ועוד דבר חשוב: פדופילים שהם לא זרים
גמורים ויש להם קירבה זו או אחרת להורי הילד לא מתחילים ישר לגעת בפיפי או בטוסיק כמו שתיארת. ראיתי פעם תוכנית אמריקאית על פדופיל שריצה את עונשו והיה בטיפולים אצל פסיכולוג או משהו. הוא סיפר איך אנס את ביתו החורגת
... קודם כל הוא התחבב עליה. היה מדבר איתה ומשחק משחקים תמימים עם מגע פיזי, כגון דיגדוגים וכו'. תוך כדי המשחקים הוא לאט לאט בדק עד לאן היא מרשה לו להגיע במגע שלו, עד איפה היא לא נרתעת. ברגע שהרגיש רתיעה היה נסוג קצת וממשיך כרגיל. כך לאט לאט על פני תקופה די ארוכה הוא התקדם והתקדם... יצר איתה מערכת יחסים מאוד קרובה... עד שיום אחד ביצע את זממו. הילדה שתקה במשך תקופה מסויימת עד שנשברה...
זהו. מפחיד ומחריד. אני זוכרת שבתור ילדה הייתי מטיילת לבד בפארק עם הכלבה. היה שם איש שהיה מסתתר מאחורי העץ המוציא את איבר מינו. אם היה רואה ילדה בסביבה היה קורא לה לבוא להסתכל. והיה עוד אחד או שאולי היו כמה שהיו מציעים לי סוכריות, בובות או לבוא איתם לאנשהו כדי שיראו לי משהו. מאחר שאמא שלי לימדה והזהירה אותי לעולם לא לענות או להתקרב לאנשים זרים שמציעים לי כל מיני דברים, אז אפילו בתור ילדה קטנה (6-7) הייתי בורחת או מתרחקת במהירות וקוראת מיד לכלבה שלי שתהיה לידי. אח"כ הייתי מספרת להורים. פעם אחת כשהייתי כבת 12 איש אחד התקרב אלי, תפס לי את היד עיקם אותה לאחור ואמר שאבוא איתו. התחלתי לצרוח שיעזוב אותי ושאבא שלי שוטר וניסיתי לבעוט לו בין הרגליים. הוא נבהל מהצעקות ועזב. לא נבהלתי אז יותר מדי וחשבתי שאני גיבורה ושהוא פחד ממני. רק בגיל מבוגר יותר הבנתי את מלוא המשמעות של מה שקרה... אמא שלי מעולם לא אמרה לי מה בדיוק האנשים הרעים יכולים לעשות, אבל היא הצליחה להעביר לי את המסר שצריך להזהר מאוד מאוד וזה עבד.