שלום לכם
אני כבן 43. הבת זוג בת 40 עוד מספר ימים. יש לנו 2 בנות: הגדולה בת 3 והקטנה בת 8 חודשים. בפועל איננו נשואים אלא רק חיים ביחד. (4-5 שנים). אני כמעט שלא עוזר בבית אלא רק בטיפול בילדות - אני עובד עד מאוחר אבל בילדה הגדולה ואני ביחסים מדהימים, אני לוקח אותה ומטייל איתה ולוקח אותה לגן כל בוקר. ביחס לילדה הקטנה אני פחות משמעותי אבל עדיין מסייע פה ושם. המצב בבית הפך לבלתי נסבל, היא מאוכזבת, עצובה , כועסת וזועפת - אני כבר מתחיל להצדיק לפעמים את ההתנהגויות שלה - היינו לא רואה את הטימטום בתגובות שלה לכול אירוע חסר משמעות. הזוגיות הוא משהו שמתקשה להתרומם אלא רק בהיבט הפונקציונאלי. בכול אופן המצב נימשך ונימשך. אני לא אומר שאין נקודות אור - אבל הן פוחתות והולכות. היינו בייעוץ שהיה לא משהו פרודוקטיבי - היא שרגילה להתלונן ולצפות לעצזה בבית או משהו דומה הייתה בשוק שגם לי יש תלונות, וגם לי יש מציאות לא נוחה ממנה. היא טענה ש"קיללתי" אותה - ובפועל מה שאמרתי זה שאין לי זוגיות ואין לי יחסים והמצב נורא ועל סף פרידה. (הפרזתי) והיא לא מבינה בכסף וכול הזמן באה בדרישות שהן לא במציאות העיניינית - לפני מספר דקות התקשרה וביקשה שהקנה מכשיר חשמלי כולשהו שרוב הסיכויים רק צריך לנקות (פילטר של שואב) - והמכשיר ניקנה לפני פחות משנה "לא מתקנים דברים כאילו" - כך שקשה להבין מבחינתי מה היא רוצה. אז אני מדבר על הצורך להיפרד. (מנסה שלא להזכיר את זה כל הזמן - פעם אחרונה לפני כחודש) אבל לפעמים ברור לי שאני חייב להמשיך הלאה. ברור לי שהיא מתה להיפרד - הבעיה שלה ? הפחד, הפחד הכלכלי, הפחד מהלבד, וחוץ מזה שלי יש כסף שהוא ניפרד ממנה - היינו כסף שיש לי מלפני הקשר. (סכום די גדול). לאחרונה היא טענה שגם היא זכאית לחצי מהכסף הזה - בגלל שהיא שומרת על הילדות שאני עובד - העובדה שמדובר בכסף שלא נוגע אליה ולא הרווחתי אותו בזמן הקשר - נישכחה. בכול אופן - אחרי מספר לא מבוטל של ריבים וסיכסוכים אני מוטש. בהתחלה היה ממש קשה. האמת היא שהתחלתי לאחרונה לבוא לעבודה עם חיוך בבוקר. אם פעם הסיכסוכים היו מורידים לי את החיוך - אז עכשיו ממש לא, אני מצב רגיל ואין לי כל בעיה לבוא מאושר לעבודה - שבבית הכול רע ואנחנו לא מדברים כמעט . אז היום לאחר עוד התקף עצבים שלה היא התקשרה להתנצל. והיא צריכה פה, והיא צריכה שם, אבל זה בלתי ניתן להבנה מה היא רוצה. ועצוב יותר קשה להבין למה אני לא פועל כמו שמתבקש מול המציאות. השאלה שלי פשוטה: האם לחתוך, מתי ואיך.
אני כבן 43. הבת זוג בת 40 עוד מספר ימים. יש לנו 2 בנות: הגדולה בת 3 והקטנה בת 8 חודשים. בפועל איננו נשואים אלא רק חיים ביחד. (4-5 שנים). אני כמעט שלא עוזר בבית אלא רק בטיפול בילדות - אני עובד עד מאוחר אבל בילדה הגדולה ואני ביחסים מדהימים, אני לוקח אותה ומטייל איתה ולוקח אותה לגן כל בוקר. ביחס לילדה הקטנה אני פחות משמעותי אבל עדיין מסייע פה ושם. המצב בבית הפך לבלתי נסבל, היא מאוכזבת, עצובה , כועסת וזועפת - אני כבר מתחיל להצדיק לפעמים את ההתנהגויות שלה - היינו לא רואה את הטימטום בתגובות שלה לכול אירוע חסר משמעות. הזוגיות הוא משהו שמתקשה להתרומם אלא רק בהיבט הפונקציונאלי. בכול אופן המצב נימשך ונימשך. אני לא אומר שאין נקודות אור - אבל הן פוחתות והולכות. היינו בייעוץ שהיה לא משהו פרודוקטיבי - היא שרגילה להתלונן ולצפות לעצזה בבית או משהו דומה הייתה בשוק שגם לי יש תלונות, וגם לי יש מציאות לא נוחה ממנה. היא טענה ש"קיללתי" אותה - ובפועל מה שאמרתי זה שאין לי זוגיות ואין לי יחסים והמצב נורא ועל סף פרידה. (הפרזתי) והיא לא מבינה בכסף וכול הזמן באה בדרישות שהן לא במציאות העיניינית - לפני מספר דקות התקשרה וביקשה שהקנה מכשיר חשמלי כולשהו שרוב הסיכויים רק צריך לנקות (פילטר של שואב) - והמכשיר ניקנה לפני פחות משנה "לא מתקנים דברים כאילו" - כך שקשה להבין מבחינתי מה היא רוצה. אז אני מדבר על הצורך להיפרד. (מנסה שלא להזכיר את זה כל הזמן - פעם אחרונה לפני כחודש) אבל לפעמים ברור לי שאני חייב להמשיך הלאה. ברור לי שהיא מתה להיפרד - הבעיה שלה ? הפחד, הפחד הכלכלי, הפחד מהלבד, וחוץ מזה שלי יש כסף שהוא ניפרד ממנה - היינו כסף שיש לי מלפני הקשר. (סכום די גדול). לאחרונה היא טענה שגם היא זכאית לחצי מהכסף הזה - בגלל שהיא שומרת על הילדות שאני עובד - העובדה שמדובר בכסף שלא נוגע אליה ולא הרווחתי אותו בזמן הקשר - נישכחה. בכול אופן - אחרי מספר לא מבוטל של ריבים וסיכסוכים אני מוטש. בהתחלה היה ממש קשה. האמת היא שהתחלתי לאחרונה לבוא לעבודה עם חיוך בבוקר. אם פעם הסיכסוכים היו מורידים לי את החיוך - אז עכשיו ממש לא, אני מצב רגיל ואין לי כל בעיה לבוא מאושר לעבודה - שבבית הכול רע ואנחנו לא מדברים כמעט . אז היום לאחר עוד התקף עצבים שלה היא התקשרה להתנצל. והיא צריכה פה, והיא צריכה שם, אבל זה בלתי ניתן להבנה מה היא רוצה. ועצוב יותר קשה להבין למה אני לא פועל כמו שמתבקש מול המציאות. השאלה שלי פשוטה: האם לחתוך, מתי ואיך.
