שלום לכולן
הוותיקות שבכן אולי עוד זוכרות אותי, עברה כמעט שנה מהפעם האחרונה שכתבתי בפורום (הלכתי לבדוק... ההודעה האחרונה שכתבתי היתה בין ראש השנה ליום כיפור שנה שעברה). כבר תקופה מסויימת מדגדג לי באצבעות לפתוח הודעה בפורום (חזרתי לעקוב אחרי המתרחש כבר כמה זמן). נעלמתי מהפורום מהסיבה הכי טובה שיכולתי למצוא לעצמי. אחרי 4 שנים של נסיונות להרות, 4 שנים בהן גם אובחנתי כחולת אנדו' (האבחנה הגיעה מיד אחרי החתונה למרות שבדיעבד היו צריכים לאבחן אותה שנים קודם לכן), 3 ניתוחים (2 מתוכם חירום שרק הוסיפו לנזק), 5 הזרעות (שהיו כולן מיותרות והובילו לניתוח השני והשלישי), 4 IVF (+החזרת מוקפאים אחת שהיתה שוברת לב יותר מכל הטיפולים יחד כש - 13 עוברים לא שרדו הפשרה) ו - 3 הפלות (שכל אחת ריסקה אותי לקרשים)... לפני חצי שנה, יומיים לפני יום הנישואים הרביעי שלנו, זכינו לשמוע את בכיים הראשון של התאומים שלנו, מהול בדמעות השמחה שלי ושל בעלי. עברתי על כמה מההודעות שכתבתי בפורום ונתקלתי בכמה הודעות שהחזירו אותי לתקופות אחרות בחיי... אבל הודעה אחת השאירה אותי עם דמעות בעיניים. לפני שנה וחצי פרסמתי הודעה על טיפול שנכשל כשאת הבטא השלילית קיבלתי ביום הנישואים השלישי שלי. רומיה איחלה לי שביום הנישואין הבא שלי אחגוג עם ילד בידיים, ואכן את יום הנישואין הרביעי שלי חגגתי, אבל לא עם ילד אחד בידיים, אלא עם שני ילדים בני יומיים. את ההודעה האחרונה שלי בפורום כתבתי יום לפני שנכנסתי לשמירת הריון קפדנית, יום לפני שרציתי לפרסם את הודעת ההריון שלי ההריון הסתבך לגמרי ולא היה ברור עד ממש שבוע לפני הלידה מה יהיו תוצאותיו (אבל זו כבר מגילה בפני עצמה...), האבסורד היה שכל פעם כשהמצב התייצב ורציתי לפרסם את הודעת ההריון קרה משהו חדש, השמירה הוארכה והודעת ההריון נדחתה ונדחתה ונדחתה. לאחר מכן הגיעה הודעת הלידה, שנדחתה בשל העובדה שאחד מהתאומים שוחרר מיד הביתה והשניה נשארה חודש בפגיה, ולאחר מכן נדחתה ההודעה בגלל העומס בטיפול בשניים כשהקטנה עוד היתה צריכה טיפול צמוד ואנטנסיבי בכל שעות היממה. ואז דחייה נוספת עד שהעניינים בעבודה שלי חזרו פחות או יותר לקדמותם אחרי תקופה ארוכה של שמירה וחופשת לידה. והנה עברה לה חצי שנה. הילדים גדלו (אחד יותר שניה פחות), העומס פחת והתייצב והפורום חזר לתפוס מקום מהותי יותר בחיי. אז עכשיו אני כאן, לפעמים זמינה יותר ולפעמים פחות. שמחה לחזור לבית חם עם נשים חזקות ואמיצות, מקווה שתקבלו גם אתן אותי בחזרה. טשומפי. טשומפי.
הוותיקות שבכן אולי עוד זוכרות אותי, עברה כמעט שנה מהפעם האחרונה שכתבתי בפורום (הלכתי לבדוק... ההודעה האחרונה שכתבתי היתה בין ראש השנה ליום כיפור שנה שעברה). כבר תקופה מסויימת מדגדג לי באצבעות לפתוח הודעה בפורום (חזרתי לעקוב אחרי המתרחש כבר כמה זמן). נעלמתי מהפורום מהסיבה הכי טובה שיכולתי למצוא לעצמי. אחרי 4 שנים של נסיונות להרות, 4 שנים בהן גם אובחנתי כחולת אנדו' (האבחנה הגיעה מיד אחרי החתונה למרות שבדיעבד היו צריכים לאבחן אותה שנים קודם לכן), 3 ניתוחים (2 מתוכם חירום שרק הוסיפו לנזק), 5 הזרעות (שהיו כולן מיותרות והובילו לניתוח השני והשלישי), 4 IVF (+החזרת מוקפאים אחת שהיתה שוברת לב יותר מכל הטיפולים יחד כש - 13 עוברים לא שרדו הפשרה) ו - 3 הפלות (שכל אחת ריסקה אותי לקרשים)... לפני חצי שנה, יומיים לפני יום הנישואים הרביעי שלנו, זכינו לשמוע את בכיים הראשון של התאומים שלנו, מהול בדמעות השמחה שלי ושל בעלי. עברתי על כמה מההודעות שכתבתי בפורום ונתקלתי בכמה הודעות שהחזירו אותי לתקופות אחרות בחיי... אבל הודעה אחת השאירה אותי עם דמעות בעיניים. לפני שנה וחצי פרסמתי הודעה על טיפול שנכשל כשאת הבטא השלילית קיבלתי ביום הנישואים השלישי שלי. רומיה איחלה לי שביום הנישואין הבא שלי אחגוג עם ילד בידיים, ואכן את יום הנישואין הרביעי שלי חגגתי, אבל לא עם ילד אחד בידיים, אלא עם שני ילדים בני יומיים. את ההודעה האחרונה שלי בפורום כתבתי יום לפני שנכנסתי לשמירת הריון קפדנית, יום לפני שרציתי לפרסם את הודעת ההריון שלי ההריון הסתבך לגמרי ולא היה ברור עד ממש שבוע לפני הלידה מה יהיו תוצאותיו (אבל זו כבר מגילה בפני עצמה...), האבסורד היה שכל פעם כשהמצב התייצב ורציתי לפרסם את הודעת ההריון קרה משהו חדש, השמירה הוארכה והודעת ההריון נדחתה ונדחתה ונדחתה. לאחר מכן הגיעה הודעת הלידה, שנדחתה בשל העובדה שאחד מהתאומים שוחרר מיד הביתה והשניה נשארה חודש בפגיה, ולאחר מכן נדחתה ההודעה בגלל העומס בטיפול בשניים כשהקטנה עוד היתה צריכה טיפול צמוד ואנטנסיבי בכל שעות היממה. ואז דחייה נוספת עד שהעניינים בעבודה שלי חזרו פחות או יותר לקדמותם אחרי תקופה ארוכה של שמירה וחופשת לידה. והנה עברה לה חצי שנה. הילדים גדלו (אחד יותר שניה פחות), העומס פחת והתייצב והפורום חזר לתפוס מקום מהותי יותר בחיי. אז עכשיו אני כאן, לפעמים זמינה יותר ולפעמים פחות. שמחה לחזור לבית חם עם נשים חזקות ואמיצות, מקווה שתקבלו גם אתן אותי בחזרה. טשומפי. טשומפי.
