שלום לכל היקרים
המון המון המון זמן לא כתבתי כלום... זה לא אומר שאני לא קוראת... אבל בהחלט התגעגעתי (אפי..יש אישור לקצת דביקות? לא?!.. נו טוב..).. לא התגעגעתי.. אני עדיין בקיבוץ... העבודה קצת קשה..לא בגלל העבודה עצמה..למרות שגם העבודה הפיזית היא קשה...אלא בגלל השגרה... אני בן אדם שמאוד קשה לו להיות בשגרה..והשגרה די מטריפה אותי... אני צריכה ריגושים וחידושים כל הזמן..ואם לא..אני די מתחרפנת... אבל... מסתדרים... אגב..אני כבר לא ברפת... אני בחדר אוכל... עם החבר'ה בגיל שלי ("נעורים") ממש לא נוצר שום קשר... אולי בגללי...אולי בגללם..לא יודעת..אבל זה פשוט לא קורה... לעומת זאת..עם חברה קצת יותר גדולים ...21.. 22.. חיילים משוחררים כאלה... נוצר קשר..הרבה יותר טוב.. והם חבר'ה ממש ממש אחלה.. (חלקם לפחות)... שבוע שעבר הייתי בסיני... נסעתי לראות את הסוף של הפריז דאקאר (אם זה אומר משהו למישהו...) אם אתם רוצים לשוף בתמונות שצילמתי... וצולמתי.. את השבוע הזה בילתי בבית חולים... לא לא..אל תדאגו..כלום לא קרה לי.. אח שלי עשה תאונה עם אופנוע.. והיה צריך לעבור כמה ניתוחים לא נעימים... אז נישארתי איתו שם... אבל מצבו הרבה יותר טוב... אפילו מחייך .. ואתמול הוא השתחרר מבית החולים.... כל השבוע הזה היה עמוס רגשות... לראות את האח הגדול שוכב בבית החולים זה אחת החוויות הפחות נעימות שאפשר לעבור.. במיוחד כשאין לי שום יכולת לעזור לו... וגם כי האקס שלי קפץ לבקר בבית החולים... מה שגם היה לי קשה אחרי שלושה חודשים שלא פגשתי אותו... ... והחיים ממשיכים..ביום ראשון אני חוזרת לשיגרה המטורפת בקיבוץ... ומבטיחה להמשיך לבוא לבקר בשבתות..... מירב מה?!
המון המון המון זמן לא כתבתי כלום... זה לא אומר שאני לא קוראת... אבל בהחלט התגעגעתי (אפי..יש אישור לקצת דביקות? לא?!.. נו טוב..).. לא התגעגעתי.. אני עדיין בקיבוץ... העבודה קצת קשה..לא בגלל העבודה עצמה..למרות שגם העבודה הפיזית היא קשה...אלא בגלל השגרה... אני בן אדם שמאוד קשה לו להיות בשגרה..והשגרה די מטריפה אותי... אני צריכה ריגושים וחידושים כל הזמן..ואם לא..אני די מתחרפנת... אבל... מסתדרים... אגב..אני כבר לא ברפת... אני בחדר אוכל... עם החבר'ה בגיל שלי ("נעורים") ממש לא נוצר שום קשר... אולי בגללי...אולי בגללם..לא יודעת..אבל זה פשוט לא קורה... לעומת זאת..עם חברה קצת יותר גדולים ...21.. 22.. חיילים משוחררים כאלה... נוצר קשר..הרבה יותר טוב.. והם חבר'ה ממש ממש אחלה.. (חלקם לפחות)... שבוע שעבר הייתי בסיני... נסעתי לראות את הסוף של הפריז דאקאר (אם זה אומר משהו למישהו...) אם אתם רוצים לשוף בתמונות שצילמתי... וצולמתי.. את השבוע הזה בילתי בבית חולים... לא לא..אל תדאגו..כלום לא קרה לי.. אח שלי עשה תאונה עם אופנוע.. והיה צריך לעבור כמה ניתוחים לא נעימים... אז נישארתי איתו שם... אבל מצבו הרבה יותר טוב... אפילו מחייך .. ואתמול הוא השתחרר מבית החולים.... כל השבוע הזה היה עמוס רגשות... לראות את האח הגדול שוכב בבית החולים זה אחת החוויות הפחות נעימות שאפשר לעבור.. במיוחד כשאין לי שום יכולת לעזור לו... וגם כי האקס שלי קפץ לבקר בבית החולים... מה שגם היה לי קשה אחרי שלושה חודשים שלא פגשתי אותו... ... והחיים ממשיכים..ביום ראשון אני חוזרת לשיגרה המטורפת בקיבוץ... ומבטיחה להמשיך לבוא לבקר בשבתות..... מירב מה?!
