שלום רחל, נתחיל מהסוף.
הופצצת באינפורמציה שרק מוסיפה בלבול על הקיים. ב - 17 למרץ את עומדת לפגוש את אביר חלומתיך. הפגישה תתרחש באקראי במהלך קנית רהיטים ב "ביתילי". את תשאלי שאלה שגרתית, הוא יראה לך את הפלאפון החדש וכד´. היות שאת זקוקה לזמן ממושך כדי להכיר אותו ולדעת שזה לא עומד להיות תרחיש מוכר קצר מועד ( אגב, בענין זה הנבואות שלך מגשימות את עצמם ) החתונה תהיה רק בפברואר 2005. עד אז אולי גם אני אתחתן. ומשהו על הכתב: רואים שחשובים לך מקצוע ומעמד מכובד, שאת מעריכה את היכולות והבגרות שלך בתחום, שאת שומרת על כבוד והופעה נאותה למרות תקופות שפל, דכדוך וצער מבחינת ההרגשה האישית. שאת סוחבת משקעים וזכרונות מדברים שהיו לך ציפיות ואופטימיות, ונמוגו. ובעטיים הגדרת תנאים להבטחת הצלחה והמסננת סלקטיבית לגבי הרבה מחזרים פוטנציאלים. רואים שאת גאה בהישגים ויכולות בעבודה, מגוננת על דיאגנוזות וטפולים מוצלחים כנגד מלעיזים ומבקרים שלא מבינים בענין. רואים שקשה לך לסמוך, שכן את מבינה כמה מה שאת עושה מחייב התעמקות ומקצועיות וניווט במצבים מורכבים, ואת זה טירונים לא ישכילו לעשות. על כן יש אמביוולנטיות. מצד אחד תומכת מעודדת ומצד שני מקצצת בטחון והתנסות שלא יקרה נזק, מתערבת בדאגה ותשומת לב אישית. כעובדת סוציאלית יש לך יתרונות, ולא זה המקום לדון בהם. חסרון אחד שיש לקחת בחשבון זה משגים באבחון וייעוץ בשל העובדה שקנה המדה שלך מושפע מדי ממה שאת עברת וחווית. במינון מסוים זה תורם חוכמה, במינון יתר זה אבן נגף בפני התבוננות ויעוץ נקיים מדעות קדומות. אריק.