שלום לכולן

[נוקי מתגעגעת]

שלום לכולן

שלום לכן בנות יקרות. גיליתי את הפורום הזה לפני זמן מה. קראתי הודעות, תגובות, שירים ומאמרים שלעיתים הכבידו עליי ולרוב ריגשו.אז קודם כל תודה על שהפורום קיים ויש בו רוח חיה. ועכשיו אציג קצת את עצמי: אני בת 30 מתגוררת בחיפה. יתומה משני הוריי (אני לא מאמינה שאפשר לכתוב משפט כזה). אבי נפטר לפני כ- 8 שנים. אמי היקרה הלכה לעולמה לפני חודשיים. 3.5 שנים הייתה חולה במחלת הסרטן. מצבה ברוב התקופה היה סביר. השתדלה להסתיר מאיתנו כל התקופה על כך שהמחלה מתקדמת. ביולי האחרון גילינו עד כמה המצב רע.חזרתי לגור איתה וטיפלתי בה ארבעה חודשים. חודשים עמוסים, מרגשים. מכאיבים...עד שנפטרה בזרועותיי, במיטתה. הכאב והגעגועים לא מרפים ממני. אני מתקשה לתפקד. אני בחורה רווקה, רק סיימתי את לימודיי שנה שעברה, כך שכרגע אני לא עובדת. אני מכונסת בבית ילדותי. בין בגדיה, ספריה. תכשיטיה, תמונותיה. חיי מתנהלים במין בועה...לא רוצה עדיין לצאת ממנה, זקוקה להרבה שקט, אך מפחדת "לשקוע" (מכירות?) אמי הייתה עבורי הכל...הייתה העוגן בחיי...אהבה אותי ללא תנאי. בעיניה הייתי המיוחדת ביותר מבין כל הבנות הרבות בעולמינו. אני לא מסוגלת לתפוס את היעדרותה. והכעס הזה מבפנים...למה עוד פעם, לא מספיק אבא...איך אמשיך את חיי בלעדיה...אמי היפה והאהובה. אמא לביאה.

 

[libi4]

ברוכה הבאה../images/Emo41.gif

עבר הרבה זמן מאז אימך נפטרה ואת עדין שם....לא פשוט לך....אז צריכה לבדוק עם עצמך אם זה לא הזמן להמשיך קדימה ולשנות את החיים ליותר שמחים עם יותר אנשים.... מאחלת לך טוב!

 

[נוקי מתגעגעת]

לליבי

הופתעתי לקרוא שחודשיים אחר המוות של אמי זה נחשב הרבה זמן...

 

[סְקָאלִי]

אני חושבת שליבי התבלבה עם הנתון של

ה-3.5 שנים. גמני קצת התבלבלתי בהתחלה. זה נכון שיש תגובות שמייד אחרי האובדן הן לגיטימיות ואף מומלצות, אך אם הן נמשכות לאורך זמן ומתחילות להיות כרוניות, זה כבר לא כ"כ טוב .. אני מאמנה שדאגתה הכנה של ליבי באה על בסיס הבלבול הזה.

 

[libi4]

צודקות-אופס התבלבלתי!../images/Emo9.gif

 

[איחוד האחת]

שלום נוקי

צר לי על אובדנך הטרי, איתך

את עדיין נפרדת מאמך ועדיין מתקשה לתפוס את עזיבתה... בעצם מתכנסת בתוך הזכרונות... לא משחררת... נסי למצוא לעצמך תעסוקה כלשהי ואפילו חלקית, משהו שיתן לך מעט מנוחה לנפש... האבל הוא תהליך קשה וכואב ויש בו שלבים שכל אחד עובר בקצב שלו. לכן, הרשי לעצמך את הכאב והאבל וכשתרגישי שאת כבר יכולה... טפלי בדברים. כאן בשבילך

 

[סְקָאלִי]

היי נוקי.

ברוכה הבאה! קודם כל, משתתפת בצערך. הרבה משא יש על כתפייך ... האם יש לך אחים / אחיות / חברות קרובות? מי תומך בך עכשיו? מצב הבועה שלך די מובן, אני חושבת. מעט מאוד זמן עבר מאז פטירתה, ואת כנראה עדיין מעכלת את הכאב. ואולי האובדן שלה מעלה שוב כטריגר כאבים על האובדן הקודם. ובכלל, התחושה הזו של הלבד משני הוריך ... לא קל. ומצד שני, אני חושבת שיש משהו בריא בלהיות עם הכאב, לתת לו את המקום שלו, בזמן אמיתי. אחרי שתפרקי את הכאב, יתפנו לך אנרגיות לטפל קצת בעצמך. ואז אולי כדאי יהיה לצאת מן הבית, מעוז הזכרונות. אבל לעת עתה, נראה לי סביר לקחת לך את הזמן ולהיפרד מאימא גם מבפנים. אל תנזפי בעצמך, ראי את הצד החיובי שבזה. שימעי, את מאוד מוזמנת להישאר איתנו כאן. אני שמחה שהיה לך האומץ "לקפוץ למים" ולהפוך מ'רק קוראת' ל'גם כותבת'. אני מזמינה אותך לשתף אותנו ככל שיתאים לך, ומקווה שזה יהיה חלק ממה שיסייע לך לפרוק לאט לאט את הכאב, ולהסתגל למציאות החדשה. אה, וכמובן, יש את הדבר הזה שכל כך עוזר לנו כאן בביתנו הקט -

