קצת רקע
האמת - אינני יודעת בדיוק מה היא "הפרעת קשב". הייתי שמחה לקבל הפניה לספרות בעברית בנושא. הבנות נולדו באנגליה. אני גרה כאן כמעט 20 שנה ולכן משמעת בריטית היא בשבילן שגרה. למעשה, המיתוס על המשמעת או המדים אינו מדויק, ומה שאני רואה מביקורי בארץ, זה שהמשמעת בבריטניה בבתי-ספר היא מה שהיינו רגילים אליו בארץ בשנות ה-60 וה-70 ועכשיו פשוט לא קיימת. כשאני מדברת על פיגור בנושאי אבחנה וטיפול הכוונה היא במסגרת בתי הספר הממלכתיים. אם הילד מפריע לכתה ולמורים - רק אז הם מוכנים להתאמץ ולשלוח אותו לאיבחון. אין יועצים פסיכולגים בתי הספר ולכן כל דבר מופנה לעירייה המקומית שלרשותה אולי פסיכולוג אחד או שניים. זו הסיבה שכאשר חששתי שיש לבת הגדולה בעיה כשהייתה בת 9 נאלצנו לעשות לה אבחון פרטי. היא פשוט לא זכרה מילים של שירי ילדים, התקשתה בקריאה ולא שיפרה במשך כל השנה את רמת שגיאות הכתיב. לגבי הבת השנייה, כיום בת 9, עליתי מהר יותר על הבעיה כשגיליתי שהיא מתקשה בדיבור (כלומר מתחילה משפט ונתקעת באמצע, לא זוכרת על מה רצתה לדבר) וכשהיא התקשתה להבדיל בין ימין לשמאל. אבל כמו שציינתי, שתי הבנות אובחנו ע"י פסיכולוגית ילדים כדיסלקטיות. הבעיה שלי היא שלמרות העזרה שהגדולה קיבלה , יש לה עדיין בעיות ריכוז שלא השתנו - כלומר: היא לא מסוגלת להתרכז כשהיא מתכוננת לבחינות ובמיוחד במהלך הבחינות, היא לא מצליחה להתרכז בתשובות ובחומר והכל "מתבלבל" לה. אני מוכרחה לציין, שהגדולה היא ההפך מהיפראקטיבית - עד כדי חוסר רצון לזוז. היא מבלה הרבה זמן ליד הטלוויזיה וזוללת, כך שיש לה גם בעיות השמנה. הקטנה היא מאוד אקטיבית, אבל אנחנו מכוונים אותה לספורט והיא באמת נמצאת בחוגי רכיבה, בלט, שחיה, התעמלות ועוד במשך השבוע. אני מקווה שהפעם פרטתי יותר. ושוב - תודה!
