sad sad woman
New member
שלום לכם..
פרסמתי את הודעה זו בכמה וכמה פורומים, אך חשוב לי לקבל כמה שיותר תגובות ולכן אפרסם אותה גם כאן. אני מרגישה שאני פשוט משתגעת.. אני כולי מלאת חרדות, פחדים וחששות..אני מרגישה שאני פשוט כ"כ שבירה ורגישה, כל דבר קטן פוגע בי! הבעיה שלי היא בתחום שבינו לבינה. כל מילה קטנה שהחבר שלי אומר לי, פוגעת בי, ואני ישר נכנסת לסרטים של "הוא לא אוהב אותי".. אני כ"כ פוחדת שייגמר הקשר שלנו, כי זה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ונותן לי סיבה לקום בבוקר. אם במשך חצי שעה הוא לא אומר לי "אני אוהב אותך", אם הוא לא מתקשר במשך כמה שעות, אם הוא לא מחזיר לי הודעה, אם הוא לא מתייחס אליי כ"כ - אני ישר נהיית מפוחדת ובטוחה שזהו, הוא כבר לא אוהב אותי. אני גם כל הזמן נכנסת למחשבות והשוואות של "מי אוהב את מי יותר" ו"מי מתקשר למי יותר". וגם אם הוא כן אוהב אותי - מתישהו זה ייגמר, ואז אני אצטרך להתמודד עם ה"לבד", ואז שוב - עשרות דייטים נוראיים וחסרי תועלת, ועד שאני אמצא מישהו שימצא חן בעיני, ועד שאני אכיר אותו, ועד שאני ארגיש איתו בנוח, ועד שיהיה לי אומץ להיות עירומה לידו... אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שאאלץ לעבור את זה שוב!! בבקשה, עוצו לי עצה.. ואל תגידו לי שאני לא צריכה להיכנס לקשר עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי או משהו בסגנון, כי זה מאוחר מדי.. אנא מכם, אני מרגישה כ"כ חסרת אונים.
פרסמתי את הודעה זו בכמה וכמה פורומים, אך חשוב לי לקבל כמה שיותר תגובות ולכן אפרסם אותה גם כאן. אני מרגישה שאני פשוט משתגעת.. אני כולי מלאת חרדות, פחדים וחששות..אני מרגישה שאני פשוט כ"כ שבירה ורגישה, כל דבר קטן פוגע בי! הבעיה שלי היא בתחום שבינו לבינה. כל מילה קטנה שהחבר שלי אומר לי, פוגעת בי, ואני ישר נכנסת לסרטים של "הוא לא אוהב אותי".. אני כ"כ פוחדת שייגמר הקשר שלנו, כי זה הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה ונותן לי סיבה לקום בבוקר. אם במשך חצי שעה הוא לא אומר לי "אני אוהב אותך", אם הוא לא מתקשר במשך כמה שעות, אם הוא לא מחזיר לי הודעה, אם הוא לא מתייחס אליי כ"כ - אני ישר נהיית מפוחדת ובטוחה שזהו, הוא כבר לא אוהב אותי. אני גם כל הזמן נכנסת למחשבות והשוואות של "מי אוהב את מי יותר" ו"מי מתקשר למי יותר". וגם אם הוא כן אוהב אותי - מתישהו זה ייגמר, ואז אני אצטרך להתמודד עם ה"לבד", ואז שוב - עשרות דייטים נוראיים וחסרי תועלת, ועד שאני אמצא מישהו שימצא חן בעיני, ועד שאני אכיר אותו, ועד שאני ארגיש איתו בנוח, ועד שיהיה לי אומץ להיות עירומה לידו... אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שאאלץ לעבור את זה שוב!! בבקשה, עוצו לי עצה.. ואל תגידו לי שאני לא צריכה להיכנס לקשר עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי או משהו בסגנון, כי זה מאוחר מדי.. אנא מכם, אני מרגישה כ"כ חסרת אונים.