 

[נוקי מתגעגעת]

|עוד יום

קודם כל תודה לכן על התגובות, זה מחמם את הלב. אחרי שסקאלי הבהירה את הבלבול הקל שנוצר בטווחי הזמן קצת נרגעתי. כתבתי יותר מידי זמנים. אני מתקשה לתפוס את הזמן שעובר מאז שאבא נפטר, אמא חלתה, אמא נפטרה. כל שנות העשרים שלי בצל האירועים הללו. יש לי אח המבוגר ממני בכמה שנים. מתגורר באותה עיר שלי, עם בת זוגתו והילדה. חוץ ממנו אין משפחה. הוריי היו ילדים יחידים, כך שאין דודים בסביבה. לאחי אני קשורה מאוד, אבל הוא אדם סגור ואני מתקשה לעיתים לדבר איתו על הרגשות הקשים. אני אוהבת ודואגת לו מאוד. לפעמים אני חשה שנוצרה תלות מסויימת בו. הוא הרי האדם היחיד שנותר ממשפחתינו הקטנה. שתי חברות מלוות אותי בתקופה הזו...אבל אני לא מרגישה שזה מסייע לי כל כך. אז כפי שכתבתי אני מכונסת בבית...לפעמים נבהלת מעצמי ועסוקה במחשבות על העתיד...איך מתחילים ללכת בלי אמא. למה למה היא הלכה ממני... יום טוב לכולכן, בנות יקרות.

 

[veredshp]

לנוקי

היי נוקי.. קודם כל -

. ליבי איתך ועם מה שאת עוברת..תהיי בבקשה רכה עם עצמך..תשתמשי באתר הזה ובבנות פה..תנסי לאכול טוב ולהתפנק עם הפוך במיטה..תעשי אמבטיה..תסתכלי בתוכניות מעניינות בטלויזיה..תשמעי מוזיקה תקראי אולי.. מה שאני מתכוונת להגיד לך-שתהפכי כרגע את המצב בו את נמצאת לכמו רחם..זוהי תקופה לא קלה עבורך..אני יודעת..כולנו יודעות.. כתבת שאת לא מרגישה שחברותייך מסייעות לך- מה היית רוצה שהן תעשינה או תגדנה כדי לעזור לך? איזו תמיכה חסרה לך? איך מתחילים ללכת בלי אמא? לאט לאט..בדיוק כמו תינוק..עם רעד ברגליים ודמעות בעיניים..לאט לאט..תרשי לעצמך לבכות וגם להעזר באנשים.. שוב

 

[סְקָאלִי]

גם אלי דיברה מאוד השורה:

איך מתחילים ללכת בלי אימא. כאילו, צריך לעבור מחדש את כל תהליך החיברות [כפי שעובר ילוד], לעולם שבו אין אמא. אמא שמכוונת את צעדינו ומחזיקה אותנו ושומרת שלא ניפול. הדימוי הזה יכול גם לתת לך, נוקי, כיווני מחשבה לפעולה אחרי שתמסייי להתאבל [כלומר, את השלב הספציפי של האבל בו את נמצאת]. מה יכול לעזור לתינוק? קיר? הליכון? אנשים אחרים בסביבה? בעל חיים? אם תרצי בהמשך, תוכלי לעשות עם עצמך [או איתנו] בריינסטורמינג של אסוציאציות, ואח"כ לנסות לתרגם את האסוציאציות האלה לפעולות בעולם האמיתי שלך.

 

[כנפיים לבנות]

היי נוקי...

ברוכה הבאה

צר לי על האובדנים הקשים שחוית

אני מאוד שמחה שמצאת אותנו ומקווה שנוכל לעזור לך לעבור את התקופה הקשה.. מוזמנת לשתף אותנו במה שמתאים לך.. אנחנו כאן כדי לחבק ולחזק אותך.. איתך...

 

[Darkmatter]

היי נוקי! ../images/Emo13.gif

אני שמחה שהגעת לפורום שלנו!

וברוכה הבאה!!! אני מצטערת לשמוע על מות אמך. זה עדיין מצב טרי וחדש ולכן הרגשות שלך והכאב שלך כ"כ טבעיים. וזה גם טבעי שזה מעלה לך את מותו של אביך. מצב לא קל. :+/ אבל אני מבטיחה לך שיבואו ימים טובים יותר והזמן יעשה את הכל קצת אפשרי יותר, אני מקווה. אנחנו פה בשבילך.

 

[נוקי מתגעגעת]

../images/Emo140.gifשבת שלום ומבורכת

תודה לכן על קבלת הפנים זה מחמם את הלב מאוד. שתהיה לכולן שבת שלום, שבת חמה ונעימה.

 

[הוקוס פוקוס1]

ברוכה הבאה../images/Emo20.gif

מצטערת שנאלצת לחוות שני אובדנים משמעותיים כל כך. אימי נפטרה לפני שנה וחודשיים ואני מבינה אותך ומזדהה איתך. אני בטוחה שהיא הרגישה בסוף שהיא "בידיים טובות ונאמנות" את מוזמנת להישאר איתנו, לפרוק,לספר ולקטר. אנחנו איתך. מקווה שתיתחזקי.