כל הכבוד על הרעיון!
כאשת מקצוע שנתקלה באספרגר ב"מקרה" אני מודעת לעניין שרבים הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, רופאי הילדים, הגננות והמטפלות שאינם מכירים את הנושא. וקשה מאוד לסווג את ההפרעה. בכלל בארץ מאוד נזהרים היום מכל מיני תויות ממיינות... ומסתפקים בכותרות מאוד גבוהות כמו: "ליקויי תקשורת" או "pdd" . אולי תהיה דרך לידע הורים לילדים שכבר נמצאים במסגרות חינוך לאוטיסטים, כמו "יחדיו" באזור המרכז, או המסגרת בקיבוץ חולדה, משום מה נדמה לי שגם הצוות וגם ההורים יהיו צמאים לדעת, לשמוע ולהתעדכן....או שבעצם אני טועה לגמרי... ואסביר עצמי: כמחנכת כיתת cp והילדים בכיתה פגועים מאוד לא רק מוטורית, אלא , לעיתים גם קוגנטיבית ותקשורתית...ההורים פגועים פסיכולוגית. אין לי שיתוף פעולה לחלוטין, אין הכרה במורכבות של הפגיעה, אנחנו צריכים להאבק על מזון מתאים, הרכבת מכשירים, טיפול רפואי... המצב מאוד קשה עם ההןרים. נסיונות להקים קבוצת תמיכה עלו בתוהו. אנחנו מעין בייבי סיטר משוכלל שאסור לו להטריד את ההורים בכלל. אז יכול להיות שבמקומות אחרים המצב יותר טוב.... בכל מקרה: בהצלחה!
כאשת מקצוע שנתקלה באספרגר ב"מקרה" אני מודעת לעניין שרבים הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, רופאי הילדים, הגננות והמטפלות שאינם מכירים את הנושא. וקשה מאוד לסווג את ההפרעה. בכלל בארץ מאוד נזהרים היום מכל מיני תויות ממיינות... ומסתפקים בכותרות מאוד גבוהות כמו: "ליקויי תקשורת" או "pdd" . אולי תהיה דרך לידע הורים לילדים שכבר נמצאים במסגרות חינוך לאוטיסטים, כמו "יחדיו" באזור המרכז, או המסגרת בקיבוץ חולדה, משום מה נדמה לי שגם הצוות וגם ההורים יהיו צמאים לדעת, לשמוע ולהתעדכן....או שבעצם אני טועה לגמרי... ואסביר עצמי: כמחנכת כיתת cp והילדים בכיתה פגועים מאוד לא רק מוטורית, אלא , לעיתים גם קוגנטיבית ותקשורתית...ההורים פגועים פסיכולוגית. אין לי שיתוף פעולה לחלוטין, אין הכרה במורכבות של הפגיעה, אנחנו צריכים להאבק על מזון מתאים, הרכבת מכשירים, טיפול רפואי... המצב מאוד קשה עם ההןרים. נסיונות להקים קבוצת תמיכה עלו בתוהו. אנחנו מעין בייבי סיטר משוכלל שאסור לו להטריד את ההורים בכלל. אז יכול להיות שבמקומות אחרים המצב יותר טוב.... בכל מקרה: בהצלחה!
