שלום לכם יקרים

שלום לכם יקרים

אני אמא לבן שהתגייס לפני פחות מחודש וכולי געגועים עזים אך לא מראה זאת, אי אפשר לדבר כמעט בנייד מן הסתם וממנו שמעתי דברים מצחיקים וגם חוויות בקטנה ואני מרגישה פתאום שהילד הקטן כבר לא קטן [יש לי בן ובת, הבת אחרי צבא].

האם כאן המקום לקבל חיזוקים כשזה קורה? :)

הוא בא השבת אחרי שבועיים ואושר מילא אותי לאחר שבועיים של דכאון קשה.
הערה: אני אחרי החלמה קשה ממשהו אך לא מחלה חלילה סוופנית אבל הייתה זמן רב וקשה ביותר שהיה שותף לסיוע בה.

החלמתי ממנה, אך הגיוס הציף אותה שוב אך עזרתי לעצמי כדי לא להקשות עליו ובינתיים ברוך השם בסדר הכל.

האם אתם מציעים לי להכנס לפורום כאן לקבל חיזוקים לפחות התחלתיים? כי אין לי עם מי להתלבט לדבר לשאול.

תודה

אמא של טירון :)

אגב, הוא מתגייס לקרבי ולכן אני כבר חושבת על זה וזה מוסיף לגעגועים.

תודה לבעלי ובעלות נסיון שיענו לי.
 

יעלקר

Active member
מנהל
בוקר טוב בוניטה 2012,

הגעת בדיוק לפורום המתאים.גם בני התגייס לפני פחות מחודש ואני גם עוברת את מה שאת כותבת. נו מה לעשות כולנו אימהות כאלה...

ב
הזה מקבלים תמיכה"טכנית" חיבוקים
אהבה
מתכונים (אם את צריכה)
..... וכל דבר עליו תחשבי , כל דבר שאת חושבת שאת צריכה כי הבנות כאן לא עושות חשבון לשון דבר. הן פה בדיוק בשביל הדברים האלה. אני פעם בצחוק חשבתי לקרוא לפורום הנפלא הזה פורום "רגיעון" את ניכנסת והופס.... את נרגעת כי אי אפשר אחרת.
את כותבת "אם אתם מציעים להיכנס לפורום" איזו שאלה זו?????
בוודאי ובוודאי הדלת תמיד פתוחה וקבל אותך ב
ואם את לא מאלה המקפידות על דיאטה אז גם ב

ברוכה הבאה
 
בוקר טוב לך בוניטה, במילה אחת - כן !

שאלת - אז כן, זהו המקום לקבל חיזוקים כשהגעגועים גוברים,
ולא רק...
זוהי גינה ניפלאה שיש בה כל מיני צמחים, אבל עם דבר אחד משותף,
כולנו כאן אמהות לחיילים וחיילות (היו גם אבות, אבל הם כבר השתחררו),
תיכף יענו לך עוד אמהות ותביני יותר את מהות המקום,
בינתיים - הישארי והצטרפי אלינו,
מאחלת לך שתמיד תהיי בריאה,
ושהבן לא יצטרך לסייע לך, אלא רק לשמוע ולקבל מסרונים מתגעגעים מאמא אוהבת,
דרך אגב, הגעגועים לא נעילמים, אבל לומדים לחיות איתם, ודיכאון קשה זה לא טוב,
אינני רופאה, אבל אם את חשה דיכאון קשה, תיגשי לרופא המשפחה, אולי יעזור לך,
כי געגועים קשים זה בסדר, וזה מציף את רובנו (בגלים בד"כ), אבל דיכאון קשה...
אז בואי ננסה לצאת קצת ממנו ,
תתחילי לספר קצת: לאן הוא התגייס וכו' ותראי שאת כבר חלק מאיתנו,
\יום טוב הבוניטה
 

פולי44

New member
בוקר טוב בוניטה

דבר ראשון ולפני הכל מאחלת לך בריאות, בריאות ושוב בריאות! שנית, הגעת למקום הנכון, אני לא אעיד על הפורום הזה מתוקף תפקידי (ראי למעלה...) אבל אני בטוחה שיגיעו לפה בנות שיספרו לך על הפורום ועל פעילותו ועל ההתמודדויות שלהן ואיך הפורום עזר להן. בכל אופן תמיד אפשר לקבל פה
ועידוד, ושום דבר לא נשמע מוזר, אף אחד מהפחדים והחששות לא זר לנו, כך שתרגישי חופשיה לספר ולשפוך פה הכל
יש פה בשפע, אוזן קשבת והרבה סבלנות
שיהיה המון בהצלחה לטירון!
 

