שלום לכולן!!!!
היום אני בבית....יש לי יום חופש מהצבא ואני מאוד שמחה להיות בבית... לגבי שאלה האם אני יכולה ליצור קשר עם אימא אז תשובה היא לא כי היא לא אמרה לי אפילו איפה היא ובפעמיים היחידות שהיא התקשרה היא סירבה לספר לי איפה היא כך שאני לא יודעת כלום עליה,אפילו אם היא בסדר.אתן ידעות מה הכי מפריע לי?זה שאני נורא כועסת עליה,נורא רוצה לקלל אותה אבל לא מסוגלת.אפילו כשדיברתי פעם אחרונה איתה בטלפוןרק הקשבתי לקולה ודמעות זלגו לי מהעיניים אבל ניסיתי כמה שיותר להסתיר את הבכי הזה.בדיוק הייתי בצבא והרגשתי מאוד לא בנוח שאני בוכה... אתן יודעות החוסר הזה באם הורג אותי מבפנים עד כדי כך שאני שונאת חגים...פשוט שונאת כי אנחנו לא חוגגים אותם ואני כל כך רוצה...אני כל כך רוצה משפחה רוצה חום,אהבה...בכל בן אדם אני מחפשת חום אימהי שידאגו לי כמו שאף פעם לאדאגו לי...אני בת 19 אבל מבפנים אני אולי בת 7.. וכל זה נורא קשה לי...נורא כי כולם מצפים ממני שאני אתנהג כמו גדולה אבל אני לא מסוגלת כי בראש שלי אני עדיין לא גדלתי.... ואני לא יודעת איך לתת לעצמי לגדול,איך להשתחרר,איך להמשיך לחיות מבלי לקנא בחברות שלי כי להן יש אימא,אימא שכן דואגת להן,אימא שכן נמצאת שם איתן ולכן הן לא צריכות כל דקה לחפש אהבה וחום אצל אנשים אחרים,לפגוע בעצמן כמו שאני פוגעת בעצמי.הן יכולות להישאר בחג בבית ואני לא.אני מחפשת מישהו שיארח לי חברה בחג אפילו אם תוך כדי הוא ינצל אותי...העיקר שאני לא אשאר לבד...העיקר שלא אחשוב.... עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב כי דיברתי קצת...הוצאתי קצת כעס שיש בי..תודה לכן על ההקשבה...
היום אני בבית....יש לי יום חופש מהצבא ואני מאוד שמחה להיות בבית... לגבי שאלה האם אני יכולה ליצור קשר עם אימא אז תשובה היא לא כי היא לא אמרה לי אפילו איפה היא ובפעמיים היחידות שהיא התקשרה היא סירבה לספר לי איפה היא כך שאני לא יודעת כלום עליה,אפילו אם היא בסדר.אתן ידעות מה הכי מפריע לי?זה שאני נורא כועסת עליה,נורא רוצה לקלל אותה אבל לא מסוגלת.אפילו כשדיברתי פעם אחרונה איתה בטלפוןרק הקשבתי לקולה ודמעות זלגו לי מהעיניים אבל ניסיתי כמה שיותר להסתיר את הבכי הזה.בדיוק הייתי בצבא והרגשתי מאוד לא בנוח שאני בוכה... אתן יודעות החוסר הזה באם הורג אותי מבפנים עד כדי כך שאני שונאת חגים...פשוט שונאת כי אנחנו לא חוגגים אותם ואני כל כך רוצה...אני כל כך רוצה משפחה רוצה חום,אהבה...בכל בן אדם אני מחפשת חום אימהי שידאגו לי כמו שאף פעם לאדאגו לי...אני בת 19 אבל מבפנים אני אולי בת 7.. וכל זה נורא קשה לי...נורא כי כולם מצפים ממני שאני אתנהג כמו גדולה אבל אני לא מסוגלת כי בראש שלי אני עדיין לא גדלתי.... ואני לא יודעת איך לתת לעצמי לגדול,איך להשתחרר,איך להמשיך לחיות מבלי לקנא בחברות שלי כי להן יש אימא,אימא שכן דואגת להן,אימא שכן נמצאת שם איתן ולכן הן לא צריכות כל דקה לחפש אהבה וחום אצל אנשים אחרים,לפגוע בעצמן כמו שאני פוגעת בעצמי.הן יכולות להישאר בחג בבית ואני לא.אני מחפשת מישהו שיארח לי חברה בחג אפילו אם תוך כדי הוא ינצל אותי...העיקר שאני לא אשאר לבד...העיקר שלא אחשוב.... עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב כי דיברתי קצת...הוצאתי קצת כעס שיש בי..תודה לכן על ההקשבה...
