לימון מוסיפה המון
New member
שלום לכולן
יודעת שלא צריכה להתנצל על ההעדרות שלי מפה, אבל מה לעשות, פולנייה אנוכי... וכן, נזכרת בכן בשעות האלה שצריכה תמיכה... מקווה שאתן צולחות את הימים האחרונים שלפני יום האם/משפחה. מכיוון שאני כבר לא במערכת החינוך וילדים משלי תרם הספיקותי לארגן.. המודעות ליום האם/משפחה קפצה עליי רק אתמול בשעות הצהריים. מי מכן שזוכרת, אני בקשר עם איש מקסים שהוא אבא לילדה. כבר ביום חמישי הוא עדכן אותי שבשישי הוא צריך להיות בבית הספר שלה. בדרך כלל הוא מספר לי למה הוא מגיע לבית הספר, ואתמול הוא נמנע. לא ייחסתי לזה חשיבות עד שפגשתי את אחותי, שסיפרה לי על מסיבות יום המשפחה אצל ילדיה. ואז נפל לי האסימון שהוא, המקסים , מנסה לגונן עליי. מצד אחד אין לי ספק שההתנהלות הזו נובעת מאהבה אליי ומצד שאני, וואלה גם האין משפחה שלי, היא אחד מזני המשפחה שקיימים בעולמנו. כן, יום האם/משפחה הוא יום שמחדד את תחושת האין...ויחד עם זאת, תחושת ה"יש" שעוטפת אותי זכותו, מצליחה לעטוף אותי, גם בשעות האלה שבהם הוא עם ילדתו ומעניק לה את האהבה האבהית שלא הכרתי. אין לי הסבר לאיך הריקנות של האין הצליחה להידחק לפינה כל כך מינורית בי. אולי כי האין הורים, הפך למציאות קיומית. כמו שכולנו נושמות זהו מנגנון שמתפקד עצמאית ואנחנו כמעט ולא מודעות למנגנון הזה, כך היותי מחוסרת הורים, בילדאין במי שאני. שמחה שאתן פה, לימור
יודעת שלא צריכה להתנצל על ההעדרות שלי מפה, אבל מה לעשות, פולנייה אנוכי... וכן, נזכרת בכן בשעות האלה שצריכה תמיכה... מקווה שאתן צולחות את הימים האחרונים שלפני יום האם/משפחה. מכיוון שאני כבר לא במערכת החינוך וילדים משלי תרם הספיקותי לארגן.. המודעות ליום האם/משפחה קפצה עליי רק אתמול בשעות הצהריים. מי מכן שזוכרת, אני בקשר עם איש מקסים שהוא אבא לילדה. כבר ביום חמישי הוא עדכן אותי שבשישי הוא צריך להיות בבית הספר שלה. בדרך כלל הוא מספר לי למה הוא מגיע לבית הספר, ואתמול הוא נמנע. לא ייחסתי לזה חשיבות עד שפגשתי את אחותי, שסיפרה לי על מסיבות יום המשפחה אצל ילדיה. ואז נפל לי האסימון שהוא, המקסים , מנסה לגונן עליי. מצד אחד אין לי ספק שההתנהלות הזו נובעת מאהבה אליי ומצד שאני, וואלה גם האין משפחה שלי, היא אחד מזני המשפחה שקיימים בעולמנו. כן, יום האם/משפחה הוא יום שמחדד את תחושת האין...ויחד עם זאת, תחושת ה"יש" שעוטפת אותי זכותו, מצליחה לעטוף אותי, גם בשעות האלה שבהם הוא עם ילדתו ומעניק לה את האהבה האבהית שלא הכרתי. אין לי הסבר לאיך הריקנות של האין הצליחה להידחק לפינה כל כך מינורית בי. אולי כי האין הורים, הפך למציאות קיומית. כמו שכולנו נושמות זהו מנגנון שמתפקד עצמאית ואנחנו כמעט ולא מודעות למנגנון הזה, כך היותי מחוסרת הורים, בילדאין במי שאני. שמחה שאתן פה, לימור