו... כי כפי שאת בעצמך כתבת... מתישהו זה ייגמר... כי בצורה של מה שתיארת... לא תתכן המשכיות... זוגיות ואהבה... צריכה להיות שונה... צריכה לבוא מתוך חופש... צר לי, שאין לי את המילים לנחמך... ובכל זאת חושבת שנכון יהיה להגיד... דרושה כאן עבודה ... על עצמך... על הזוגיות... על האהבה.... איתו... ובלעדיו...
 
זה ככה.....

את תלויה באהבתו על מנת להרגיש מוערכת ואהובה, והאהבה שאת זקוקה לה לא באה מבפנים (ממך). זה כמו להיות מאד רעבים ולהיות תלוי שאוכל שאחרים יחלקו לנו. רק שבמקרה שלך, זה להיות תלויה באהבה שלו. רק את יכולה לעזור לעצמך. תתחילי בלאהוב את עצמך יותר. זאת העצה הכי מועילה שאני יכולה לתת לך איך עושים את זה? תמצאי לבד את הדרך הנכונה לך.
 

יופיאל

New member
חרדת נטישה

אני מכיר את הסיפור הזה מהצד השני , חברה שלי לשעבר היתה כזאת. את לא אוהבת את עצמך ולכן את מרגישה שרק הוא יכול לתת לך אהבה , אך זה בור ללא תחתית , כי כמה שהוא יגיד לך שהוא אוהב אותך ויעשה הכל , זה אף פעם לא יספיק לך. רק את יכולה למלא את החלל הזה שבתוך הלב שלך , וזה צריך לבוא ממך. כשאת תלוייה בו לחלוטין זה רק מרחיק אותו ממך , כי אין לו חופש והוא לא יוכל להחזיק ככה לעד - ולכן את "רואה את הסוף" כי את יוצרת את הסוף. אם את כל הזמן תלוייה באנרגיה שלו ומה שהוא נותן לך , ואת לא מייצרת את האנרגיה שלך בעצמך את בסופו של דבר תרוקני אותו ואז הוא לא יוכל לתת לך כלום ואז יגמר הקשר. אם את רוצה לשנות את זה את צריכה להבין שאין לך ממה לפחד אלא מהפחד עצמו. ובמקום שיש אהבה אין פחד. וכל עוד יש לך פחד בלב זה אומר שאין לך אהבה בלב. אהבה לעצמך ואמונה בעצמך. אם את אוהבת אותו באמת את צריכה גם לתת אמון , וזה אומר להאמין שהוא אוהב אותך גם אם הוא לא אומר לך את זה כל שעה , וגם אם יום שלם הוא לא מתקשר , תני לו את החופש ואז הוא גם יוכל להביע את אהבתו בחופשיות ולא מתוך הכרח של להרגיע אותך. כשאת דורשת את זה כל הזמן את לא נותנת לו הזדמנות להביע את זה מתוך עצמו וככל שאת לוחצת עליו יותר הוא מנסה להתרחק ומרגיש כלוא. תלות היא כמו רצועה שקשורה לצוואר - היא מכריחה אותכם להיות ביחד ומונעת את החופש , אך ברגע שאת משחררת את הרצועה - רק אז את יכולה לראות באמת אם הוא רוצה להיות לידך גם בלי הרצועה , רק בגלל שהוא אוהב אותך ורוצה להיות איתך. אז נכון , בלי הרצועה הוא לא יהיה כל הזמן לידך , יש לו גם חיים משלו ולא הכל חייב להיות קשור אלייך , זה החופש של כל אדם , אך האהבה תחזיק אתכם באמת ביחד , ולא התלות. מערכת יחסים שבנויה על תלות היא לא בריאה גם לך וגם לו. אם את אוהבת אותו , תשחררי אותו ותני לו לפעול לפי רצונו האישי תאמיני בו. אם הוא אוהב אותך הוא ירגיש עם זה הרבה יותר טוב , ואז גם את תרגישי את זה. חוסר האמונה שלך באהבה שלו נובע מחוסר האמונה שלך בעצמך - ועל זה את צריכה לעבוד , כי מגיע לך להיות נאהבת , וקודם כל על ידי עצמך , תקבלי את עצמך כמו שאת. באור ואהבה , יופיאל המלאך
 

