RakTsarot001
New member
שלום לכם. ../images/Emo13.gif
אפשר לומר שאני חדשה פה. אני ענבר, ועוד יומיים יתקיים מפגש 14 והאחרון שלי. כתבתי את המכתב האישי שהוטל עלינו לכתוב אותו, ואני רוצה לשתף אתכם. " אני חושבת שכל שינוי באדם מתחיל מבפנים. ברגע שמשהו משפיע על נפשו של אדם, זה ישפיע פשוט על כל טבעו. זה יקרין על מעשיו, מחשבותיו, הרגליו, אופיו, ואולי גם גורלו. שינוי לא בא מהיד או מהכתף, שינוי צריך לבוא מכוונות טהורות, רצון אמיתי ונכונות. מהבטן. מהלב. כך מיכא"ל עבד, לדעתי. נוגע בנקודות האלה שאף פעם לא חשבנו עליהן לעומק, מוצא קשרים וקונפליקטים בשטח שלכאורה נראה לנו ישר ושטוח, אבל למעשה מלא בבעיות שאינן פתורות, ומנסה להראות לי איך אני יכולה לשנות את זה. והשינוי בצורת המחשבה – זה הסוד. בלעדיי זה, לא הייתי מגיעה לכאן. במיכא"ל למדתי להשתמש במילה "אושר", כיום אני משתמשת יותר בביטוי "לפרוץ חומות", ובכלל, צורת המחשבה שלי השתנתה, אולי לא מקצה לקצה, אבל באופן משמעותי וניכר. למדתי לקחת אחריות, ולמדתי שאף אחד לא ידאג לי אם לא אדאג לעצמי. למדתי לחשוב חיובי, ואני עומדת עם הפנים קדימה בלי הפסקה, ולא משנה לי מה שהיה לפני. אפשר אפילו לומר שמיכא"ל היה ההארה שלי. נקודת הראייה שלי התרחבה, דרך הפתרונות שלי והגישה שלי לבעיות נהייתה יצירתית יותר, ושונה ממה שהייתה לפני מיכא"ל. בזכות מיכא"ל אני יודעת שאם יש משהו שאני רוצה, אני לבטח אשיג אותו. כרגע לא חשוב לי מה יהיו תוצאותיי ב"אולימפיאדת מיכא"ל", אני חושבת שיש דברים חשובים ונעלים יותר מכל זה, אך אני בטוחה שאשתמש במה שלמדתי פה בעתיד. השינוי שחל בי הוא הכי חשוב כרגע, ומה אני הולכת לעשות איתו. אני כבר לא ממש זוכרת איך הייתי לפני מיכא"ל, נדמה שעברו חיים שלמים מאז. פרק שלם בחיי. אני עדיין לא כלכך תופסת איך עברו חלפו להם כבר ארבעה עשר מפגשים בלי ששמתי לב לכך, וכמה עבר עליי מאז. בתחילת מיכא"ל, לא התייחסתי במלוא הרצינות לקורס. אך אחרי המפגש החמישי, קרה המפנה הגדול. אני מניחה שמי שקורא את זה יודע למה אני מתכוונת. מאז אני חדורת מוטיבציה, מאז אני נכונה. כל המפגשים עברו עליי בכיף גדול, נהניתי מאוד, רכשתי ידידות חדשות, עשיתי כיף חיים. היום אני מבינה את המשמעות של המטאפורה שניתנה לנו – אני נמצאת בחנות שאני הכי אוהבת, ואני יכולה לקחת מפה כל מה שאני רוצה. אני שמחה על כך שמיציתי את זה. אני מרגישה ברת מזל באופן בלתי-רגיל שעלה בידי להיכנס למשפחת מיכא"ל. לא יכולתי לדמיין מה יעבור עליי במשך החודשים הקרובים, וכמו שהמנחה אמרה לנו בתחילת הקורס, לא נוכל לחוות עליו דעה עד שנגיע לסופו, ונקבל את התמונה השלמה. אני חושבת שלא יכולתי לכתוב במכתב הזה הכל, כי פשוט אי אפשר לתאר את מה שעבר עליי במילים. ועכשיו אני עומדת בנקודת פתיחה חדשה, נרגשת ממה שמצפה לי בעתיד, ושמחה. מאוד. אני אומרת תודה. תודה תודה תודה על הקורס הזה. ענבר ***, מרץ 2007. " שבוע מקסים.