פולי44

New member
בעצם

אני אוסיף ואומר שגם אני הגעתי לפה כאמא לחייל (שמשתחרר עוד 3 חודשים ויש עוד 2 שמתגייסים כמה חודשים אח"כ), עם החששות והפחדים שהיו לי אז, והיום אני מרגישה כאילו זה הפך לבית שני שלי
 

ל י ת י1

New member
בוניטה ברוכה הבאה


הגעת בדיוק למקום הנכון

זה בדיוק המקום להתייעץ, לשתף, לשאול, להתגאות וכל מה שקשור וגם לא כל כך קשור בהיותך אמא של חייל.
ולא פעם עלתה פה הנקודה שלפעמים אנחנו מרגישות שאין כל כך עם מי לשתף בתחושות, כי מי שלא שותף לחוויה הזו לא כל כך מבין. כאן כולן מבינות, אפילו כמעט בלי מילים.

ההתחלה היא לא קלה, לא פשוט להתרגל לכך שהילד רחוק, שלא שומעים ממנו כל יום, לגעגועים, לדאגה איך הוא מסתדר. הלב נמצא איתו כל הזמן והראש חושב עליו כל שניה.
הגעגועים לא פוחתים, אבל מתרגלים אליהם. והדאגה גם היא לא נעלמת אבל נכנסת לפרופורציה הגיונית ועם הזמן ולומדים לחיות גם איתה.
הפורום הזה, על האמהות המקסימות שיש בו הוא תמיכה נהדרת, לא רק בשלבים הראשונים. הוא הופך להיות ממש בית שני (ובימים מסויימים אפילו בית ראשון
). באופן אישי - אני לא יודעת איך הייתי עוברת את תקופה השירות בלי התמיכה הזו.
כל כך חשוב לשמור על עצמנו - על הכוחות, על החיוך, על העשייה היומיומית שלנו. קודם כל למען עצמנו, למען בני המשפחה שנמצאים בבית, שגם להם לא קל עם הגיוס של הבן, וגם למען החייל שלך שצריך אמא חזקה ומחייכת שתתמוך בו בהתמודדות הלא קלה שלו כחייל קרבי.

השארי איתנו, ביחד זה הקרבה יותר נעים וקל
 
ברוכה הבאה בוניטה


בטח כאן המקום לקבל מלאן חיזוקים
זה המקום שלי אישית גרם להתחזק מיום ליום
אני אמא גאה לירוק מורעל
וכן זוכרת את תחילת דרכו בחיול
אז ברוכה הבאה יקירה
 

reider

New member
היי בוניטה

אני לא אחזור על כל מה שנאמר פה , כי כל מילה נוספת - מיותרת!
גם אני אמא לטירון לוחם עם פז"מ פחות מחודש

והמקום הזה הפך להיות בית השני שלי מרגע שחזרתי מבקו"ם .
לא יודעת איך הייתי שורדת את הימים הראשונים שלי בתור אמא לחייל (אצלי הוא הראשון שהתגייס )
חג שמח ותישארי אתנו !!
 
בוניטה

מרגש לקרוא אותך. שומעים מבין השורות עד כמה קשה לך. אנחנו כאן לא ניתן לך ליפול, ונחבק אותך חיבוק גדול. כולנו עברנו את מה שאת עוברת. דברי, ספרי ושתפי במה שעיובר עלייך, אנחנו כאן לא נפסיק להקשיב. אחוות אמהות שאין כמותה.
 
למעלה