souloo

New member
../images/Emo24.gifמסר בשבילך

אני מכירה את התחושות שאת מתארת. גם אני הייתי במערכת יחסים זמן רב והיו תקופות שחשתי חוסר שקט, בלבול, לחץ, פחד נטישה, חוסר מנוחה, מחשבות מתרוצצות וכו'.... תאמיני לי ברגע שמערכת היחסים שלי נגמרה חשתי בדידות שדומה לאבל מסוים על אותו אדם שנפרד ועל אותו קשר שנגמר. לאחר תקופת ה"אבל" אתה מתחיל להשתנות, לצמוח, לגדול ולהבין שאולי זה לא האדם שמתאים לך. לאחר הפרידה צמחתי מבחינה מנטלית והתחזקתי מבחינה נפשית כמשפט הידוע - "מה שלא הורג אותך מחשל אותך". אני לא אומרת לך לנקוט בצעד כלשהו, אך אני נותנת לך חומר למחשבה. אני מניסיוני הבנתי שלפעמים עדיף להיות לבד, מאשר להיות עם אדם, שלא אוהבים מספיק או שמתוסכלים איתו, או לא בטוחים לגביו. זה נראה כל כך בטוח כל כך טבעי שרגילים להיות עם מישהו, אך ההרגל הזה לעיתים מצמיח אנרגיות שליליות וחוסר שלווה. והכי חשוב - שום דבר לא הולך בכוח, צריך לדעת להרפות. ברגע שמרפים דבים קורים כפי שהם צריכים לקרות. היום אני לבד, מנסה להיות שלמה עם כל מה שאני ואני מקווה שאפגוש את האדם שמתאים. זה מסע ארוך שצריך להצטייד במיטב הכוחות ולא להלחם, פשוט לברר מה הדבר הכי טוב בשבילך!!!!!!!!! אם תרצי לשאול אותי דברים נוספים מההתנסויות שלי, אשמח לעזור. תהיי חזקה ותדעי שחייך בידייך! אוהבת יפעת.
 

איל באש

New member
ברוכה הבאה SAD WOMAN ../images/Emo140.gif

שאת מפחדת את יוצרת את הפחד במציאות שלך, כן הנורא מכל קורה לך. אם תשימי לב כמה אנרגיות את משקיעה בלפחד , כמה מתח ואי שקט נפשי יש בך כתוצאה מהפחד , אז תביני ודאי שאפשר לתעל את האנרגיות הללו גם למקומות אחרים. פחד מלאבד משהו גורם לנו לאבד!!! הרי הביטי בידך הקפוצה לאגרוף, פתחי אותה , מה יש לך שם ? אוויר !!! כלום!!! אני מצרף פה תקשור שמדבר על הפחד לעיונך.
 

sad sad woman

New member
../images/Emo51.gif רבה לכם אנשים!../images/Emo24.gif

בזכותכם, אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב.
קיבלתי בפורומים הרבה עצות טובות לפתרון הבעיה שלי, והפנמתי אותן. החלטתי שמעכשיו, אני אתן לחבר שלי מרחב (אתמול אכן עשיתי זאת - לא התקשרתי, לא שלחתי הודעות ולא יזמתי פגישה, אלא נתתי לו ליזום זאת בעצמו - והוא אכן יזם
), שדברים יתנהלו קצת בקצב שלו. אני מבינה שלא חייבים לעשות הכל ביחד, לכן אם הוא יעשה משהו בלעדיי - לא אכעס ולא אקח זאת באופן אישי. אפילו אם ממש בא לי לראות אותו ברגע מסויים והוא לא יכול/אין לו כח, אני לא אקח את זה אישית ולא אכעס.. אני אתן לו לחיות את חייו, שאני חלק מהם, אבל עדיין - הם שלו.. אני מבינה שהוא אכן אוהב אותי (זה היה מאוד ברור לי היום
), וגם אם הוא לא אומר את זה במשך כמה שעות, זה לא אומר כלום.. אני צריכה להרגיש את זה, לא לשמוע, ולא לייחס משמעות רבה כ"כ לכל מילה שלו. והכי חשוב, אני חייבת לתת לו לעשות דברים כי הוא רוצה, ולא לכפות עליו לעשות אותם ע"י כך שאגרום לו רגשות אשם.. בנוסף, אני אתחיל להשקיע יותר בעצמי.. לפתח לעצמי תחביבים..לבנות את עצמי..ובכלל, לאהוב ולהאמין בעצמי. זה הכי חשוב, לא?
מה דעתכם..? אז באמת, תודה רבה לכם על הייעוץ, העזרה והאכפתיות - עזרתם לי מאוד
ותודה מיוחדת ליופיאל.. הודעתך מאוד השפיעה עליי (כפי שוודאי שמת לב..). ודרך אגב, אני עדיין אשמח לשמוע עוד עצות/אבחנות..
 

יופיאל

New member
עשית לי את היום...../images/Emo24.gif

אני שמח מאוד שאת מרגישה הרבה יותר טוב , ומלאה בחיוכים... הגעת להבנות יפות מאוד , המשיכי כך! באור ואהבה , יופיאל המלאך
 
למעלה