אפשר לומר שאני חדשה פה. אני ענבר, ועוד יומיים יתקיים מפגש 14 והאחרון שלי. כתבתי את המכתב האישי שהוטל עלינו לכתוב אותו, ואני רוצה לשתף אתכם. " אני חושבת שכל שינוי באדם מתחיל מבפנים. ברגע שמשהו משפיע על נפשו של אדם, זה ישפיע פשוט על כל טבעו. זה יקרין על מעשיו, מחשבותיו, הרגליו, אופיו, ואולי גם גורלו. שינוי לא בא מהיד או מהכתף, שינוי צריך לבוא מכוונות טהורות, רצון אמיתי ונכונות. מהבטן. מהלב. כך מיכא"ל עבד, לדעתי. נוגע בנקודות האלה שאף פעם לא חשבנו עליהן לעומק, מוצא קשרים וקונפליקטים בשטח שלכאורה נראה לנו ישר ושטוח, אבל למעשה מלא בבעיות שאינן פתורות, ומנסה להראות לי איך אני יכולה לשנות את זה. והשינוי בצורת המחשבה – זה הסוד. בלעדיי זה, לא הייתי מגיעה לכאן. במיכא"ל למדתי להשתמש במילה "אושר", כיום אני משתמשת יותר בביטוי "לפרוץ חומות", ובכלל, צורת המחשבה שלי השתנתה, אולי לא מקצה לקצה, אבל באופן משמעותי וניכר. למדתי לקחת אחריות, ולמדתי שאף אחד לא ידאג לי אם לא אדאג לעצמי. למדתי לחשוב חיובי, ואני עומדת עם הפנים קדימה בלי הפסקה, ולא משנה לי מה שהיה לפני. אפשר אפילו לומר שמיכא"ל היה ההארה שלי. נקודת הראייה שלי התרחבה, דרך הפתרונות שלי והגישה שלי לבעיות נהייתה יצירתית יותר, ושונה ממה שהייתה לפני מיכא"ל. בזכות מיכא"ל אני יודעת שאם יש משהו שאני רוצה, אני לבטח אשיג אותו. כרגע לא חשוב לי מה יהיו תוצאותיי ב"אולימפיאדת מיכא"ל", אני חושבת שיש דברים חשובים ונעלים יותר מכל זה, אך אני בטוחה שאשתמש במה שלמדתי פה בעתיד. השינוי שחל בי הוא הכי חשוב כרגע, ומה אני הולכת לעשות איתו. אני כבר לא ממש זוכרת איך הייתי לפני מיכא"ל, נדמה שעברו חיים שלמים מאז. פרק שלם בחיי. אני עדיין לא כלכך תופסת איך עברו חלפו להם כבר ארבעה עשר מפגשים בלי ששמתי לב לכך, וכמה עבר עליי מאז. בתחילת מיכא"ל, לא התייחסתי במלוא הרצינות לקורס. אך אחרי המפגש החמישי, קרה המפנה הגדול. אני מניחה שמי שקורא את זה יודע למה אני מתכוונת. מאז אני חדורת מוטיבציה, מאז אני נכונה. כל המפגשים עברו עליי בכיף גדול, נהניתי מאוד, רכשתי ידידות חדשות, עשיתי כיף חיים. היום אני מבינה את המשמעות של המטאפורה שניתנה לנו – אני נמצאת בחנות שאני הכי אוהבת, ואני יכולה לקחת מפה כל מה שאני רוצה. אני שמחה על כך שמיציתי את זה. אני מרגישה ברת מזל באופן בלתי-רגיל שעלה בידי להיכנס למשפחת מיכא"ל. לא יכולתי לדמיין מה יעבור עליי במשך החודשים הקרובים, וכמו שהמנחה אמרה לנו בתחילת הקורס, לא נוכל לחוות עליו דעה עד שנגיע לסופו, ונקבל את התמונה השלמה. אני חושבת שלא יכולתי לכתוב במכתב הזה הכל, כי פשוט אי אפשר לתאר את מה שעבר עליי במילים. ועכשיו אני עומדת בנקודת פתיחה חדשה, נרגשת ממה שמצפה לי בעתיד, ושמחה. מאוד. אני אומרת תודה. תודה תודה תודה על הקורס הזה. ענבר ***, מרץ 2007. " שבוע מקסים.
